"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי
קצת צניעות אף פעם לא מזיקה
לבוא קטנים
עוד חוזר הניגון...ושוב מוצאת עצמה נבחרת הכדורגל שלנו עם אפשרות קיימת(עדיף שלא לדבר על אחוזים) להעפיל סוף סוף ולאחר 54 שנות שממה, לטורניר גדול. עם פסיכולוגיה או בלעדיה, ללא אצטדיון ביתי, ללא מסורת וגם לאחר הדחתן של שתי הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי מהמשך המשחקים במסגרות האירופיות, חשוב לשים את הדברים על השולחן ולהפנימם כמו שהם: נבחרת ישראל איננה פייבוריטית בשום צורה מול אף אחת משלושת הנבחרות שהעפילו לחצי גמר הפלייאוף לעליה ליורו(איסלנד, בוסניה ואוקראינה) ומי שסבור אחרת אינו אלא משלה את עצמו. ובהינתן שנבחרת ישראל אינה פייבוריטית להעפלה, נכון יהיה מצד צוותה המקצועי ושחקניה, לעלות למשחק מול איסלנד בדיוק כמו שעולה נבחרת במצב כזה: לוחמת, נחושה, מתמודדת עד הסוף על כל כדור 50-50 בכל שטחי המגרש ובעיקר משחקת עם אחריות. אסור לאיש בנבחרת ישראל ובסביבתה לזלזל כהוא זה בנבחרת שתעמוד מולנו ביום חמישי. מדובר בנבחרת אירופית גבוהה וחסונה, אשר העפילה לטורניר יורו 2016 בו הגיעה עד לרבע הגמר ולמונדיאל 2018 ממנו הודחה לאחר שלב הבתים, נבחרת אתלטית אשר רבים משחקניה משחקים בליגות ברחבי אירופה: איטליה, גרמניה, אנגליה, ספרד, יוון, דנמרק ועוד. לקראת המשחק זומן לסגל הנבחרת, חלוצה של גנואה האיטלקית, אלברט גודמונדסון אשר הבקיע בעונה הנוכחית 10 שערים במדי קבוצתו ואשר שמו נקשר לפרשת אונס בעקבותיה נחקר אך לא הועמד לדין. ולאחר כל הנ"ל, חובה לציין את העובדה שהנבחרת האיסלנדית נמצאת בירידה גדולה בשנים האחרונות ואין מדובר באותה נבחרת הישגית מהעשור הקודם. הסגל התבגר מאוד, חלקם של השחקנים פרשו ונראה שהדור הנוכחי פחות טוב מקודמו. שני מפגשיה האחרונים של ישראל מול הנבחרת האיסלנדית, הסתיימו בתוצאת תיקו מבלי שנבחרת אחת מתעלה באופן משמעותי מעל יריבתה. הכנה מנטאלית נכונה, מוטיבציה וכוח רצון יחד עם תקוות עם שלם להזדמנות לשמוח קצת בתקופה הנוכחית התומכות מאחור, רק אלה יובילו את נבחרת ישראל לתוצאה המקווה. דומה שאנו מקבלים את השחקנים המובילים של הנבחרת שלנו בפיק חיובי מבחינתם, והכישרון כידוע קיים. זה אפשרי.
 
אל יתהלל
רכישתו של מועדון הכדורסל של הפועל ירושלים ביוני האחרון ע"י המיליארדר מתן אדלסון, לוותה בקולות גדולים והצהרות רבות אודות הפיכתה של הקבוצה לקבוצה המובילה בכדורסל הישראלי כאשר המטרה שסומנה ע"י כל מי שראה מיקרופון מול עיניו היא השתלבותה של הקבוצה בזמן הקצר ביותר ביורוליג. כפי שקרה לכל עולם הספורט הישראלי כמו לעולמות נוספים אחרים, מלחמת "חרבות ברזל" שנפתחה באוקטובר האחרון, שינתה את המציאות באופן משמעותי וכפתה על קבוצות הספורט התנהלות שונה שאיש לא צפה. מעבר לאיבוד הביתיות ונוכחות קהל במשחקי הקבוצה במסגרת האירופית, איבדה הפועל ירושלים את מאמנה הסרבי, אלכסנדר דז'יקיץ' שסירב לחזור עם הקבוצה ארצה ממעונה הזמני באירופה וסיים את דרכו כמאמן הקבוצה. במבט לאחור נראה כי זהו הצעד המכריע והמשפיע ביותר על מצבה הנוכחי של הקבוצה הנלחמת על הבטחת מקומה בפלייאוף בליגה המקומית ואשר הודחה ביום שלישי מהמשך המשחקים במסגרת ליגת האלופות של פיב"א לאחר שכבר היתה במאזן חיובי של 0-3 כאשר ניצחון במשחקה מול