מכירת חיסול
ברגע האחרון, החליטו בקואליציה שלא להעלות לדיון בוועדה ביום שלישי את "חוק הרבנים" ובמשמעות האמיתית שלו – חוק הג'ובים לרבנים, בעיקר 'מקורבים' לש"ס ולמפלגות החרדיות והחרד"לית. ברגע האחרון קלטו שם שיש גבול למה שאפשר לעשות מהמקפצה (ויסלחו לי הקוראים על המטאפורה, לא מצאתי משהו עדין יותר), הבחינו כי גם בקואליציה בכלל ובליכוד בפרט יש כמה חברי כנסת שלא ייתנו ידם למחטף הזה, בטח לא שעה שנמשכת הלחימה בעזה, שעה ש-134 החטופים עדיין בשבי חמאס, שעה שעשרות אלפי ישראלים מהצפון ומעוטף ישראל פליטים מבתיהם, שעה שהכל חוששים שמצפון עוד צפויה להיפתח רעה. וזה עוד לפני שדנים בכלל בשאלת הצורך, ההיגיון ואף המוסר (אם ישנו, לא בטוח) בחוק הזה, כפי שניסו לקמבן לנו אותו.
בגדול, משמעות החוק הזה היא ביטול כל 'מקצה השיפורים' שהכניס בזמנו השר מתן כהנא בתחום בחירת רבנים; המשמעות היא ש(בעיקר) שרי ש"ס ופקידיה יוסיפו בין 600 ל-800 משרות רבני שכונות די בכל אתר ואתר (באמת, מי צריך את זה?); משמעות החוק היא מתן הרבה יותר כוח בידי שר הדתות על חשבון תושבי היישוב הספציפי ועוד רעות חלות. אך מכיוון שהעניין נדחה, לא נחפור בזה עתה. רק נתהה: זה מה שיש למפלגת הציונות הדתית, שנציגה ח"כ שמחה רוטמן ניסה להפיל עלינו עתה את החוק הזה, לעשות? הם באמת חושבים שם שהציבור הדתי לאומי, שאותו הם מתיימרים לייצג, זה מה שחסר לו בחיים? זה, וחוק גיוס חדש שימשיך לפטור צעירים חרדיים משירות בצה"ל? זה, וששר האוצר ה'סרוג' יסכים להמשיך לתקצב עמותות המעודדות המשך השתמטות מצה"ל?
בעיניים שלי, כשרואים את אלה ושומעים את הביקורות הפומביות בשפה לא מכובדת כלפי מי שעומד בראש צבא ישראל, לא קשה להבין למה המפלגה הזו, שניכסה בזמנו את השם 'הציונות הדתית', לטעמי בחוכמה אך במרמה, נמצאת מהצד הדרומי של אחוז החסימה. ואני רק שואל: אז מנסים עתה לקיים את "חטוף ואכול כי מחר (אחרי הבחירות הבעל"ט, מתי?) נימחק"?
 
צו 8
"מה תכתוב במדור לאחר שיסתיימו הבחירות לרבנות הראשית?", ספק התעניין, ספק מתח ביקורת של קורא משועמם, חבר יקר שעה שעשינו דרכנו בצוותא מתפילת השבת כל אחד לביתו שלו. "דיה לשמחה בשעתה", חשבתי לעצמי, תוך שאני מקווה שאלה שייבחרו לתפקיד הרבנים הראשיים לישראל אכן יהיו אנשים ראויים, ושהם יתפקדו בצורה הכי טובה שיש למען עם ישראל כולו, ואז לא אצטרך להזכירם חדשות לבקרים, ולגנאי, במדור זה.
וזה לא שתמיד, ובטח נכון לעכשיו, אין נושאים חשובים בהרבה, נתניהו וממשלתו לדוגמה (אם אתם מתעקשים). וזה נכון שגם בהם אני עוסק פה ושם, אבל יש שני אבלים: האחד – היות שקיבלתי על עצמי שכל עוד המלחמה נמשכת, אשתדל שלא להוסיף כאב ודכדוך על זה הקיים, אני ממעט לעסוק בממשלה ובעומד בראשה על התנהלותם ומחדליהם; האבל השני – את כל אלה תמצאו הרבה בעיתונים ובמדיה הכללית. לתפיסתי, נכון ש'שבתון' ייתן במה ויעסוק בעיקר בנושאים שבנפשה של הציונות הדתית (התנועה, לא המפלגה), ולכן אני מתעקש על נושאים אלה. ואני אכן חושב, שגיוס צעירים חרדיים וזהותה של הרבנות הראשית הם שני נושאים חשובים מאוד, הן לציבור "שלנו" והן למדינה כולה. ולכן מי שיתמיד בקריאת המדור, יקבל הרבה מהתבשיל הזה.
