מה שהיה לא יהיה
תהיה זו טעות להתרשם משאגות "נמות ולא נתגייס" שצעקו כמה מתוך עשרות חברי 'הפלג הירושלמי' ולהקיש מכך שזו העמדה הרווחת במגזר החרדי. הפלג הזה הוא אחד מהקיצוניים המתבדלים שבחרדים, מיעוט ממש. הטינה שמתסיסיו חשים כלפיי ההנהגה החרדית, בעיקר הפוליטית אבל גם הרבנית, גדולה לאין שיעור מזו שהם חשים כלפיי ושכמותי, ה'מזרוחניק'. אותנו 'לא סופרים', כפשוטו, אנחנו לא בקבוצת ההתייחסות שלהם. בעיניים שלהם, עיקר העימות הוא מול אותם מנהיגים חרדיים שעשו צעד או שניים לכיוון החברה הישראלית הלא חרדית. לוקחים כספים מהשלטון, והרבה, למשל. איכא דאמריי, שגם חסימות הכבישים מוכוונות קודם כל כלפי ההנהגה הרוחנית החרדית ה'רגילה'- הנה ראו, הצבנו קו ברור נגד כל התפשרות בעניין הגיוס, ועכשיו נראה אתכם (המנהיגים החרדיים שלא בפלג) מתפשרים בנושא. תעזו, תסתבכו גם איתנו. סביר שלכן המפגינים האלה התאהבו בצומת גהה. בני ברק, שם ישבו, עפ"י ההגדה של פסח התלמידים של רבי עקיבא ותכננו את המרד (לפי אחד הפירושים), שם יושבת כיום ההנהגה החרדית.
 בעיניים שלי, מההנהגה הרוחנית של החרדים אין לצפות ל'היתר פומבי' וברור להתגייס, גם לא לאלה שלא בדיוק משכימים ומערבים בבתי המדרש. שתי דוגמאות שימחישו זאת. תוך כדי הלחימה בחמאס בעזה, נטל מאיר שוורץ, מג"ד וראש מכינה קדם צבאית, יוזמה והלך (כמובן לאחר תיאום) לביתו של אחד מגדולי הדור וביקש שיתיר לצעירים חרדיים ולו להשתתף בלוויות של חללי צה"ל, ולחילופין לבקר חיילים שנפצעו. הרב נשמע ואף נראה המום מעצם ההצעה, וכה השיב: "לבקר פצוע? הוא (תלמיד הישיבה) אדם רגיש, הוא יראה פצוע הוא לא יוכל אח"כ ללמוד". תוספת שלי: אוי, ויי, זמייר. וגדול דור אחר, שנשאל על גיוס חרדים השיב: "לא נסכים לשום דבר בגיוס. לא יעזור להם כלום". סוף ציטוט. (להם? להם ולא לו מתוך שהוציא את עצמו מהכלל, כפר בעיקר. כלומר, אל תבלבלו לי את המוח, בעניין הגיוס, בתרגום שלי לעברית רחוב). לא צריך להיות חכם גדול להבין שמהגדויילים, לא תצמח הישועה/הרפואה/פתרון סביר.
 אולי הפוליטיקאים החרדיים קצת יותר מציאותיים מרבותיהם? סביר שכן, בכל הקשור לחיי המעשה, אבל כל מהותם – הקריירה שלהם תלויה במה יאמרו רבותיהם, גם אם יחשבו אחרת. ולשכנע בעניין את הגדויילים, חבל"ז. ולהפסיד קולות מהבייס, חבל כפול שבע. אכן, יש כמה פוליטיקאים חרדיים לא מעטים שכבר הכריזו בהזדמנויות שונות, שאלה שלא באמת לומדים כמו שצריך- "קחו אותם". כלומר, אין לנו התנגדות, אם אתם – הצבא- יודעים איך להגיע אליהם, תנסו. בעיניים שלי זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי. למה? קל להגיד, כשיודעים מראש את התמונה; מאות צעירים צובאים על הג'יפ שבא לשלוף צעיר חרדי, ולך תזהה אותו. גם מגבני"ק משופשף יוותר.
