"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי תחל שנה והישגיה.
 
מותר לדבר על מי שלא נמצא                                          
אל חלון המשחקים הנוכחי של נבחרת ישראל בכדורגל, היא הגיעה במטרה מוצהרת של צבירת 4 נקודות לפחות משני המשחקים, ואם אפשר 6, עדיף. נישאים בעיקר על גל ההצלחות של הנבחרות הצעירות בקיץ האחרון, החליטו בצוות הניהול המקצועי והאימון של הנבחרת לשלב בסגל הנבחרת ואף בהרכב הפותח, שחקנים צעירים שהטביעו את חותמם בקיץ האחרון כדוגמת אוסקר גלוך שקיבל את מפתחות מרכז השדה היצירתי של ההרכב, דור תורג׳מן וסתיו למקין, החלטה טובה, אמיצה ומושכלת ומגיע עליה שאפו גדול לצוות. כמסקנה ממשחקי הקמפיין הנוכחי עד כה, ניתן בהחלט לציין את השיפור המשמעותי ביכולות המנטליות של שחקני הסגל הנוכחי ויש להניח שמבוצעת עבודה מקצועית נכונה בתחום הזה במסגרות המקצועיות השונות העוטפות את הנבחרת. היכולת לחזור מפיגור, היכולת להכריע משחקים בדקות האחרונות של תוספת הזמן וההימנעות מספיגה בדקות קריטיות במשחקים שאפיינה כל כך את הנבחרת עשרות בשנים ובעיקר ממצבים נייחים, מוכיחות  שאכן קיים שיפור ראוי בתחום. יחד עם זאת ומהיכן שלא נביט על התמונה, ממשיכה בקביעות המגמה מראשיתו של הקמפיין שאין בסגל הנוכחי חלוצים מריחי/כובשי שערים שיידעו לתרגם הזדמנויות לכדור ברשת. עד כה, חלוצי הנבחרת טרם הבקיעו שער שדה בקמפיין. קשה שלא לשים לב שמשחקה של הנבחרת על כר הדשא נטול מנהיגות, פה קולני ויד מכוונת והדברים חשובים כמובן הרבה יותר כאשר אתה מתבסס על שחקנים צעירים. אז נכון שבפוליטיקה המוכרת הסובבת את הנבחרת("הלנו אתה אם לצרינו?") בקרב הפרשנים, העיתונאים וצוותי השידור השונים יש מקום היום רק לדעה אחת ואת מי שלא נמצא בסגל, הס מלהזכיר אבל זה פשוט לא יעזור. מזל זה נפלא, אופי זה נהדר, מלחמה ומוטיבציה, אין להן תחליף. אולם בסופו של דבר יש רק מטרה אחת למשחק הזה: לשים את הכדור בשער. ומי שיודע לעשות זאת הכי טוב היום בכדורגל הישראלי לא נמצא בסגל וזה יכול להשתנות עם מעט(לא הרבה) רצון של האנשים הנכונים. אבל הנבחרת שייכת כנראה רק לחלק מהאנשים, היא לא באמת של כולם. חבל.                                                                    
 