כתבתי בגיליון הקודם, שבעיניים שלי, אם משהו טוב ייצא מהתבטאותו של הרב יצחק יוסף, זו העובדה שכמה וכמה רבנים חשובים בציונות הדתית הגיבו בלא מורא ובקול צלול וברור לדבריו. דבר שהם נמנעו ממנו תמיד. הרבנים אמרו, ולתפיסתי אנחנו צריכים לשמוע ו"לשרשר" זאת. ממש כמו פוסט שאהבנו. ולמה אני מכוון?
להבנתי, אם יבוא שינוי בגיוס חרדים הוא לא יבוא בכפייה, גם לא מהפוליטיקאים החרדיים. בנושא זה הם כמעט מקרה אבוד, גם אם כמס שפתיים יביאו הבנות מסוימות. מכסות וכדומה. לענ"ד, התיקון יבוא מהשטח. וכאן, לתפיסתי, יש לנו ה'סרוגים' תפקיד חשוב. אני מעריך מראש שהדברים הבאים יישמעו (ייקראו) לחלקכם הזויים, אבל אני בוחר ללכת על זה (מקסימום תגידו שזה היה ברוח שטות של פורים).
ובכן, מה התפקיד 'שלנו'? יש כיום לא מעט צעירים שגדלו בבתים חרדיים, אבל הם לא בדיוק "העתק-הדבק" של הסבים או האבות שלהם. הם הרבה יותר מעורים בחברה הישראלית, הם הרבה יותר נפגשים עם אנשים שלא מהמגזר החרדי, הם חשופים לאינטרנט ולמה שקורה מחוץ לגטו החרדי, חלקם עובדים (ב'שחור' או עם תלוש ישיר או פיקטיבי), לרבים מהם יש חברים שהתגייסו לצבא והם כבר לא 'מוקצה' עבורם, אולי אפילו להיפך.
לענ"ד, אליהם צריך להגיע. להם צריך להציב מראה מול הפנים ולשאול: "אתה לא מתבייש להשתמט? באיזו זכות? הרי אתה לא בדיוק לומד כל היום. איך אתה ישן בלילה, כשמסביב נהרגים בקרבות חילונים, 'סרוגים', ואילו אתה מבלה כאן עם חברים בקניון או ברפטינג על הירדן? מה באמת מונע ממך להתגייס – מה יגידו ברחוב? שזה יפגע בשידוך?" ועוד רשימה של שאלות. את השאלות האלה וקשות יותר, אנחנו צריכים להטיח בפני הצעירים האלה. באהבה, כמובן.
אנחנו פוגשים אותם – בשכונה, חלקנו גם במקום העבודה, בטיולים ברחבי המדינה, בבית הכנסת השכונתי, במופעים של אברהם פריד ודומיו. פשוט, לפתוח איתם בשיחות. גם היה מתאים לי, למשל, שרבני קהילות 'סרוגות' יקדישו לכך את דרשת השבת. שיעסקו בכך גם בישיבות התיכוניות, באולפנות, במכינות, בתנועות הנוער הדתיות, בני עקיבא, עזרא ואריאל. החבר'ה הצעירים שם יפגשו את "אחיהם" החרדיים המודרניים, ונכון וראוי שיידעו כיצד להתמודד עם סוגיה זו. "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה", ולא רק בהיבט התורני. גם המוסרי, החברתי. לענ"ד, זהו ה'צו 8' שלנו. ואם כל זה נראה לכם שטויות, בפורים מותר להשתטות או לחיות באשליות.
