"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
זה שעולה או זה שיורד
לוקח את הבאסה בקלאס
מי לא זוכר את הפסטיבל שחגג סביב החתמתו של מסאי דגו כמאמנה הראשי של קבוצת הבוגרים של מועדון הכדורגל המפואר מכבי חיפה. לאחר שלוש אליפויות רצופות בליגת העל ועונה עם העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, תהו רבים כיצד לוקחים הבעלים של הקבוצה, יענקל'ה שחר והמנהל המקצועי גל אלברמן, הימור כזה ומה באמת סיכוייו של דגו להיכנס למגפיים הגדולות שהותיר אחריו ברק בכר לאחר עזיבתו לכוכב האדום בלגרד. ראשי המועדון התבטאו מול כל מיקרופון אפשרי והשיבו לכל השואלים אודות הביטחון המלא שיש להם בדגו, ביכולתו הגבוהה שהוכחה בקבוצת הנוער של המועדון ובעיקר בעבודה הנהדרת שהוא עשה בקידום שחקנים צעירים של המועדון, ושעל אף ניסיונו המועט באימון קבוצות בוגרות, אין להם ספק שהוא האיש שלהם לטובת מילוי המשימה הנחשקת. נו, אז אמרו. אלא שכאשר הכסף מונח על השולחן, התמונה מתהפכת באופן מהיר, חד ולעתים גם כואב. כבר כאשר החלו השמועות והידיעות על אפשרות כזו או אחרת של מינוי ברק בכר למאמנה של מכבי תל אביב, החלה משענת כסאו של מסאי דגו בחדר המאמנים בסמי עופר ובבת גלים להתנדנד מצד לצד, קדימה ואחורה. המחשבה שדגו יחתום בקרית שלום גרמה כנראה למקבלי ההחלטות בכרמל להתחיל להזיע. בניגוד לכל ההצהרות ולגב הגדול שהובטח לדגו, הפיגור בפער של עשר נקודות ממכבי תל אביב בטבלה, וכנראה שאף יותר מזה, ההדחה המפתיעה מהמשך המשחקים בגביע המדינה כמו גם "הקולות" שהחלו להישמע מהרחוב הספורטיבי הירוק, רק היוו שמן דליק למדורה שגם ככה כבר החלה לבעור. על יכולותיו, ניסיונו ומעמדו של ברק בכר אין חולק, אם כי אינני משוכנע שבתנאים שהיו לדגו במהלך העונה(עזיבת כוכבים לפני העונה, פציעות שחקנים מרכזיים, מלחמה, עזיבת צ'ארון שרי ועוד), היה מצליח בכר יותר מדגו, וכל מועדון שהאפשרות להחתים את בכר היתה נקרית בפניו, היה פועל כנראה בדרך דומה(נכון לבכר לחזור בנקודת הזמן הנוכחית לקדנציה נוספת לכרמל או לא, זו שאלה אחרת), אבל הדרך, מה יהיה עליה? ושאיש לא ינסה לשכנע שהבקשה לפרסם את דבר החתמתו של בכר 7 מחזורים לפני תום הטקס הגיעה מדגו. גם אם החלטתם להחתים את בכר ולא להמשיך עם מסאי דגו שעשה ועושה עונה מופלאה בהתייחס לכל התנאים הנ"ל, יכולתם לדחות את ההכרזה לתום הליגה. לא היה קורה דבר. כבודו של מסאי ולא פחות, כבודכם שלכם וכבוד המועדון, חשובים לא פחות, ואלה, כולם נפגעו. עכשיו הפער מהמובילה הוא רק 7 נקודות ובכדורגל כבר ראינו שהכל יכול לקרות, ומה יהיה אם האליפות תישאר בסוף בחיפה? כיצד תעמדו מולו אז? רק שמסאי דגו, מלבד היותו מאמן מצוין והוא יהיה בעתיד מצוין הרבה יותר, הוא בחור עם קלאס שכנראה יותר גדול מהמועדון בו הוא עובד, ואת זה לא יוכלו לקחת לו.
עודד אמר להרים ידיים
בעונה בה משחקת מכבי תל אביב את משחקיה הביתיים ביורוליג בבלגרד וללא קהל אוהדיה השווה לה 3-4 ניצחונות בכל עונה ובתנאים אותם כפה מצב הלחימה בארץ, להשיג את אותו מאזן ניצחונות – הפסדים כמו בעונה שעברה בה התנאים היו רגילים לחלוטין, זה כשלעצמו בהחלט מהווה עבור המועדון הישג מצוין שאינו מובן מאליו.