גבירותיי ורבותיי, מהפך!                                                  
קבלו אותה: אלופת העולם, נבחרת גרמניה. עד כאן, ברור, סביר וממש לא מפתיע. הבה ונוסיף מילה: בכדורסל! זו בהחלט הפתעה. הפתעה אולי מראש ובטח כשעל התואר מתמודדות נבחרות כמו ארה״ב, צרפת, ספרד, קנדה, סרביה וסלובניה, כל אחת עם כוכבים כאלה ואחרים המשחקים בליגה הטובה בעולם. אך למי שצפה במשחקי הטורניר ועקב אחרי הנבחרת הגרמנית תחת שרביטו של גורדון הרברט והמונהגת ע״י השחקן המצטיין של הטורניר, דניס שרודר, לא היתה שום הפתעה. לא זאת אף זאת, אם לאחר שלב המשחקים הראשון בטורניר סברו רבים שמשחק הגמר יהיה על טהרת צפון אמריקה, הרי שבסופו של טורניר מצוין, התמודדו ארה״ב(ששבה הביתה שוב, בידיים ריקות) וקנדה על המקום השלישי כאשר משחק הגמר הפגיש שתי נבחרות אירופיות מצוינות, שאפתניות שהציגו כדורסל נהדר ויפה לעין, גרמניה וסרביה. הטורניר הזה הינו הוכחה נוספת לצמצום העקבי בפערים בין ארה״ב לאירופה ולכך שהכדורסל האירופי במקרים רבים הרבה יותר מהנה לצפיה ולאהדה. מדהים בעייני שההישג יוצא הדופן הזה של נבחרת הכדורסל הגרמנית לא זכה להכרה הראויה בקרב אוהדי הספורט הגרמנים ועיתונות הספורט, עד כדי כך שהמשחק לא שודר בערוצי הספורט המרכזיים במדינה וחסה בצילה של ידיעת הספורט המרכזית באותו יום בגרמניה בדמות פיטוריו של מאמן נבחרת גרמניה בכדורגל, האנזי פליק לאחר התבוסה הביתית 4-1 במשחק הידידות מול יפן בסוף השבוע האחרון.
לא חראם? מי יודע מתי שוב תהיה אלופת עולם בכדורסל מגרמניה.
 
גראנדה גראנדה
טורניר ״הפלשינג מדו״ בניו יורק, אליפות ארה״ב הפתוחה בטניס, הסתיים בראשית השבוע עם היסטוריה נוספת במסגרתה זכה המדורג מס׳ 1 בעולם נובאק ג׳וקוביץ׳ בגראנד סלאם ה - 24 במספר, חלף על פניה של האמריקאית סרינה וויליאמס(23) והפך לשיאן הזכיות בטורנירי גראנד סלאם ליחידים. הפסדו של נולה בגמר טורניר ווימבלדון השנה לכוח העולה, הספרדי הצעיר קרלוס אלקראס, הביא כבר רבים מסצנת הטניס העולמית לקבוע שתהליך חילופי המשמרות בצמרת הדירוג כבר קורם עור וגידים ו ״מת המלך, יחי המלך החדש״. כנראה שלא כולם זכרו עם מי יש להם עסק מבחינת ווינריות, מבחינת תחרותיות ומבחינה מנטלית. ההפסד הזה רק דרבן את ג׳וקוביץ׳ יותר ואתגר אותו, כשהוא כמובן מגייס לצדו את כל שעבר עליו במהלך תקופת הקורונה כולל היעדרות מהטורניר בשל סירובו להתחסן ואת הרצון לשוב ולהוכיח מי באמת מס׳ 1 ושעדיין מוקדם להספיד אותו או כמו שנשמע אומר מאמנו האישי, טניסאי העבר גוראן איבניסביץ' בראיון לתקשורת: "הוא מדבר על אולימפיאדת 2028..."
במסגרת 24 זכיותיו זכה נולה עשר פעמים באוסטרליה, שלוש פעמים ב "רולאנד גארוס" בצרפת, שבע פעמים בווימבלדון, וארבע פעמים ב "פלשינג מדו" בניו יורק. נוסף לכך, הוא זכה שש פעמים בטורניר המאסטרס (איי.טי.פי) - כמו גם פדרר, הבא בתור בחשיבותו לאחר טורנירי הגראנד סלאם, זכה במדליית ארד אולימפית והוביל פעם אחת את נבחרתו לזכייה בגביע דיוויס. ציבור אוהדי הטניס ברחבי העולם במהלך שני העשורים החולפים נחלק לשלושה מחנות: פדרר, נדאל וג'וקוביץ כאשר ההתייחסות לג'וקוביץ נעה בין שני קצוות הסקאלה של אהבה – שנאה, אדישים אי אפשר להישאר אליו. אפשר לאהוב ואפשר פחות על עובדות ומספרים קשה לחלוק.