פגישת הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו החלה בשעה 01.00 בלילה שעון ישראל בלילה שבין יום שלישי לרביעי, שעה שגיליון זה נע במהירות גבוהה על גבי מכונת הדפוס. כך, שהטור נכתב כמה שעות לפני הפגישה, וכל כולו הערכות, ותו לא.
אני לא בטוח שהעיתוי בו זומן נתניהו לפגישה הוא האידיאלי מבחינת נתניהו וישראל. טראמפ בקושי הספיק לחמם את הכסא בבית הלבן, הוא נראה כאחוז עמוק להספיק הכל ומהר, לא אחת נראה שולף מהשרוול בלא עבודת הכנה מעמיקה (למשל, איום על מדינות קרובות ורחוקות, הטלת מכסים כדי להגן על הייצור האמריקני, צעד שלדעת כלכלנים בכירים יפגעו בה, ועוד), שועט קדימה. באווירה זו הוא יפגוש את נתניהו, מגיע לא בשיא בריאותו וכושרו, לאחר טראומת 7 באוקטובר וחודשי לחימה ארוכים, עם צרות גדולות בקואליציה, ואפילו אשתו האהובה לא לידו לתמיכה בו בחודשיים האחרונים, לא 'פייר פליי'. אבל כשטראמפ מזמין, ואתה עוד ראשון המנהיגים בעולם שמוזמן לנשיא החשוב בעולם, וכשעל הפרק סוגיות שאין חשובות מהן לביטחון מדינת ישראל, באים, גם על ארבע. בתקווה שיוצאים על שתיים, זקופים ומרוצים. אכי"ר.
טראמפ כמו טראמפ, אומרים אמריקונולוגים, מסתכל על החיים בעיניים של ביזניס מאן. מה טוב לו, בעדיפות ראשונה, מה טוב לאמריקה בעדיפות שנייה, ואחר כך, אם נשאר משהו, באים האחרים. המשפט 'אל תחשוב מה עושה המדינה בשבילי, תחשוב מה אני עושה בשביל המדינה', אותו ידקלם ולפיו ינהג כל חייל קרבי בצה"ל, מוכר לטראמפ קצת פחות. אז מה העסק שטראמפ שואף אליו? עסקה עם סעודיה (כהמשך להסכמי אברהם אותם יזם בזמנו), שתזרים למשק האמריקני כטריליון דולר, וכתוספת- פרס נובל לשלום. מה שנקרא 'להוציא את העין' לכל מי שלקח אותו כקוריוז חולף. כדי להגיע לזה הוא זקוק לשינוי בתפיסה של ממשלת ישראל של נתניהו וסמוטריץ'. הוא צריך שיסכימו לאיזושהי אחיזה של הרש"פ בעזה (שבלי זה הסעודים לא באים, לכאורה), הוא חייב איזשהו סידור לעזה 'ביום שאחריי', הוא רוצה יותר 'הומניטרי' שיוזרם לעזה, בקיצור, דברים שלא יעברו קל בגרון של נתניהו, ובעצם של כל ישראלי 'ממוצע'. (על רעיון ה'הגירה מרצון' של עזתים רבים ככל האפשר יש תמימות דעים בין וושינגטון לישראל. הבעיה היא עם מדינות היעד, שמסרבות, לפי שעה). אז כיצד יגשר טראמפ על הפער הלא קטן הזה? מן הסתם בדרך הישירה והבוטה שלו. יראה לנתניהו מקל, כלומר יסביר לו ("ברחל בתך הקטנה", הכי ישר והכי בוטה) מה יקרה אם התשובה שלו- של ישראל, תהיה שלילית, ומן הצד השני יפתח את חבילת הגזר, מה (עוד) תקבל ישראל אם תתיישר לפי הסרגל שלו. איראן, למשל, זה יכול לעניין. תקיפה אמריקנית (מה שלא נראה כרגע כי טראמפ נראה הולך יותר לכיוון של הבנות אתם), ולמזער, הסכמה ואולי גם תמיכה שקטה אמריקנית של תקיפה ישראלית. אין ספק, כי הסוגייה האיראנית היא אחת הביטחוניות החשובות העומדות בפני ישראל. ולאחריה כל הגזרים והסוכריות האחרות. מחבילת נשק 'פנטסטית', דרך היתר לבנות מאסה קריטית בחלקים ספציפיים ביו"ש, וכדומה. הן טראמפ והן ישראל, כמובן, מייחלים לשובם שלכל החטופים משבי החמאס. על הדרך, יש מחלוקות. טראמפ נגד חידוש הלחימה, נתניהו מחויב זאת לסמוטריץ'. איך מעגלים את הפינות ומרבעים את הריבועים? בעיניים שלי, ההערכות שהושמעו בימים האחרונים, לפיהן פגישת טראמפ- נתניהו הנוכחית היא קריטית, אולי הכי חשובה בפגישות המדיניות של העשורים האחרונים, אינן קלישאות פומפוזיות, אלא שיקוף נכון של המציאות. אוי, כמה חשוב שיקויים בנו: "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועצה ותקנם בעצה טובה מלפניך".