החלק האופטימי שבי עוד רוצה להאמין שמתישהו יקום מנהיג פוליטי חרדי ויגיע להבנות עם ראשי ישיבות מהמיינסטרים החרדי על העברת שחנ"שים (שיחות נפש) לכל אותם 10, 20, 30 אחוז של צעירים בטלנים (שבתכלס' גם גורמים לתדמית הישיבה יותר נזק מתועלת), שיתגייסו לשירות לאומי כלשהו, אזרחי או צבאי, כמשימה חינוכית, לאומית ואישית. על המדינה יהיה כמובן להתאים את המסלולים, ואני מאמין שזה יקרה אם באמת תגיע מאסה של צעירים חרדיים מדי שנה. 20 אחוז משנתון (בתור התחלה) זה משהו בין 2000 ל-2500 בחורים. וזה משמעותי. גם החומה הסינית לא נבנתה ביום אחד.
 
מה שבעיניים שלי יותר ריאלי זה שההתפקחות תבוא דווקא מצד הצעירים האלה עצמם. המלחמה הנוכחית לא משאירה גם את הרחוב החרדי אדיש. לדוגמא, עד למלחמה, חייל חרדי שהתגייס לצבא והגיע לחופשה בביתו שבריכוז חרדי, היה במקרים רבים מחליף את המדים לבגדים 'רגילים', כדי שלא לבייש את המשפחה. בחודשים האחרונים, חיילים במדים המסתובבים עם נשק ברחובות בני ברק ובריכוזיי חרדים אחרים, מתקבלים באהבה רבה ואף במבטי הערכה. להרגשתי, שם, בקרב הצעירים האלה צריך לעשות עבודת שטח, וחזקה על מי שאמון על הנושא, שיידע להפעיל 'סוכני גיוס' בדיוק כפי שנהוג בהייטק עם 'ציידי עובדים'. כאלה שיודעים לדבר עם הצעירים האלה חרדית בגובה העיניים, יודעים מה נוגע להם פנימה.
דומני שהיום כבר מוסכם על הכל שההיגד "תורתו אומנותו" הוא לא יותר מסיסמא נבובה בכל הקשור לאי התגייסותם של צעירים חרדיים לצבא. מה שבאמת עומד מאחורי השתמטות זו הוא החשש של המשפחות ושל הצעירים, ששירות בצבא הוא מתכון כמעט בטוח לירידה משמעותית ברמה הדתית והאמונית, עד כדיי חילון ממש, כשגם 'שביל הזהב' ('סרוגים')?) הוא עבור אותן משפחות לא פחות מאסון. אם להיות כנים, יש לחשש זה על מה לסמוך, בטח עם מדובר ביחידות שאינן הומוגניות לציבור החרדי, וכנראה גם בהן. בעיניים שלי, הצבא צריך להתמודד עם חשש זה ביושר, והצבא התמודד עם בעיות גדולות בהרבה. צריך רק הבנה ורצון לכך.
ולשורה התחתונה; כששעון בג"צ מתקדם במהירות, והתקשורת לא מפסיקה להעלות ולפמפם סוגיית זו (לטעמי בצדק, וגם אני רואה כשליחות לעשות זאת), סביר שלא יהיה מנוס אלא לחוקק חוק גיוס חדש שיפסיק סוף סוף את העוול הזה של פטור גורף לצעירים חרדיים. גם סביר, לענ"ד, שבכפייה- לא ניתן (וגם לא רצוי) יהיה לגייס את מי שליבו אינו שלם עם זה ואף סולד מזה. חייל טוב לא ייצא ממנו. תגידו, גם הרבה חיילים חילוניים וסרוגים לא בטוח היו מתגייסים לו ניתנה בידיהם הבחירה? נכון, אבל לגביהם לפחות דרך חינוכם וכל החברה שלהם מכוונת לגיוס, מעודדת אותו ומוקירה אותו. וזה שוני משמעותי.
אם חוק גיוס חדש- כן, אך כפייה – לא, מה כן, כאן ועכשיו? לטעמי, הכפלת הגמול הכספי וההטבות תוך כדי שירות ואחריו לחיילים בכלל ולחיילים לוחמים בפרט תעשה קודם כל צדק עם המשרתים, ועשויה גם לעודד מהמגזר החרדי להתגייס. באותה המידה, בעיניים שלי, שלילת הטבות כספיות מהמדינה (לא שלילה טוטאלית, די באקסטרות שהפוליטיקאים החרדיים הצליחו להשיג) ממי שיכול לשרת ובוחר שלא לעשות כן, היא לגיטימית. כפי שאמר פעם מיודענו ביבי בעניין אחר: יתנו (שירות אזרחי או צבאי) – יקבלו (מלוא החופן תקציבים, מענקים, קצבאות). לא יתנו – יקבלו רק את המינימום ההכרחי, בלי שום העדפה מגזרית/ קואליציונית. ואז, תשאלו, איך תקום קואליציה/ממשלה, אם החרדים לא יבואו? או שיפסיקו עם החרמות ויסתדרו בלעדיהם או שגם הסיעות החרדיות ייאלצו להכיר את שריר הגמישות והוויתורים. אם אינני טועה, מדיווחים על שיחות בחדרים הסגורים עולה כי על 'מכסות' גיוס לישיבות כבר מוכנים לשמוע.
