"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי אין מה לומר להגנתנו
לא שווים יורו...
גם במבט צופה 5 קמפיינים קדימה, קשה לראות עוד הזדמנות כמו זו שהסתיימה השבוע, שנקרתה בפניה של נבחרת ישראל בכדורגל להעפיל סוף סוף לטורניר גדול. המרכיב המשמעותי מכולם בדמות ההגרלה הנוחה(אולי הנוחה ביותר בתקופה בה משחקת נבחרת ישראל בבתים האירופיים המוקדמים) שזימן עבורנו נבחרת שוויצרית שבהחלט ניתן לנצח, נבחרת רומנית אמנם טובה (ובמבחן התוצאה הסתבר שעדיין טובה מאתנו) אבל בהחלט רחוקה מימי האג'י האבא, לקטוש, פופסקו ופטרסקו, נבחרת קוסוברית שלא לנצחה בבית זו פשוט שערורייה ושתי נבחרות בדמות בלארוס ואנדורה, אמור היה להאיר פניו לנבחרת ישראל, ולהביא בסופו של דבר לתוצאה המקווה. העניין הוא הרבה פחות מורכב ממה שכולם חושבים: אנחנו פשוט לא שם. אנחנו לא שם ברמת משחק ההגנה הכושל שלנו, כזה המספק תמונה לפיה, פרט לשני משחקים ממשחקי הקמפיין כולו, לא הצליחה הנבחרת לשמור על רשת נקיה כאשר שערים רבים מובקעים לאחר טעויות בסיסיות וכיסוי כושל של שחקני התקפת היריבות. אנחנו לא שם גם במשחק ההתקפה, לאחר קמפיין בו הבקיעה הנבחרת בסה"כ 11 שערים ב 10 משחקים. עם כמות כזו לא עולים ליורו. אנחנו לא שם גם בהתנהלות הבינאישית הנוגעת לכל מעטפת הנבחרת, החל מסיפורי ערן זהבי והחדר במלון, עבור דרך סדרות חינוך לחלק מהשחקנים וכלה בפרשת שון וייסמן מהמשחק מול שווייץ. עוד פרשה ועוד אחת ועוד פרסום ועוד כתבה, ראשי הנבחרת התעסקו יותר בלחנך ופחות בלחשוב מה טוב להצלחתה המקצועית של הנבחרת. בחודש מרץ הקרוב, עתידה נבחרת ישראל לשחק בשלב הפלייאוף של ליגת האומות כאשר מפגש מול כל אחת משתי היריבות הפוטנציאליות בשני משחקי חצי הגמר, אוקראינה/איסלנד, יהיה לא פחות קשה מהקמפיין האחרון ואולי קשה יותר. נותר רק להחזיק אצבעות שהנבחרת תוכל לארח בישראל, שתוכל ליהנות שוב משירותיהם של מנור סלומון וליאל עבדה כשהם בריאים ובכושר טוב ואולי, רק אולי, יהיה לנו סוף סוף מעט נחת. אנחנו הרי אוהבים לחיות מקמפיין לקמפיין... באשליות.
 