 
 
 
 
היהפוך סמוטריץ' עורו?
בלי שרצינו, המציאות של החודשים האחרונים, בדגש על הלחימה העצימה בעזה מזה והיבחרו מחדש של טראמפ לנשיאות ארה"ב מזה, הביאו את מדינתנו האהובה למצב (עגום) בו מישהו מבחוץ, ארה"ב ומדויק יותר טראמפ, קובע לנו בדיוק מה נעשה, כמה ומתי. זה היה ועדיין נכון ביחס לאספקה ההומניטרית לחמאס בעזה, זה כנראה היה נכון גם באשר למתווה שחרור החטופים, וסביר שזה ימשיך ללוות אותנו גם בחודשים הקרובים. עם המשך מתווה שחרור החטופים (ובעיקר עם התמורה שישראל תשלם), עם חידוש הלחימה או לא, ואפילו באשר להסכם כלשהו צפוי הן ביחס ל'יום שאחרי' בעזה והן ביחס לשטחי יו"ש. אוהבים את זה? בטוח שלא. רוצים את זה? גם לא. יש ברירה? לא בטוח, ולו משום שהאלטרנטיבה עלולה להיות חמורה יותר. ויובהר, ייתכן והאלטרנטיבה המבצעית והאחרת בשטח תהיה טובה יותר, אבל הרושם הוא שהסתבכות עם טראמפ, היא לא דבר שמישהו שפוי היה נכנס אליו במודעות. 'גיהנום' הוא הבטיח באם העסקה לא תהיה עד כניסתו לבית הלבן, וכולם, לא רק החאמס, יישרו קו, ומהר. 'לא בא' לו (לטראמפ) על מכסיקו, סין וקנדה? הופס, מסים. בא לו על תעלת פנמה? החברים שם מבינים עם מי יש להם עסק והשבוע הודיעו כי יבטלו לאלתר את כל הטבות הוי.אי.פי שיש לסין על שימוש בתעלה. מפחדים לקחת סיכון. ובחזרה אלינו, כעת טראמפ רוצה בעיקר חמישה דברים: הפסקת הלחימה בעזה ומיד, השבת כל החטופים- ומיד, הסדר בינלאומי בשיתוף הרש"פ לעזה, הבנה והסכמה כשלהי (גם של ישראל, כמובן) ביחס לשליטה פלשתינית כלשהי ביו"ש, וכל אלה, באם יעלו יפה מבחינתו, יביאו אותו למסלול הישיר הן לעסקה כוללת עם סעודיה (שנכון לעכשיו המגעים בינו לשליט סעודיה הם על היקף ההשקעה הסעודית בארה"ב – 600 מיליארד דולר או הרבה יותר) והן לפרס נובל לשלום. וטראמפ כמו טראמפ, לא לוקח שבויים בדרך. בממשל האמריקני יש אלפי פקידים, בעיקר אלה שנגעו בתיקים הפליליים נגדו, שיכולים לספר לכם על יצר הנקמנות שלו. ובחזרה לחלקת אלוקים הקטנה שלנו. ממשל טראמפ מכיר את הבעייתיות של ממשל נתניהו וגם את הרגישויות. מתוך ניסיון רב שנים מול נתניהו, הם יודעים שלא הוא הבעיה. נתניהו מבין את השפה שלהם והם יודעים היטב איך עובדים איתו. גם איך מקפלים אותו, או איך משכנעים אותו. תלוי בעמדתך. הבעיה, הפעם, מבחינתם היא, שביבי לא לבד ובצד ימין שלו יש מספר לא מבוטל של ידיים שמורמות רק בצד ימין. והכי ימין שיש. וכדי להעביר את רעיונות, שלא לומר הכתבות טראמפ, הוא חייב את הסכמתם. אחרת, כל הפרמידה עלולה לקרוס והלכה הממשלה. בעיה.
