דווקנות מיותרת
אני באמת לא יודע כמה מזמנו מקדיש רה"מ בנימין נתניהו לענייני המלחמה, וכמה להתנהלות הפוליטית. מקווה שהיחס הוא 99% לביטחון. בין כך ובין אחרת, אף שנתניהו בכך שהכריז בעת הדיון על נבצרות, כי הוא יכול גם לנהל את המדינה וגם את משפטו, הביא על עצמו את החלטת השופטים שלא לדחות (שוב) את עדותו, נוכח הדרמה בסוריה היה מקום לענ"ד שהשופטים לא ידקדקו עם הפרוטוקול, יתגברו על הרצון ל'חנך' את ביבי (אין סיכוי), ויאפשרו דחייה של עוד שבועיים בדיון. להבדיל מתירוצים והתחמקויות אחרות, את ההתפתחות בסוריה לא יכול היה נתניהו לדעת מראש. והעניין הזה אכן דורש ערנות, ראש נקי ומעורבות עד צוואר. חבל, לא בשביל ביבי, בשביל המדינה שהוא עומד בראשה. הימים הם ימים גורליים ממש. לעניין החטופים, להתפתחויות שעשויות מצד אחד או עלולות מצד שני להיווצר באיזור נוכח קריסת סוריה (בינתיים צה"ל משמיד את חיל האוויר הסורי, סוללות הנ"ט וכדומה, עד דק), הגרעין האיראני שיש הסבורים כי אין שעה נוחה מזו כדי לסיים את הסיפור שלו, החשש שקריסת סוריה תשפיע על גבולנו המזרחי, התחקירים הצבאיים (לפי שעה) על מחדל אוקטובר המתפרסמים בימים אלה, ועוד ועוד. 'רשימת מכולת' מספיק מכובדת, כדי לצפות שכל תשומת הלב של העוסקים במלאכה תוקדש אליה.
לא מכובד
הרב יצחק יוסף, מי שכיהן עד לאחרונה כרב ראשי לישראל, לא מפסיק לספק כותרות מעצבנות, שבעיניים שלי מעידות כי הבן אדם פשוט מנותק ממציאות החברה הישראלית. עפ"י 'כיכר השבת', בשיחה עם בחורי ישיבות אמר כבודו: "אם יגיע צו גיוס - לקרוע את זה. יש לכם אסלה בבית? אין בית בלי 'בית כיסא', תקרעו את זה, תזרקו בתוך האסלה ותורידו את המים. שום דבר, לא להתחשב". סוף ציטוט מהגאון הזה. פה מפיק מרגליות, ממש. האמת, בא לי לצאת עליו מכאן ועד הונולולו. אבל כדי לא לפגוע ברבים ששותים בצמא את דברי התורה שהוא מעביר חדשות לבקרים, אתאפק. אולם, פטור בלא כלום אי אפשר, אז שני דברים בכל זאת: ראשית – הצעה לרב הדגול: מנה לך סנגורים מעולים, כי לאחר 120 שנים טובות, כשתגיע לשערי גן עדן, אני מעריך שתפגוש שם טור ארוך ארוך של צדיקים קדושים, מלאכים ממש, אלפי חללי וחללות צה"ל, שנהרגו על קידוש ה', העם והארץ. רבים מהם כשקיבלו את צו הגיוס, בירכו 'שהחיינו', נישקו את המעטפה שבה נשלח הצו, התקשרו למשפחה ולחברים מתרגשים ושמחים. מה תאמר להם – למה לא זרקתם את הצו לאסלה? התבייש לך; שנית – הצעה לישיבות ההסדר ולישיבות התיכוניות שלנו. אותו רב גאון ששולח את הצווים לאסלה בבית השימוש, אתם מרבים להזמין אותו לישיבות שלכם. בשביל מה? כדי לשאת דבר תורה או שיעור? דווקא ממנו, שבז לכם? אולי אתם חושבים שהוא יבוא, יתרשם ויפרגן? שכחו מזה. יש לו עבר מלא ב'ירידות' על החינוך הציוני דתי. אז בשביל מה? אין לכם קצת כבוד עצמי? זהו, פרקתי.
ומעניין לעניין כמעט באותו עניין: סיעת אגודת ישראל, חברה בכירה ומשפיעה בממשלה ובקואליציה, תקים מוקד שיעניק ייעוץ משפטי והכוונה לצעירים חרדים שקיבלו צו התייצבות ולא ירצו להתגייס. "המרכז לייעוץ והכוונה בנושא סכנת הגיוס", כך הם קוראים לזה, 'סכנת הגיוס'. והם בממשלה, והם קובעים לנו הרבה דברים בחיים. ומן הסתם, מימון המרכז הזה ייעשה מכספי מימון מפלגות, מכספים שלכם הקוראים. איך קוראים לזה, אנחנו פראיירים או חמור מזה?.
מה הקשר?
