"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי "עוד חוזר הניגון"
לדרבי חוקים?
כמה טוב היה לו יכולנו לפתוח את ההתייחסות לדרבי התל אביבי הראשון של העונה בליגת העל בכדורגל עם כדורגל לשמו. אולם לצער כולנו, אוהדי ספורט בכלל וכדורגל בפרט(והפעם זה לגמרי לא חשוב איזו קבוצה אנו אוהדים) ומי שהמצב במדינה חשוב לו, ללא קשר לספורט וכדורגל, השנה היא אמנם שנה חדשה, אבל המנגינות ישנות, אלימות ועגומות. ונשאלת השאלה למה מצפים שם למעלה, קברניטי הענף וכל המעטפות המקצועיות העוטפות את עולם הכדורגל הישראלי? לסגירת כל יציעי האצטדיונים? לאיסור הורים על ילדיהם להגיע למשחקים פן יבולע להם? להמשך ההצגות השבועיות בבתי הדין למשמעת כולל הקנסות הכספיים, הורדות הנקודות וכל מיני "מרעין בישין" יצירתיים אחרים שטרם נחשפנו אליהם? דרבי באשר הוא דרבי, לא כל שכן כאשר מדובר בדרבי התל אביבי הגדול שיש לכדורגל הישראלי להציע, אמור להיות חוויית ספורט מהנה לכל מי שנוטל בו חלק: אוהדים, שחקנים, הנהלות, שופטים, צוותי תקשורת ובכלל. איזו חוויה יכולה להיחרט בזיכרון כל הגורמים הנ"ל כאשר בעת ההמתנה למשחק משודרים בכל אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות סרטונים ותמונות שמי שאינו בקיא באווירת הכדורגל בארץ משוכנע שנלקחו מאזור לוחמה או קרבות רחוב: אמל"ח לסוגיו המוחרם מאוהדים העושים דרכם לאצטדיון, סוסים עליהם רוכבים פרשי משטרה החוצצים בין מחנות אוהדים, עשרות עצורים שבמקום לצפות בקבוצתם האהודה מחלקים את זמנם בין ניידות לתחנות משטרה, כוסות שתיה מלאות, חפצים ובקבוקים המושלכים ממרומי היציעים אל עבר כוחות אבטחה ברחבת הכניסה לאצטדיון, ולסיום סיומת: דחיית מועד פתיחת המשחק בחצי שעה בשל תורים ארוכים ובלתי אפשריים בכניסות לשערים. העצוב בהתייחס למסכת האירועים העגומה הזו הוא, שהכתובת היתה על הקיר בצבעי אדום צהוב, הכל ידוע מראש והרשות נתונה(וגם אם אינה נתונה, זה לא מעניין איש). אמצעי התקשורת ידעו לומר מראשית השבוע שאלו הם פני הדברים, לכל ראשי המנהלת וכוחות הביטחון היה ברור לאן הדברים הולכים ובכל זאת, פני הדרבי הראשון של העונה מבחינת ארגון, הכנה מנהלתית ובטיחותית והחוויה למשתמש, כפני הכדורגל הישראלי כולו: אלים, מתסכל ובלתי נסבל. האבוקות עדיין אתנו, האלימות בתוך היציעים(רק לפני מספר ימים הושלכו כסאות באצטדיון גרין בין קהל אוהדי בית"ר ירושלים לבני ריינה) גוברת ונראה שהיא כאן להישאר. מעניין האם ראשי אופ"א שרק אתמול החליטו להעניק לישראל את אירוח טורניר היורו לנבחרות עד גיל 19 בשנת 2027 צופים במתרחש? האמת, נמאס !!
 
עונה חדשה של "חמישיות"
ובכל זאת ולאחר שהסוסים שבו לאורוותיהם והאמל"ח הוחרם, היה גם כדורגל. כלומר, קבוצה אחת הופיעה למשך 90 דקות והאחרת הסתפקה ב 10 בלבד. לאחר שבשלושת המשחקים הקודמים למין תחילת העונה הנוכחית, ספגה הפועל ת"א רק שער אחד ולאחר הניצחון הנאה על מכבי נתניה ותוצאת התיקו אפס מול הפועל באר שבע, ציפו רבים ובוודאי כאלה המשתייכים לצד האדום של העיר, לדרבי צמוד, להמשך יכולת משופרת ובעיקר לעמידה איתנה שתשפר ולו במעט את המאזן שבין שתי הקבוצות בשנים האחרונות. הקלישאה אודות מיקומן של ציפיות מוכרת וידועה. שני שערים שהבקיע קשר מכבי תל אביב ונבחרת ישראל דור פרץ בתוך 12 דקות, שברו מקצועית ומנטלית את הפועל ת"א שקרסה אל תוך עצמה, נעלמה ולא שבה יותר לשחק כדורגל במשחק הזה.
 