והקומפוט של קטע זה. היועצת המשפטית לממשלה הכריזה בבג"ץ, כזכור, שאם לא יקודם עד סוף מרץ חוק גיוס חדש שיסדיר את מעמד 'תורתו אומנותו', לא יהיה אפשר להמשיך את העברת התקציבים לישיבות עבור התלמידים והאברכים. אם בג"ץ יקבל את עמדתה והחוק לא יקודם, כל ההעברות אמורות להיפסק באחת. אבל, לא אלמן ישראל, לא אלמן הישיבות. מיודענו בצלאל סמוטריץ', העומד בראש מפלגה הקוראת לעצמה מפלגת הציונות הדתית, התבטא, כך פורסם ולא הוכחש (ככל שאני יודע), שאם בג"ץ יורה להפסיק את הזרמת הכספים לישיבות בגין זה, הוא יפעל לחוק עוקף בג"ץ שיאפשר להמשיך את העברת התקציבים לישיבות גם עבור תלמידים שלא התגייסו, אף על פי שלא קיבלו פטור צבאי או דחיית שירות כדין. בעיניים שלי, אם כך ינהג, תהיה זו סטירת הלחי הכי גדולה שלו לציונות הדתית. זלזול בה, זלזול בערכים שלה, ונשיאת שם הציונות הדתית לשווא.
 
יש רבנות ראשית בישראל?
בעיניים שלי, סוגיית 'תורתו אומנותו' ו(אי) גיוס צעירים חרדיים לצה"ל אמורה להעסיק את הרבנות הראשית לישראל. בטח כשאנו בעת מלחמת מצווה. מישהו שמע? מישהו יודע? יש לה עמדה? אגב, הייתי מצפה לשמוע גם את עמדתו בעניין של כל מי שרואה עצמו מתמודד בקרוב לכהונת הרב הראשי לישראל. בשקיפות, בבהירות. שיידעו חברי הגוף הבוחר למי הם מצביעים.
 
 
בשליחות עצמו
"בישראל יש ראש ממשלה אחד", אמר נתניהו לגנץ, בתגובה להודעה שמסר לו על נסיעתו לשיחות בוושינגטון. גנץ לא ביקש רשות, רק עידכן. ביבי זעם ואנשיו הורו לשגרירות בוושינגטון ובתחנה השנייה בלונדון- לא לסייע לביקור של גנץ. כזכור, חבר קבינט מדיני ביטחוני, רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, 40 שנה על מדים. בעיניים שלי; גנץ כן היה צריך לבקש אישור, כמקובל. נתניהו היה צריך להתגבר על האגו שלו ולתת ברכת הדרך. אין זה סוד שלנשיא ביידן "נגמר" מנתניהו. אין זה סוד שישראל זקוקה לארה"ב כאוויר לנשימה בטח כל עוד הלחימה בעזה נמשכת והלחימה האמתית בצפון עוד לפנינו. נכון שזה לא נראה טוב שגנץ מנהל שם שיחות עם סגנית הנשיא ומזכיר המדינה כאשר חלק מהדברים (היום שאחרי, למשל) הוא לא רואה עין בעין כמו שרואה ראש הממשלה, וגם נכון שייתכן שהממשל שם שמח על הביקור ולו כדי להעמיד את נתניהו באור מגוחך, ובכל זאת, בעיניים שלי, כאשר על הכף מונחים יחסי ישראל וארה"ב, ובהנחה שלגנץ יכולה להיות השפעה חיובית עליהם, לא איכפת לי שנתניהו ייפגע קצת. ענייני הביטחון של המדינה קודמים להרגשתו שלו.
 
(הטור מפורסם בעלון 'שבתון', שבת זו פרשת פקודי-שקלים)
 (צילום שער: דובר צה"ל)