 
70% מהיהודים בישראל חשים קשר עם העם היהודי החי מחוץ למדינת ישראל – 44% במידה רבה ו-26% במידה מסוימת. לעומתם, 12% לא כל כך חשים קשר, ו-12% בכלל לא (6% לא ידוע). נתונים מדהימים אלה (לשני הצדדים; מ"ז) עלו בדוח שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תחת הכותרת "לקט נתונים על יהודים וזיקתם ליהדות התפוצות" ופרסמה בתחילת השבוע.
כפי שניתן היה לצפות, ככל שרמת הדתיות של הנשאל גבוהה יותר (עפ"י הגדרתו שלו), כך גדלה גם מידת השייכות שהוא מרגיש לעם היהודי בתפוצות. 92% מהחרדים, 86% מהדתיים, 70% מהמסורתיים ו-61% מהחילונים בישראל חשים חלק מהעם היהודי החי בחו"ל במידה רבה או במידה מסוימת. וכאן אני קצת מבולבל. השאלות נשאלו ביחס להרגשת השותפות שלנו פה לכלל יהודי התפוצות, לא רק לחרדים או לאורתודוקסים שבהם. כיצד בא הדבר לידי ביטוי ביחסם/פועלם של רבנים חרדים, שלא לומר הרבנות הראשית לישראל, עם אותם יהודים בחו"ל שלא נמנים עם האורתודוקסים אלא (רח"ל) עם הקונסרבטיבים או הרפורמים? ככל שידוע לי, הרבנים הראשיים לישראל שמרו על מרחק נגיעה, אולי אף מרחק ראייה ושמיעה, מראשי הרפורמים והקונסרבטיבים. אני לא מזלזל, אני יכול להבין את החשש מ'מראית עין', שמא מפגש פסגה איתם עלול להיתפס ע"י מאן דהוא כהסכמה בעין לדרכם וכו' וכו', אבל אני שואל ברצינות, לא כדי לקנטר: יש לעם היהודי את הפריבילגיה לוותר על כולם שם? ועוד, ראינו לעיל ש-70% מרגישים בשותפות עם כולם שם. זה לא אמור לעורר קצת מחשבות בעניין גם בקרב ההנהגה הרוחנית של היושבים בציון, שהגיע הזמן לשבת, לדבר, ולא להחרים? מה ייצא מזה? לא יודע. אבל, לענ"ד, לרבנות הראשית בישראל אמור להיות מספיק ביטחון בדרכם, כדי שלא לחשוש ממפגשים משמעותיים עם ראשי הזרמים ביהדות שבגולה שעדיין לצנינים בעיניהם. לפחות עפ"י תחושת רוב העם היושב בציון, הערבות ההדדית אמורה להיות הדדית.
 
 
הצד השני של המטבע
לענ"ד, אחת מקבוצות הפייסבוק המעניינות סביב רעיון הציונות דתית, שבאדיבות מנהלי הסכימו לצרף אותי אליה, נקראת "הצד החם" (הציונות הדתית: חשיבה מחדש). שם אני נחשף לא אחת לנושאים ולדיונים שבליבת המגזר, ויש לא מעט נשים ואנשים עם ידע והשכלה רחבים התורמים ומעשירים את הקבוצה. כמובן, גם מקומו של נושא גיוס או אי גיוס החרדים לא נפקד שם. בין לבין, נתקלתי בדברים שהגיב מו"ר הרב יובל שרלו  לסוגיית הקמת החטיבה החרדית 'חשמונאים', שהצבא (ורבים אחרים, בהם אני הקטן) מייחלים שתתמלא באלפי חיילים קרביים, שיצטרפו למערך הלוחמים בצה"ל ולצד זה ימשיכו לשמור על אורח חייהם, כדבעי. להלן הדברים המקוריים, ובעיניי אף מפתיעים משהו, של הרב שרלו בעניין. כתמיד אצלו, מקורי ואמיץ. אף פעם לא משעמם.
"מזווית נוספת: נראה להבנתי שיחידות הומוגניות (מכל סוג) הן סכנה גדולה מאוד מאוד. זה מבוא לפלנגות, למרידה במפקדים, לנורמות שונות, וזו הליכה בדרך קצרה שהיא ארוכה מאוד מאוד. חוויתי את זה על בשרי פעמיים: פעם אחת הייתה שנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, שפלוגה שלידינו היו גרעין נח"ל מגובש ומאוחד שעשה הסבה לשריון, ובסופו של דבר היה סכנה גדולה; פעם שנייה היא כשהייתי מפקד על יחידת 'הסדר', שהייתה חוויה נפלאה, ובד בבד העובדה שהיו שם גם חיילים לא מההסדר הייתה מהדברים המבורכים שהיו שם.
"הרעיון כי תהיה חטיבה בצה"ל שתהיינה לה נורמות שונות, מגובות במנהיגים מחוץ לצבא, בהתחייבות שלא ניתן לממש (אין שום סיכוי שבעולם שהבטחה כלשהי תוכל להתממש במלואה, ולא תהיינה פרצות), בכוחה המתסיס של הדת וההלכה וכדו' - צריכה להפחיד אותנו במישור המעשי. אני מדגיש כי לא מדובר רק בעמדה כלפי החרדים (והדוגמה שנתתי מגרעין הנח"ל מלמדת על העמדה העקרונית), אם כי כשמדובר בחברה החרדית ויחסה לחוק, למשטר וכדו', הבעיה עלולה להיות הרבה יותר גדולה, ויצא שכרנו בהפסדנו".