ללמוד מבית המדרש הציוני
כיוון הרבה יותר רציני, המעיד כי דברים ממשיים אכן מתרחשים, ניתן ללמוד ממאמרו המקיף והמרתק של הרב אלחנן ניר, עורך מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון', בשבת שעברה. הרב אלחנן ניר הוא גם ראש בית המדרש "נהלך ברג"ש" לבחורים ולאברכים חרדים, הפועל בישיבת ההסדר 'שיח יצחק'. זה הוקם לפני 9 שנים מתוך כוונה להביא את רוחו של בית המדרש הציוני-דתי אל בתי המדרש החרדיים.
במאמרו 'ברית לא קדושה' במוסף 'שבת' בשבת שעברה, הוא קורא למי שמשלבים ספרא וסייפא, ובעיקר לנציגיהם בכנסת, להתייצב כעת מול הציבור החרדי בתביעה בלתי מתפשרת: הגיע הזמן להתבגר (ולהתגייס). הרב ניר מעיד כי המסר המרכזי שעולה מתלמידיו-חבריו הצעירים מהעולם החרדי הוא ש"השכפ"ץ שנציגי הציבור הדתי-לאומי מספקים להנהגה החרדית ולתקציבי הישיבות והכוללים אינו מסייע לציבור הזה אלא להיפך, מעכב את התפתחותו... החשש מזיקה אל המציאות יצר את 'חברת הלומדים', שאליה מוכוונים כל בני החברה החרדית על אף ברור לכל כי התמסרות ללימודים מפרכים ואינטנסיביים נכונים אך למעטים. הסיפור המרכזי אינו הלימוד, אלא עצם ההימנעות מהזיקה אל הרחוב והתרבות החיצונית. רק כך אפשר להינצל מהמבול השוטף בחוץ. לא התלמוד עיקר אלא הבדלנות...".
הרב אלחנן ניר מציע שלוש תחנות לתיקון המצב: אחת – להתנות תקצובו של מוסד חינוכי בהקניית מקצועות של "קומת אדם" (מדע וטבע, חשבון ושפות, לשון ולימודים הומניים) ועמידה ברף מבחנים שיוודאו שהלימודים מתקיימים כראוי; השנייה – אחריות. לצמצם את התקצוב למוסד חינוכי שבוגריו אינם משתתפים במלחמתה של מדינת ישראל, לא כעונש אלא כהבנה שהמציאות שנכפתה על המדינה מחייבת שינוי תקציבי, וכי רק דרך הכלכלה וצמצום הברז התקציבי עשוי להתרחש שינוי; והתחנה השלישית – שותפות במלחמה. לייצא את עולם ישיבות ההסדר לעולם החרדי. להקים ישיבות הסדר במתכונת זהה לצעירים חרדיים. בנוסף, על הצבא להפסיק לראות עצמו ככור היתוך. עליו כן לאפשר לצעירים החרדיים שמתגייסים שמירה מלאה על אורח החיים החרדי. לתפיסתו, כל עוד פקודת השירות המשותף תישאר כפי שהיא, יהיה קשה לתבוע גיוס חרדי המוני.
הרב אלחנן ניר מסיים את מאמרו המכונן (מומלץ מאוד לקרוא ובעיון, הוא עלה לרשת ב'מקור ראשון') במילים של תלמיד ישיבה ליטאית בולטת בירושלים, שקרא את המאמר לפני פרסומו ב'מקור ראשון', וכתב לו: "זה הזמן להזמין כמה שיותר בחורים דתיים לעולם הישיבות הדתי-לאומי, ולהכיר להם שישנה מעטפת דתית חזקה שיודעת לשלב גם תורה וגם צבא. זה הזמן לתת מענה לנפשות צעירות המבקשות תורת חיים, ולחשוף בפניהן את בית המדרש הדתי-לאומי המובחר והגדוש בהשקפה, ואשר מקיים תורה עכשווית אליה שואף דור העתיד החרדי. הציבור הדתי-לאומי צריך לשדר לנו: שנינו מתרגשים מסוגיות אביי ורבא בנשים ובנזיקין, אז למה שלא נסחב יחד גם את המג"א ("מגן אברהם", מפרשני השולחן ערוך) וגם את המא"ג?"