זה שפוחד וזה שלא
ענף הספורט כבר למדנו במשך השנים, מהווה פלטפורמה משמעותית וכבדת משקל להעברת מסרים, אג'נדות ומחשבות, לא רק בתחום הספורט ו/או הענף הספציפי בו עוסקים אלא פוליטיות, חברתיות, תרבותיות ועוד. מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל" נדם קולו של מאמן מכבי תל אביב בכדורגל, האירי רובי קין. קין כידוע, מגיע ממדינה בה מקומם של "חובבי ציון" אינו אהוד באצטדיוני הכדורגל ובכלל בחברה. לנטישת רוב מוחלט של הספורטאים הזרים במקרים כגון הנוכחי, הורגלנו במשך השנים והדבר מתקבל ברוב המקרים בהבנה ובטבעיות. בסופו של דבר מדובר בספורטאים מקצוענים המגיעים ארצה על מנת להתפרנס ואין ברצונם להסתכן ו/או לחשוף את בני משפחותיהם לטילים, אזעקות, מקלטים וממ"דים. יחד עם זאת, מצופה ומתבקש ממאמן ראשי של מועדון מוביל בכדורגל הישראלי, אם לא לגלות סימפטיה למדינה בה הוא עובד, לפחות לגנות טבח אלפי אנשים וחטיפת ילדים, נשים ואנשים מבוגרים מבתיהם על לא עוול בכפם. לא זאת אף זאת, קין שהזדרז יחד עם צוותו לעזוב את הארץ מיד עם פרוץ המלחמה, פגש לפני שבועיים את שחקניו לאחר חודש ימים ולהפתעתם כמו גם למגינת ליבם של אנשי המועדון, לא נשמעה מפיו ולו מילה אחת בנושא, לא גינוי, לא עידוד ואמפתיה לשחקניו, לא כלום.
 
 
קין הלוטש עיניו למשרת אימון מאמן נבחרת אירלנד, מבין היטב על איזה צד של הטוסט מורחים את החמאה ויעשה הכל כדי להימנע מלעצבן מישהו שעשוי ביום מן הימים לחתום על חוזהו בהתאחדות האירית. מעניין האם את חג המולד הוא יחגוג בתל אביב.
ביום שלישי השבוע התקיים הקלאסיקו של דרום אמריקה ואולי של עולם הכדורגל כולו כאשר הסלסאו מברזיל אירחו את האלבי סלסטה מארגנטינה למשחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 2024. השדר הלאומי של ארגנטינה, המשדר את רוב משחקיה של הנבחרת כמו גם את המשחקים המובילים בליגה המקומית, הרנן פלר, אשר דודתו אופליה רויטמן תושבת קיבוץ נר עוז, נחטפה ב 7/10 לעזה, נטל על עצמו באומץ לב ומבלי לחשוש מאיש ו/או ממעסיקיו, את המשימה להציב בראש סדר היום הארגנטינאי את הדרישה הבלתי מתפשרת מהעולם ומארגון המרצחים "חמאס", להשבת כל החטופים מישראל בריאים ושלמים לביתם, ובתוכם דודתו האהובה. כך היה בראשית השידור במשחק השבוע וכך היה בשבוע שעבר במשחקה הביתי של בוקה ג'וניורס בבואנוס איירס. בלי פחד, ברגש ומכל הלב. תלמד רובי.
 
יאללה, יש משחק
רבים עוסקים בשבועיים החולפים בשאלה האם להחזיר את ליגת העל בכדורגל לפעילות סדירה. האמת היא שמהיכן שלא מביטים על הסוגייה, העסק סבוך ומורכב. מצדה האחד של המשוואה קהל האוהדים כמו גם רוב השחקנים ואנשי הענף, משוועים לחזרה כזו או אחרת לשגרה גם כדי להתפרנס בכבוד, גם כדי לתת מזור לגוף ולנפש וגם כדי לחוות מעט אסקפיזם ולברוח מהמציאות המדממת והעצובה העוטפת את כולנו בששת השבועות החולפים. מהצד השני נמצאות הקבוצות הממוקמות בערים הצפוניות והדרומיות במדינה אשר אינן מסוגלות להתאמן כראוי עד כדי סכנה בטיחותית הן בזמן אימונים והן בזמן משחקי פוטנציאליים. נפגענו כעם וכחברה ב 7/10 וחשוב לאפשר לכל תחום שיכול לעשות זאת, להרים את הראש ולהתחיל לחזור לשגרת היום יום ולו בתנאי שמבחינה ביטחונית ובטיחותית, גורמי הביטחון ופיקוד העורף מאפשרים זאת. חשוב להוכיח לכל אויבינו מסביב שלא במהרה ניתן להכניע את העם היושב בציון ואם ניתן לעשות זאת גם באמצעות הכדורגל, אז קדימה, בואו נשחק.