מה עושים? מקרבים. ממשל ביידן נמנע מלפגוש את סמוטריץ' וחבריו. ממשל ביידן הירבה להוציא סנקציות על תושבים יהודיים ביו"ש שאולי לא בדיוק התנהגו בנימוס המתחייב. לעומתו, ממשל טרמאפ בא עם סוכריות, לא עם גזר. ביטל את הצווים נגד המתיישבים ביו"ש, ראשי המתיישבים ביו"ש, כמו יוסי דגן וישראל גנץ הם אורחים רצויים ואהובים בוושינגטון, והשליח וויטקוהף, יהודי חם, מבקר בישראל, מרגיש ומתנהג בה- כבביתו שלו. איש חם ויקר, שמבחירה שלו הלך לבקר את משפחות החטופים בכיכר החטופים, משם נסע לבקר את חמשת התצפניות שוחררו משבי החמאס ומחלימות בתל השומר, וכל כולו שיח של דאגה ואהבה.
אך לא רק זאת. ויטקוהף אף קיים פגישת עבודה עם סמוטריץ' ודרעי, ולצידם השר רון דרמר. מה קשור דרמר לחגיגה? ציניקנים כתבו שבא לתרגם, שכן שני השרים האחרים – סמוטריץ' ודרעי לא בדיוק שולטים בשפה האנגלית. להערכתי, היה חשוב לויטקוהף שדרמר יהיה נוכח, כיוון שבעיני הממשל האמריקני, שמכיר את דרמר מתפקידו בעבר בוושיגטון, ומעריכו מאוד, בכל הקשור למגעים עם האמריקנים, דרמר הוא 'היד הארוכה' של נתניהו, שליחו האישי הנאמן, ולכן חשוב שהוא יהיה, הוא ישמע, הוא ישמיע, והם ישמעו ממנו, כאילו שמעו מפי הגבורה. ומכאן לסמוטריץ'. אם ניקח את כל מה שאמר סמוטריץ' בחודשים האחרונים ביחס להסדר כלשהו עתידי, הרי ברור שאין מה לדבר על אי חזרה ללחימה, אין מה לדבר על הסדר בעזה שאין בו כוחות צה"ליים, אין מה לדבר על שותפות הרשות הפלשתינית בהסדר עתידי כלשהו ביו"ש, בקיצור, אין מה לדבר על התוכניות של טראמפ, מקומם בסל האשפה של ההיסטוריה. אבל הרושם הוא שגם סמוטריץ' מבין שטראמפ זה לא ביבי נתניהו, אותו לא מפחידים ואיתו לא משחקים. ולכן, צריך למזער נזקים, להוציא את המוץ מהתבן, לנסות להציל מה שאפשר ולנסות להשיג מה שניתן. לאחר הפגישה עם השליח האמריקני יצא סמוטריץ' בהודעה ממנה ממש לא ניתן היה להבין ש'אין על מה לדבר', אלא להיפך. וכה כתב סמוטריץ' בתום הפגישה:
"שוחחנו על הסוגיות שעל הפרק, על היחסים האמיצים ושיתוף הפעולה הקרוב בין ישראל וארה״ב, יחסים שמתחזקים עכשיו בצורה דרמטית עם הנשיא טראמפ. דנו בחשיבות הגדולה של השבת החטופים והניצחון המלא למען ביצור ביטחונה של מדינת ישראל" .שר האוצר המשיך בהודעתו: "שוחחנו על צעדים קריטיים וחשיבה חדשה, ׳מחוץ לקופסא׳, שארה״ב מקדמת כדי לאפשר את חיסול כוחות הרשע וקידום שלום מתוך עוצמה במזה״ת ובכלל. ארה״ב של הנשיא טראמפ מובילה קו מוסרי וצודק. עוד מצפה לנו המשך שיתוף פעולה למען קידום המטרות המשותפות ובע״ה נעבוד עליהם יחד".