קרשיאקה הטורקית שכבר איבדה את הסיכוי להעפיל, היה מבטיח לקבוצה את ההעפלה ללא קשר לתוצאות המשחק המקביל. אך כאמור, ציפיות לחוד ומציאות לחוד והקבוצה שהגיעה למשחקה הקובע לאחר תבוסה ביתית להפועל ת"א בארנה הירושלמית, התבזתה גם מול יריבתה הטורקית, ספגה 98 נקודות ותתרכז מעתה בניסיון לעשות משהו בטורניר גביע המדינה הקרב ובא ואולי גם בהמשך משחקי הליגה. חשיבותו של מאמן בכל קבוצת ספורט בכלל ובקבוצת כדורסל בפרט נודעת ומוכרת כמו גם יכולתו להשפיע על מהלכים על הפרקט בכל רגע נתון של המשחק. מחליפו של דז'יקיץ, היווני אליאס קנצוריס החל את דרכו בקבוצה ברגל ימין כשהקבוצה מנצחת 5 משחקים ברציפות ופותחת כאמור את שלב 16 האחרונות בליגת האלופות עם שלושה ניצחונות. אי שם לפני כחודש וקצת, כאשר הוברר שקאדים קרינגטון לא יקבל את האזרחות הישראלית והקבוצה תוכל להשתמש בו רק כזר, משהו נפרם במארג שרקם דז'יקיץ' בעמל רב. משחק ההגנה של הקבוצה ירד פלאים ברמתו והקבוצה החלה להפסיד בכל המסגרות כאשר שפת הגוף של השחקנים משדרת אדישות וריחוק מהמאמן. המשחקים מחוץ לארנה, הריחוק התכוף מהמשפחות, הגעגועים לדז'יקיץ, כל התירוצים קיימים אבל דומה שהטעות שנעשתה בתחילת העונה כאשר עם כל הכסף הגדול שהגיע, החליט מי שהחליט שלא להחתים רכז שני משמעותי בקבוצה, עלולה לעלות לקבוצה ביוקר רב. במשחקים בהם רכזה של הקבוצה ספידי סמית אינו נכלל בסגל בשל אילוצי כמות הזרים, הקבוצה נראית כעדר ללא רועה, כמות האסיסטים יורדת פלאים והתוצאות נראות בשטח. דומה שלא היה מנוס מזעזוע כזה או אחר במערכי הקבוצה והפרידה מקנצוריס היתה רשומה על קירות הארנה ולו כדי לנסות ולהציל משהו מהעונה הנוכחית.
 
כשמגיע, מגיע
לסגל נבחרת ישראל לקראת משחקה מול נבחרת איסלנד, זומן בזימון בכורה, קשרה ההתקפי של הפועל חיפה, תומר יוספי. יוספי, אחת ההפתעות הנעימות ביותר בעונת המשחקים הנוכחית, עשה העונה קפיצת מדרגה גבוהה ומופיע בכל הרכב של נבחרי העונה הסדירה בליגה כפי שפורסמו השבוע ע"י הכתבים והפרשנים השונים. יוספי בן ה – 25 החל את דרכו במועדון הפועל באר שבע ועשה את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה בעונת 2018-2019. בינואר 2023, הושאל יוספי להפועל חיפה, סיים במדיה את הקבוצה ומשחק בשורותיה מאז כאשר בעצם בסוף העונה הנוכחית אמור יוספי לחזור לשורות באר שבע. השורה הסטטיסטית של יוספי העונה מדברת בעד עצמה. במהלך 26 משחקים בהם נטל חלק הבקיע תומר 10 שערים ובישל 4 , ומשהו גדול מאוד השתחרר אצלו כאשר מאמנו הנוכחי רוני לוי שרצה אותו למין הגעתו לקבוצה, סומך עליו, נותן לו מקום משמעותי בקבוצה ובשיטת המשחק ויוספי משיב לו על כר הדשא. לתומר יוספי יש חלק גדול בעונה המוצלחת מאוד של הפועל חיפה עד כה כאשר היא ממוקמת במקום הרביעי ומועמדת רצינית לשחק באחת המסגרות האירופיות בעונה הבאה. גם אם לאור הצלחתו המשמעותית השנה, ירצו במועדון מבירת הנגב להחזירו חזרה לשורות הקבוצה, נראה שיוספי נמצא בדיוק במקום, במצב ובגיל הנכון כדי לנסות את מזלו באחת מליגות אירופה והזימון לסגל נבחרת ישראל לו הוא זכה, יוכל רק לסייע לו בעניין. זאת ועוד, לאור מערכת היחסים הדי קרירה בין השחקן למאמן הפועל באר שבע אליניב ברדה, קשה לראות את יוספי חוזר חזרה לקבוצת נעוריו בקונסטלציה הנוכחית. רק שיישאר בריא ויצליח.