התרוקנותו של אצטדיון בלומפילד מאוהדיה של הקבוצה בתוך דקות מעטות הוסיפו לתחושה הכואבת מבחינת המועדון שהפסד בדרבי, צורב וצורם ככל שיהיה(ולעולם חמישייה היא עסק לא פשוט) מתקבל כבר במין סוג של השלמה הן בקרב השחקנים והן בקרב האוהדים ואת זה יהיו חייבים לשנות שם. וממול, הופיעה למשחק קבוצה מאומנת, עמוקה, מלאת מוטיבציה ושמחת חיים שנראה שהפיקה באופן מדויק את הלקח ממשחקה האחרון בקונפרנס ליג ולא הורידה את הרגל מדוושת הגז לאורך כל המשחק. עברו וניסיונו העשיר של רובי קין כסקורר מבקיע שערים משפיע באופן ישיר וחיובי על משחקה של הקבוצה ועל המערך הקדמי בפרט כאשר ציוות השחקנים בחוליות הקישור וההתקפה בשיטת המשחק של קין, מפעיל לחץ קבוע על שער היריבה ומייצר הזדמנויות רבות להבקעת שערים כשכולם שותפים למלאכת ההבקעה. שמחתם של כל שחקני הסגל, כולל מי שלא נטלו חלק במשחק כמו יונתן כהן, שרן ייני ואופיר דוידזאדה, עם סיום המשחק, מלמדת על אווירה בריאה במועדון ופירגון בין השחקנים. אם תשכיל הקבוצה ותצליח לשמור על רמה גבוהה גם של משחק ההגנה תוך שמירה על רשת נקיה, היא תתמודד עד הסוף על כל התארים בעונה הנוכחית .
 
מילסון פינת ואן אובריים
החדשות הטובות לאוהדי מכבי תל אביב עולות ופורחות כאמור מקרב חוליית הקישור של הקבוצה. כאשר מדברים על קשר הולנדי המשחק עם הספרה 14 על גב חולצתו, באופן טבעי המחשבות רצות שנים רבות לאחור. אז לא, יוריס ואן אובריים אינו יוהאן קרוייף וגם לא מזכיר, אך מה שחווה השחקן מפתיחת העונה ביחס לקורות אותו בעונה שעברה מהווה כשלעצמו חומר לפרק נכבד בספר על איך עושים זאת נכון. השחקן בעל השורשים היהודיים שהגיע בתחילת העונה הקודמת, לא זכה לקבל את ההזדמנות שהגיעה לו משני מאמני העונה הקודמת במועדון, איביץ' וקראנקה. רבים מאוהדי הקבוצה ומפרשני המשחק בתקשורת כבר הכריזו עליו כ "פלופ" התורן בקרב שחקני החיזוק, דבר שאולי גרם גם לתחושת הקלה בקרב הצוות המקצועי של מכבי חיפה שחפץ גם הוא בשירותיו של השחקן. אלא שהעונה הגיע רובי קין לקריית שלום ובמסגרת שיטת המשחק שהנחיל לשחקניו, פורח מחדש יוריס ואן אובריים והפך ללב של חוליית הקישור של הקבוצה. ואן אובריים משחק כמו קשר 50-50 קלאסי ומשפיע באופן ישיר הן על משחק ההגנה של הקבוצה והן על משחק ההתקפה כאשר הוא מחלק את יכולותיו וכישרונו, בין חילוצי כדורים בהגנה להנעת כדור ובישולי שערים בהתקפה. הוא התברך בכושר גופני מצוין ונע על כר הדשא לאורך כל דקות המשחק ומהווה נכס עבור המאמן בשיטת המשחק הנוכחית. שותף נוסף לחוליית הקישור של הקבוצה הוא שחקן הכנף של נבחרת אנגולה פליסיו מילסון שהגיע השנה למועדון מניז'ני נובגורוד. מילסון הוא מסוג השחקנים שעבור צפיה בהם משחקים, שווה לשלם את עלות הכרטיס. יכולת הדריבל של השחקן היא נפלאה, הוא מהיר מאוד ובעל שליטה מעולה בכדור. מילסון ניחן ביכולת מסירה נהדרת ורואה את המגרש תוך כדי הובלת כדור, יכולת המאפשרת לו למצוא את השחקן הפנוי ברגע אחד של קסם. נכון, אנו רק בתחילת העונה ויש עדיין הרבה מה להוכיח אך לפחות כרגע נראה שאת השם מילסון אפשר יהיה לשים תחת ההגדרה של "גניבה ספורטיבית" במילון.