ה'מחוץ לקופסא' מתייחס מן הסתם לרעיון של טראמפ לטרנספר מאות אלפי פלשתינים למדינות שונות, בהן מצרים וירדן, רעיון שהעלה בזמנו אתמר בן גביר וחטף תגובות זעם בישראל, ובהמשך גם סמוטריץ' דיבר על האפשרות הזו. טרנספר מרצון, בעיקר. הבעיה, נכון לעכשיו, שלא רק עזתיים לא עומדים בתור ל'ויזה' למקום לא ידוע, גם המקומות שהוזכרו, כמו ירדן ומצרים, מתנגדות. לכאורה, זבש"ו (זו בעיה של) טראמפ. לא בטוח שרק שלו.
כך או אחרת, נחזור לירושלים, ולסמוטריץ'. בטוח שהוא התלהב מתוכנית ההגירה הנ"ל. לא בטוח שהתלהב מהדרישות האחרות של טראמפ. האם יסכים להן ולו בדלית ברירה? תחושתי היא שנתניהו דאג שויטקוף יפגוש את סמוטריץ' גם כדי להבהיר לו את הנחישות האמריקנית לצעדים האחרים, כולל ביו"ש, כדי שיבין שאפשרויות ההתנגדות לטראמפ מוגבלות. בעיניים שלי, סמוטריץ' בחור חכם מאוד, וכשיגיע לרגע האמת, כאשר על כף המאזניים מצד אחד יהיה: שחרור כל החטופים, נורמליזציה עם סעודיה על כל המשתמע מכך, וכן, הבנות והסכמות של ארה"ב לבנייה מאסיבית ליהודים בחלקים מוגדרים ביו"ש, אבל בניה מאסיבית, ומצד שני משבר עם טראמפ, המשך לחימה בעזה ובלבנון בלי סיוע ותמיכה אמריקנית, הוא עשוי/עלול שלא לעמוד על רגליו האחוריות ולא להפיל את הממשלה על זה, ולו כשסביר שבחירות עכשיו עשויות/עלולות להביא את המרכז-שמאל לשלטון. סמוטריץ' הוכיח בהצבעה על הפעימה הראשונה של מתווה החטופים, שגם אם התנגד לו, בשעת מבחן לא הפיל אותו. להערכתי, המתבססת על ניתוח ולא על מידע, כך הוא צפוי לעשות גם הפעם. אם רק יצליח לשכנע את רבותיו.
 
-
 
ועכשיו, תביעה
שלמה פילבר, לשעבר עד מדינה נגד נתניהו בתיק 4000 ואשר הפרקליטות ביקשה לפני כשנה לבטל את ההסכם איתו, הגיש ביום ראשון תביעה נגד בכירים במערכת האכיפה, שבה טען כי עבר "התעללות והשפלות" במסגרת החקירה. את התביעה, לפיצוי של יותר מ-6 מיליון שקלים, הגיש פילבר בין השאר נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי והתובעת בתיק 4000 יהודית תירוש. בכתב התביעה נטען בין השאר כי "במסגרת מעצרו וחקירתו של התובע, ובאופן מיוחד בשלבים שקדמו לחתימתו על הסכם עד המדינה בתיק, הנתבעים העבירו את התובע שבעה מדורי גיהינום במסכת התעללות קשה ששיאה במעשה סדום ברוטאלי שביצע בו סוהר בכלא הדרים, לילה לפני שחתם על הסכם עד המדינה".  לטענת פילבר, מעשה הסדום הזה הוא "פרי תכנון מוקדם ונעשה בכוונת מכוון לה וכי היו שותפים כלל הנתבעים מתוך מטרה לרמוס את כבודו של התובע, להשפילו עד עפר ולשבור את רוחו". לטענת עורכי דינו של פילבר, ההתעללות הנטענת והחיפוש המשפיל, "הם שהביאו להודאות שחולצו ממנו והם שגרמו לו לחתום על הסכם עד המדינה כשהוא במצב נפשי מעורער לחלוטין". אם ולו חלק ממה שטוען כאן פילבר נכון (ונוכח סיפורים אחרים על דרכי הפעולה של הפרקליטות, ניר חפץ, כמשל, אין סיבה לחשוב שלא), זה רק מחזק את הדרישה לא רק לבדק בית בגורמי האכיפה, אלא להריסה ובנייה מחדש. ובעיניים שלי, כל זה אינו מפחית מעוצמת החשדות נגד נתניהו שאינן נשענות על ההודאה דאז של פילבר.
 
 (הטור מתפרסם ב'שבתון' שבת זו פרשת בשלח)