 
אוי, סמוטריץ', סמוטריץ'
לזכותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אני יכול לומר שמהתרשמותי הוא בחור מוכשר וישר. בכלל זה, אומר מה שהוא חושב. בהרבה פעמים, אני לא בטוח שהוא חושב מספיק ולעומק לפני שהוא מדבר, והרגשתי לגביו היא שלשונו מקדימה את מלאכת ערבול התאים האפורים שבמוחו האיכותי. אבל, מכיוון שהמונופול על המחשבה, בטח הנכונה, ועל האמת הצרופה, אינו בידיי דווקא, לך תדע. אולי הוא צודק ואני שוגה. לזכותו (ובעיניים שלי, אין הרבה זכויות שאני יכול לייחס לו מאז נתמנה לשר) אומר כי להבנתי הוא בין השרים הבודדים, בטח הבולט שבהם, שאומר בפומבי מה שהוא חושב, גם אם זה יפגע בו פוליטית. אפילו בבייס. ודומני כי הסקרים מוכיחים זאת. שר דומיננטי כל כך, עם חשיפה ציבורית אולי הגבוהה ביותר שיש, וברוב מוחלט של הסקרים נמצא מתחת לאחוז החסימה. ובכל זאת, ממשיך לצעוק בטוויטר ובכיכר העיר את מה שהוא מאמין בו. סביר שהכי מתסכל אותו זה שאיתמר בן גביר בסקרים קרוב לחצות את הקו. לא את קו אחוז החסימה אלא את קו עשרת המנדטים.
סמוטריץ' יצא השבוע על הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, בנושא עשרות המינויים שהרמטכ"ל ביקש לעשות (ועשה). וכה אמר בעניין מיודענו סמוטריץ' בחדשות 12: "המטה הכללי הנוכחי נכשל טוטאלית ב-7 באוקטובר, והוא לא יעצב את צה"ל של הדור הבא ולא ימנה את המפקדים של התיקון. אין אמון בהם לדבר הזה. אנחנו מגבים אותם באופן מוחלט לנהל את המלחמה ולנצח הא ותו לא. אימהות ששולחות את ילדיהם לצבא צריכות לדעת שיש אמון במי שממנה. אני חושב שהרמטכ״ל היה צריך לדעת לבד שאין לו מנדט לכך".
בישיבת הקבינט שר הביטחון יואב גלנט לא נשאר חייב לו: "אתה פוגע בביטחון ישראל וחותר תחת מערכת הביטחון מסיבות פוליטיות בלבד. זה חמור תמיד ובפרט במלחמה. לא אאפשר לאף אחד להפוך את צה"ל למיליציה בשירות גורם כזה או אחר". השר בני גנץ אמר לו: "אתה עושה דה-לגיטימציה לצבא". ונתניהו? בסוף הדיון, רק לאחר שסמוטריץ' שטף את הרמטכ"ל, סיכם ראש הממשלה בנימין נתניהו את הדיון וגיבה את הרמטכ"ל ואמר שאף אחד לא יכול להתערב לו במינויים. חשבתם שסמוטריץ' לא ידע זאת מראש, שהמינויים בצבא הם בידי הרמטכ"ל? ידע גם ידע, אולי חשב או קיווה שהרמטכ"ל יקבל רגליים קרות. נו, באמת, הוא עמד ועומד באתגרים קשים יותר. אגב, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי נכח בדיון, בקבינט, שמע את הוויכוח, אך לא אמר מילה. אח"כ, בהודעה מצולמת לתקשורת, הבהיר הרמטכ"ל כי סבב המינויים יתבצע כמתוכנן: "צה"ל במלחמה. עצירת המינויים תפגע גם ביכולת של צה"ל להילחם. לא נכון לפגוע בצה"ל, בטח שלא בזמן מלחמה..".
הוא הוסיף: "כמפקד הצבא, יש לי את כל הסמכות והאחריות לשלוח היום ובכל יום אנשים לשדה הקרב, כמובן גם למנות אנשים. חשוב לומר, צה"ל הוא הארגון הגדול במדינה, הוא נמצא במלחמה. את הרצף הזה חייבים להמשיך. יש לנו אנשים שנפגעו ושצריכים לסיים את תפקידם – צריך להחליף אותם". סוף ציטוט.
