"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
עניין של קארמה
ואיזה מסכנים האוהדים
מההתחלה העסק הלך עקום. סיום הקדנציה של יוסי אבוקסיס בבית"ר ירושלים כולל איבוד החברות האמיצה עם הבעלים ברק אברמוב, סימל עבור רבים את העומד להתרחש לאחר מכן. הגם שרבים מאוהדי הפועל תל אביב שזכרו לשחקן, עוזר המאמן, המאמן וסמל העבר חסד נעורים, רצו לראות אותו מגיע באופן מידי כדי להציל את המועדון ממה שנראה ככיוון אחד בלבד, יש להניח שגם אם זה בחוכמת הבדיעבד, הם סבורים היום אחרת. במועדון הכדורגל של הפועל תל אביב נעשו העונה כל הטעויות האפשריות. ניהול מקצועי ואדמיניסטרטיבי כושל בכל מערכיו, מינוי מנהל מקצועי חסר ניסיון שכשל בבחירת השחקנים, התנהלות לא נכונה בכל הקשור לאיוש עמדת המאמן לאחר עזיבתו של מייקל ולקאניס ומינוי מאמן שלישי(לאחר סאגת בורחה למה ההזויה) לאחר סיום מועד העברות ושחרור שחקן זר(רודריגז) שהיה עוגן מרכזי במערך הקישור של הקבוצה כאשר לקבוצה אין כל יכולת להביא מחליף לעמדה החשובה. לזכותו של יוסי אבוקסיס יש לומר שהוא נחשב למאמן טקטיקן עם שיטת משחק ולאחד כזה היודע להוציא משחקניו את המיטב אבל תחילת הקדנציה הקצרה הזו(10 משחקים) עם הזמן שחלף בין עזיבתו את ירושלים על כל הסובב את המהלך, במיוחד בתקשורת ובמערכת היחסים שבינו לבין ברק אברמוב, גרמה ליוסי להיכנס לתפקידו החדש ברגל שמאל. והקארמה בחיים כמו גם בכדורגל, כשקוראים לה, היא באה, לטוב ולרע. אפשר להאמין בזה ואפשר שלא אבל עם העובדות קשה להתווכח. מתוך עשרה משחקים אותם ניהל יוסי אבוקסיס בהפועל תל אביב העונה, בחמישה הקבוצה הפסידה ובחמישה סיימה בתיקו ולא טעמה טעמו של ניצחון, השיגה 5 נקודות כאשר בשבעת המשחקים הראשונים לא הבקיעה הקבוצה ולו שער זכות אחד. מול נועלת הטבלה, הפועל פ"ת "שהבטיחה" את ירידתה לליגת המשנה כבר מזמן, ספגה הקבוצה שער שיוויון בדקה ה 90+ ואם כל זה לא מספיק, הגיעה סוגיית עזיבתו (באישור או שלא באישור) של שוער הקבוצה אמיליו זובאס לחו"ל לאחר שקרע את המיניסקוס ואת הרצועה הצולבת בברך, ובעקבותיה החמישיה שספגה במחזור האחרון הקבוצה מיריבתה הירושלמית השנואה, אותה עזב אבוקסיס כמה חודשים קודם לכן על מנת להציל את מכורתו. שפת הגוף של אבוקסיס על הקווים והראיונות החוזרים לתקשורת לאחר המשחקים האחרונים שידרו חוסר ביטחון, ייאוש והיעדר תקווה שביכולתו לעמוד במשימה ולהשאיר את הקבוצה בליגה. יאמרו רבים שגם אם זה לא מקצועי/מכובד/ראוי, היה אבוקסיס חייב לפנות את מקומו כבר פני חודש ימים לטובת מאמן שכן יכול אולם כאשר הניהול כושל ובעמדות מקבלי ההחלטות נמצאים בעלי תפקידים לא מתאימים וחסרי ניסיון, אזי גם החלטה כזו נלקחת בזמן ובמקום הכי פחות נכונים. נותרו 9 נקודות בקופה וכל משחק משלושת המשחקים הבאים הוא בגדר מלחמת עולם ספורטיבית כאשר בהחלט יכול להיות שהמפגש מול מ.ס. אשדוד המדורגת מעל האדומים בהפרש שלוש נקודות יהיה הקרב שיקבע מי תישאר ומי תרד. ועוד מילה אחת למינהלת ליגת העל: לא ייתכן וזו פשוט שערוריה שמשחקי מחזורי הסיום אשר יקבעו את זהות היורדת לליגה הלאומית, ישוחקו שלא באופן חופף. עדיין אפשר לתקן, זה עליכם.