בעיניים שלי, לא שיש משהו לא הגיוני בדברים דלעיל, אבל בתכל'ס לא רואים אלטרנטיבה שפויה יותר. וכן, לא נעים להגיד: אותן מגמות שהרב שרלו מתריע עליהן בשורות דלעיל כבר קיימות שם היום ודווקא בשולי 'המחנה שלנו'. זלזול וחוסר אמון מוחלט במערכת. יהיה למי שירצה מהחטיבה החרדית, ממי ללמוד (ולפני שסוקלים אותי: כן, בעיקר יש ללמוד מאנ"ש דברים טובים, ויש המון. מסירות נפש, נכונות להקרבה, מוטיבציה בשמיים – אלה העיקר).
 
הם מפחדים מנשות הלכה
 
חשבתם שיהיה לכם שקט איזה עשר שנים מעניין הבחירות לרבנות הראשית, אז לא. נכון, רבנים חדשים לעשור הקרוב יש לנו, ב"ה, אבל עפ"י החוק, עוד עשור נצטרך להיפרד מהם. לטוב ולמוטב. כמו שלחמין, להבדיל, לוקח זמן להגיע למצבו האופטימלי, כך כנראה חושבים כמה מאנ"ש שהשוויון המגדרי בוער בעצמותיהם. כן, גם לעניין הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. עפ"י חוק, הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מונה 150 חברות וחברים, בהם גם 70 נציגי ציבור, כראשי עיריות ומועצות. אף אחד לא בודק בציציותיהם אם הם מקפידים על תרי"ג או בקושי על י"ג, אם דיברו פעם בחייהם עם רב או בכלל יודעים משהו על המוסד שהם עומדים לבחור את מנהיגיו. הראשיים. לישראל. ובכן, אותם אידיאליסטים מגדריים עושים בשנים האחרונות מאמצים, הן במסדרונות הכנסת והן בבג"ץ, לקבוע בחוק שיותר נשים מכפי שיש היום יהיו בגוף הזה.
בבחירות האחרונות, לפני מספר שבועות, האסיפה הבוחרת כונסה עם פחות מ-20 נשים מתוך 140 בוחרים. כעת מבקשת ההצעה לקבוע כי הרכב האסיפה הבוחרת יכלול 30 נשים לפחות. מי יבחר אותן? שליש ע"י שר הדתות באמצעות הרבנים הראשיים ובאישור הממשלה. אם נתעלם מזה שהנשים הן כמחצית האוכלוסייה, ו-30 מתוך 150 זה יחס הרבה יותר נמוך, ונסתפק בהבנה שגם את החומה הסינית לא בנו ביום אחד, נוכל לברך על ההצעה. אבל אופס, נתקלנו בבלת"ם: בבג"ץ סביב הבחירות שהיו לאחרונה לרבנות הראשית, בג"ץ עמד על כך שנשים בגוף הבוחר ייבחרו לא רק מתוך 'אנשי הציבור ונבחרי הציבור', אלא גם מתוך מכסת 'הרבנים' שנשלחים לאסיפה בוחרת. מדגיש: לאסיפה הבוחרת, מי שבוחר, לא מי שמועמד לבחירה (לענ"ד גם זה יגיע). אבל, ברבנות הראשית ממש לא מוכנים שמישהי, גם אם היא ענקית בידע הלכתי ול"ווניקית בהתנהלותה וצדיקה תמימה במידותיה, שהיא תישלח לבחור ע"י הרבנות הראשית. הס מלהזכיר, רחמנא ליצלן. אז, באמצעות ידא אריכתא (היד הארוכה) של הרבנות בוועדת חוקה חוק ומשפט הנוכחית, ובהרכבה הנוכחי של הוועדה בפרט ושל הקואליציה בכלל, בהצעת החוק האמורה מוצע גם להגדיר כי רב שניתן למנותו לאסיפה הוא (רק) מי שהוסמך לרבנות (קיבל תעודת "יורה יורה") על ידי הרבנות הראשית ולאחר שעמד בבחינות בכתב, או מי שבידו תעודת כשירות לכהונת רב עיר, רב אזורי, רב מושב או רב שכונה, שניתנה לפי חוק זה, לפי כללי הרבנות הראשית לכשירות.
חוסם בג"ץ? חוסם נשים מתאימות? תבחרו אתם. האמת, לא כל כך חשוב. רק עצוב, שגם בעניין בחירת מי מתאים יותר לכהן כרב ראשי של כלל האוכלוסייה מעדיפים מישהו בעל תואר – לא חשוב הידע שלו, ההבנה שלו, המעורבות החברתית שלו, כלום. העיקר שהוא זכר, ולא נותנים אפילו אופציה לאשת הלכה מבריקה להביע עמדתה באמצעות בחירתה ברב של כולם. גם של נשות ישראל. מצב ארכאי, פספוס ולא רציני.