מודה, חשתי מאוד שלא בנוח לשמוע ביקורת, לטעמי מתנשאת, זו על הרמטכ"ל, ועוד בזמן לחימה, ועוד מסמוטריץ'. לא, עניין שירותו הקצר והלא קרבי במיוחד של סמוטריץ' בזמנו, אינו נוגע לעניין ואינו מוריד מזכותו ואולי גם מחובתו כחבר הקבינט לשאול שאלות ואף למתוח ביקורת, גם על הרמטכ"ל, במקום שהוא חושב. מה שעשה לי כאבי בטן בעניין זה היא העובדה הפשוטה שסמוטריץ' עצמו הוא שר בממשלה הזו, ובדיוק כמו שהרמטכ"ל אחראי (צבאית) במחדל 7 באוקטובר, כך גם כל אחד בממשלה הזו, וסמוטריץ' בתוכם, אחראים באי מתן הגנה כדבעי לאזרחים, וגם במחדל הטיפול במפונים מדרום ומצפון.
הרמטכ"ל כבר הודיע כי הוא רואה עצמו נושא באחריות, לא שמענו משפט דומה מנתניהו ומרבים משריו. כן, בעיניים שלי, זכותו של סמוטריץ' לבקר את הרמטכ"ל (הגם שאני לא בטוח שבעניין המינויים יש על מה), אבל דומני שנכון היה לעשות זאת בחדרים סגורים ולא לרוץ לצייץ, ויותר חשוב – טול קורה מבין עיניך. קרא לראש הממשלה להתפטר, קרא לבחירות עכשיו, התכבד ותתפטר גם אתה, ואז – באותו משפט – שלח את הרמטכ"ל והקצונה הבכירה הביתה. יחד איתכם.
אבל עוד נקודה: על מינוי עשרות הקצינים הבכירים, לא מחליט הרמטכ"ל לבד. נעשית עבודת הכנה מקיפה ויסודית. מתקיימים דיונים ארוכים על שיבוצים, מגבשים חוות דעת של מפקדים ופיקודים על כל מועמד ומועמד לכל תפקיד, בודקים את הרזומה של כל אחד, כיצד תפקד בתפקידיו הקודמים, מקיימים סדנאות עם פסיכולוגים, מקבלים הערכות של עמיתים ועוד ועוד. ואז מגיעות ההמלצות לפורום מטכ"ל, המונה קרוב ל-20 קצינים בכירים מאוד. וכשאלה מגבשים את המלצתם, הכל עובר לאישור של שר הביטחון. ברצותו יאשר, ברצותו – ידחה. האם יש ביטוח שכל מינוי ומינוי יתברר כהצלחה גדולה? אין ביטוח. כבר למדנו שגם מינויים שנראו כמבטיחים ביותר, פעמים לא סיפקו את הסחורה. אבל כולנו בני אדם, ורק מי שלא עושה לא שוגה.
ועוד, האם סמוטריץ', לפני שיצא נגד המינויים שהוביל הרמטכ"ל, עבר על רשימת המועמדים ומצא פסול בכולם? במרביתם? האם ניסה לבדוק עם מי שצריך, למה וכמה? האם סמוטריץ' חשב מה השפעת הזובור שהוא עושה לרמטכ"ל על חיילים ומפקדים בשטחי הלחימה?
האם סמוטריץ' סבור שיש להמתין עד סוף המלחמה כדי להחליף את הרמטכ"ל, ואו אז לבצע את המינויים? האם הוא יודע מתי היא תסתיים? האם הוא יודע בוודאות שאין צורך מבצעי להחליף כאן, מייד ועכשיו קצינים בכירים?
ונקודה אחרונה: באחד מנאומיו לפני שהממשלה הורכבה אמר סמוטריץ' שאם הוא יהיה שר ביטחון יהיו הרבה תתי-אלופים ואלופים דתיים. "מזה אתם מפחדים", שאל/התריס. אולי זה העניין? אם כן, יתכבד כבודו למצוא דרכים אחרות, מכובדות יותר, לדאוג להם.
שישובו בשלום ובמהרה
נמשכים המגעים בקטאר על עסקת חטופים. ולוואי שכבר ישובו הביתה. אין מתאים מפורים לכך.
 (הטור מופיע בעלון 'שבתון' בשבת זו פרשת ויקרא-זכור)