 
 
ג'ייק המקשר
סדרת פלייאוף היורוליג המותחת בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס היוונית, מבליטה שוב את אחד השחקנים היותר אהובים בכדורסל הישראלי, פורוורד הצהובים ג'ייק כהן. כהן, שחקן נשמה, קפטן אמיתי גם ללא תואר רשמי, הוא שחקן ללא אגו שלוקח את מה שהמשחק נותן ומאפשר לו מבלי להכריח דבר, זמין ב 100% למאמן בכל רגע שזקוקים לו ללא פרצופים של מגיע לי, מבלי לכעוס כאשר הוא מוחלף ולעתים אפילו אינו משחק כלל(אם כי נראה שהשנה ההערכה לג'ייק בקרב הצוות המקצועי רק עלתה). רבים מחבריו לקבוצה מעידים עליו שהוא משמעותי מאוד בחדר ההלבשה ובעל יכולת מנהיגות, סופר אינטילגנט גם במישור הרגשי ויודע לומר את המילה הנכונה בדיוק בזמן ובמקום המתאימים. כהן עושה על הפרקט דברים רבים שאינם באים אולי לידי ביטוי בדפי הסטטיסטיקה אך משפיעים באופן משמעותי על מהלכי הקבוצה משני צידי המגרש. הוא ניחן ביכולת מסירה נהדרת וראיה של מהלך אחד קדימה והוא בעל יד טובה מבחוץ וגם מחוץ לקשת. כהן הנחשב לשחקן ישראלי ואף נמנה במשך תקופה לא מבוטלת על סגל נבחרת ישראל, נאלץ לקחת על עצמו הרבה יותר בתקופה האחרונה, במיוחד במשחקי הליגה המקומית וזאת בשל פציעתו והיעדרותו הארוכה של רומן סורקין והחיסרון של שחקן ישראלי בעמדה מס' 4. היותו של כהן אהוד מאוד על חבריו ועל מאמניו, הביאה את שני הצדדים לחתום בקיץ הקודם על הארכת חוזה בשנתיים נוספות ועד כה שני הצדדים רק מרוויחים. כידוע, בכל שנה בחודש נובמבר, מוביל ג'ייק כהן את פרויקט "מובמבר" – מוסטש נובמבר, במסגרתו מגדל כהן שפם ומגייס תרומות עבור הקרן שהקים לקידום וסיוע להתמודדות עם סרטן הערמונית. כמי שמצוי מאוד בהווייה הישראלית, החליט השנה כהן, לייחד חלק מההכנסות לעזרה לנפגעי אירועי השבעה באוקטובר, כאשר התחייב שעל כל דולר שייתרם לקרן לנושאי הבריאות, הוא יתרום דולר משלו למען נפגעי המלחמה. יעקב כהן, אחלה של שחקן ויותר חשוב, פשוט בן אדם.
כבר לא סוד
אליפות אירופה בג'ודו שהסתיימה בסוף השבוע בבלגרד שבסרביה, המשיכה להדגיש את שכבר ידוע לנו בשנתיים האחרונות: ג'ודו הנשים בישראל הוא פשוט מעצמה הולכת ועולה לעומת הקריסה העצובה של נבחרת הגברים ששבה מהאליפות בלי שום הישג ששווה לדבר עליו. אבל שווה, ועוד איך שווה לדבר על נבחרת הנשים ששבה ארצה עם 4 מדליות באמתחתה ובמיוחד על אלופת אירופה הטריה במשקל של מעל 78 ק"ג, אחת מהתקוות האולימפיות הגדולות לקראת האולימפיאדה בפריז בקיץ הקרוב, רז הרשקו. נכתב כבר בטור זה לא מעט על הרשקו בשנים האחרונות ועל ביקוריה התכופים על פודיום המדליות בכל התחרויות והטורנירים בהם היא נוטלת חלק. הוזכרה לא מעט יכולתם של הרשקו ומאמן הנבחרת, הדוד שני הרשקו, להפוך את חסרונה של רז אל מול יריבותיה בהיותה ברוב המקרים קטנה ונמוכה מהן, ליתרון עצום עם מהירות מתפרצת, יכולת לבצע תרגילים על הברכיים ולזוז על המזרן ולעייף אותן תוך כדי קרב. את האליפות הנוכחית החלה רז עם איפון מהיר על יריבה הולנדית, ברבע הגמר גברה בוואזרי על יריבה רוסיה ובחצי הגמר ניצחה את יריבתה הטורקיה שספגה שלושה עונשים. בקרב על מדליית הזהב פגשה הרשקו את יריבתה הצרפתיה טולופואה לה הפסידה רז בהזדמנויות קודמות, והפילה אותה למזרן באיפון מרשים בדרך אל התואר. לאחר שבשנתיים האחרונות הפסידה האלופה החדשה את הקרב על הזהב, הפעם היא הגיעה נחושה עם תכנית קרב שבנתה יחד עם מאמנה ותגיע לאליפות העולם שתתקיים עוד לפני המשחקים האולימפיים, כאלופת אירופה המכהנת.
רז הרשקו נמצאת בפיסגת הענף מזה זמן ושומרת על מקומה בהתמדה תוך הפגנת ג'ודו נהדר, נחישות ומוטיבציה בלתי רגילה. ציפיות לא מפחידות אותה, להיפך. פאריז מחכה לה.