מאזן זה, הביא את הקבוצה להתמודד במסגרת משחקי "הפליי אין", המשוחקים לראשונה בליגה השניה בטיבה בעולם, על העפלה לפלייאוף, מול המדורגת שמינית בסוף העונה הסדירה, באסקוניה הספרדית. לקראת המשחק הלך, נבנה והתפתח לו קרב איתנים בין שניים מהמועמדים לתואר ה MVP של היורוליג, מלך הסלים של המפעל עד כה, מרכוס הווארד מבאסקוניה וווייד בולדווין ממכבי תל אביב שרק לאחרונה זכה בתואר שחקן החודש של המפעל. שתי הקבוצות שיחקו במהלך השנה משחק די דומה המבוסס על ריצה, קליעה טובה לשלוש ויכולות אישיות מצוינות, ורבים ציפו למשחק צמוד שיסתיים בסל לכאן או לכאן. אלא שבקרב הזה הוכיח ווייד בולדווין שמעבר להיותו שחקן התקפה מעולה ואתלט מצוין, הוא יודע גם לשמור ולשחק הגנה. משחק ההגנה של מכבי תל אביב הוציא את הווארד מהפוקוס ופגע קשות בשטף של באסקוניה. במשך התקפות ספרדיות רבות, רדף בולדווין אחרי הווארד ולא נתן לו מנוח עד כדי ששיחק עם גבו להתקפת היריבה ולו כדי למנוע מהווארד את הכדור. וכאשר בולדווין נדרש למנוחה, פגש הווארד מול עיניו את אנטוניוס קליבלנד, הנחשב לסטופר ההגנתי מס' 1 של מכבי תל אביב, והבין שמהמשחק הזה שום דבר טוב לא יצמח עבורו ו/או עבור קבוצתו. למרות שבספורט אין מגיע, הרי שבכל זאת, על פי יכולתה של מכבי תל אביב השנה, בהחלט מגיע לה לשחק בפלייאוף ואף יותר. על הקווים כבר מתחממים שחקני פנאתינייקוס היוונית, המגיעה לסדרת פלייאוף של הטובה מחמישה משחקים עם יתרון הביתיות למה שבהחלט יכול להוות שחזור לקלאסיקו הישן והטוב של העשורים הקודמים. כמובן שגם חזרתו של עודד קטש לקבוצתו בעבר כשחקן וכמאמן מוסיפה פיקנטריה לתבשיל. דומה שבכושר בו מגיעה מכבי תל אביב לסדרה הזו, איש לא יופתע אם בסופה תחזור הקבוצה לפיינל פור לאחר היעדרות ארוכה.
ויהי בימי שפוט השופטים
ככל שאנו קרבים לרגעי ההכרעה במשחקי הליגות השונות בכדורגל, הן באירופה והן בביצה הקטנה שלנו, נראה כי לשופטי המשחקים ובמיוחד לאלה היושבים מאחורי מצלמות ה VAR, תפקיד מכריע במשחקים, כזה שלעתים יכול להכריע גם גורל של עונה שלמה, לשבט או לחסד. אם באירופה(כן כן, גם בליגות הגדולות ביותר ובטח במשחקי ליגת האלופות), המקרים נדירים יותר, הרי בליגת העל שלנו, כמעט שלא עובר מחזור משחקים  ללא שערוריית שיפוט כזו או אחרת. לא ניתן להתעלם מקונפליקט האחריות הקיים בין שופטי כר הדשא לאלה שמאחורי הטכנולוגיות השונות כאשר לכל צד אינטרס משלו: שופטי כר הדשא מחויבים להגיע למסך אם נקראו לכך וברוב מוחלט של המקרים גם מקבלים את עמדת שופטי ה VAR ומשנים החלטות, יש להם במי להיתלות: "אני שרקתי אבל שינו לי את ההחלטה". לעומתם, שופטי המצלמות הקוראים לשופטי כר הדשא, נותנים להם את האמירה שמבחינתם היא ברורה לחלוטין בבחינת: "אנחנו אמרנו, תעשה מה שאתה מבין". בסופה של כל הסאגה המיותרת הזאת מאז נכנסו לחיי הכדורגל המצלמות, המסכים ומשחקי האגו בין אלה לאלה, מי שסובל הם השחקנים על כר הדשא והאוהדים ביציעים. את כל הרומנטיקה שהיתה פעם בכדורגל, לקחה אתה ההשתעבדות לטכנולוגיה. ההפסקות הארוכות בכל משחק המוציאות את כל מי שסובב אותו מהדעת, השינויים הקיצוניים במחי מבט על מסך מניצחון להפסד ולעתים גם מאליפות או לא, ירידת ליגה או לא, שינו את פני המשחק לחלוטין. הרי כל הכיף זה להתווכח עד היום האם גילי לנדאו היה באופסייד בשער האליפות מול חיפה. תחזירו את הכדורגל לחיים. ה VAR זמנו, בטל קורבנו. ואם כבר בקורבן עסקינן, אז שיהיה חג פסח שמח לכולם.