"בשביל הספורט"  טור דעה מאת שי מייבסקי כשקוראים אז באים, או שלא...?
אינו נוכח
טורניר טרום מוקדמות המשחקים האולימפיים בכדורסל שיתקיימו בקיץ הבא בפריז, ייפתח בטאלין בירת אסטוניה בסוף השבוע הבא ונבחרת ישראל בהדרכתו של המאמן הלאומי החדש אריאל בית הלחמי, שתתמודד מול צפון מקדוניה, צ'כיה ומארחת הטורניר אסטוניה, תנסה לזכות באחד משני המקומות הראשונים על מנת לעבור לשלב הבא. מבט על הסגל הסופי של הנבחרת לטורניר מגלה את העובדה הצורמת מאוד לעין וללב ולפיה רק שני שחקנים שנימנו על הסגל באליפות אירופה האחרונה, ים מדר ורומן סורקין, התייצבו למשימה הנוכחית שכנראה שמה הארוך והלא "סקסי" ומיקומה בלוח השנה(באמצע חופשת הקיץ והמנוחה מהעונה האחרונה) גרם למי מהם לחשוב שניתן להפחית ברמת המחויבות והנכונות להתייצב למשימה כמו כל משימה במדים הלאומיים שהיא זכות גדולה מאוד שאינה מובנת מאליה. כל הנימוקים, התירוצים, הפציעות, החתונות, ירחי הדבש וכיוצ"ב סיבות מסיבות שונות, כולם אמיתיים, נכונים וכבודם במקומם, ובמיוחד כשמדובר במי שיצאו לטורנירי ההכנה ונפצעו לצערנו במהלכם, ואולם בשורה התחתונה והמשמעותית, ודווקא לאחר פרישות של שחקנים ממשחק פעיל כמו גל מקל וגיא פניני, כל שחקניה המובילים של הנבחרת בטורנירים האחרונים וביניהם: דני אבדיה, תומר גינת, ג'ייק כהן, יובל זוסמן, תמיר בלאט, נמרוד לוי, רפי מנקו ועידן זלמנסון, לא יהיו זמינים עבור בית הלחמי בטורניר הקרוב, כל אחד מסיבתו הוא, בין שתלויה בו ובין שלא, עובדה המעמידה לכתחילה את סיכויי הנבחרת בכחול לבן להעפיל לשלב הבא בסכנה. מצב הפציעות וההיעדרויות הפך כנראה לקארמה כאשר גם וויל ריימן, שחקנה של הפועל חיפה בעונה החולפת שחתם אך לפני ימים אחדים לשלוש שנים במכבי ת"א והושאל לשנה, לעולה החדשה לליגת הצרפתית הראשונה, סן קנטן, אשר הוזעק לסגל לאחר פציעת הכתף של תומר גינת בטורניר ההכנה, נפצע גם הוא ולא יוכל ליטול חלק בטורניר הקרוב. אבל במקרים כאלה כפי שאומרת הקלישאה המוכרת והמוצדקת, מדברים על מי שנמצא ולא על מי שלא נמצא. ספק אם בחלומותיהם המתוקים ביותר, ראו עצמם שחקנים כמו יאיר קרביץ, רועי פריצקי ונועם אביבי, נמנים על סגל סופי של נבחרת ישראל לטורניר רשמי, יהיה שמו ארוך ככל שיהיה. ודווקא במצב שנוצר, נפתחת הזדמנות נפלאה בדיוק עבור השחקנים הללו להוכיח שמקומם בסגל גם בטורנירים הבאים ושביכולתם לתרום משמעותית כדי להוביל את הנבחרת להצלחה. חובת ההוכחה מונחת על כתפיהם של הקפטן החדש בר טימור, ים מדר, רומן סורקין, עוז בלייזר, יפתח זיו וגבי צ'אצ'אשוילי, הוותיקים והמנוסים יותר שבחבורה, להכניס את החבר'ה החדשים לתמונה מהר ככל הניתן, לתת להם הרגשת שייכות ושיתוף ולייצר חדר הלבשה בריא שיימנע ממשחקי האגו והקנאות שאפיינו אותו בטורנירים האחרונים של הנבחרת. ומי יודע? אולי זה יצליח. אל אל ישראל.
 
ביי גיא
ספורטאי שככל שהדברים היו תלויים בו, לא החמיץ טורניר אחד של הנבחרת והתייצב תמיד לכל משימה, קיץ, חורף, סתיו אביב, במהלך העונה או אחריה ובלבד שהוא זומן, היה קפטן הנבחרת לשעבר, גיא פניני, שפרש השבוע ממשחק פעיל רגע לפני שמולאים לו 40 ולאחר 22 שנות משחק כשבאמתחתו כל התארים האפשריים כולל הנפת גביע היורוליג כקפטן מכבי ת"א בשנת 2014 וכשהוא מחזיק בשיא של מספר המשחקים אותם שיחק בליגת העל – 521 במספר. בקרב אוהדי הכדורסל לא ניתן היה אף פעם להישאר אדיש כלפי השחקן ולאורך כל הקריירה זה תמיד נחלק לשני מחנות: מי שאוהבים את פניני ומי שאוהבים לשנוא אותו.
היות שפניני מעולם לא שמר את אשר על ליבו והיה איש אמת והתעמת לאורך הקריירה עם אוהדים של קבוצות יריבות, שחקנים יריבים, מאמנים ולעתים אף עם חבר לקבוצה, יש שיאמרו שהשיג את התחושות כלפיו ביושר רב. כמובן שגם לאחר שסיים קריירה עשירה, מוצלחת ורוויית הצלחות ותארים, תמיד תרחף מעל הכותרת "גיא פניני", אותה תקרית מכוערת במהלכה גידף את שחקנה לשעבר של הפועל ת"א יהונתן שולדנברנד בגידופים מכוערים כשבעקבות תקרית זו נקנס והושעה ע"י מועדון מכבי תל אביב ורכש לעצמו כתם שילווה אותו כנראה זמן רב. פניני אמנם התנצל על התקרית בפומבי אך מעולם לא אישית בפני שולדנברנד הגם שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא. לתפקידו החדש כעוזר מאמן בצוות האימון של מכבי תל אביב תחת המאמן הראשי עודד קטש, מביא גיא פניני את כל ניסיונו העשיר מהפרקט ואת חכמת המשחק שכל כך אפיינה אותו לאורך הקריירה. הוא היה אחד המוסרים הטובים ביותר, בטח בכדורסל הישראלי אך גם בזה האירופי, היה שומר מצוין ומעל לכל, רצה תמיד את הכדור אצלו לשניות האחרונות וחיפש את הקליעות המכריעות בעוד שאחרים התחבאו מאחורי המאמן. פניני היה תמיד מסוג השחקנים שכל מאמן רוצה אצלו על הפרקט ופחות מצדו השני של המגרש. יש תכונות של שחקן שקשה מאוד ללמד: ווינריות, אומץ, חכמה. במשך הקריירה ובמיוחד בעונותיו האחרונות הן בהפועל חולון והן בעונת הפרישה במכבי תל אביב, היה פניני סוג של מאמן שני על המגרש ונראה שהוא יותר ממוכן לקריירה הבאה. בהצלחה.
 
התקווה
אם יש ענף המסומן כפוטנציאל הגבוה ביותר להניב לפחות מדליה אחת (אם לא יותר) במשחקים האולימפיים בשנה הבאה, הוא ענף הג'ודו בנבחרת הנשים. לאחר פריצתה בשנתיים האחרונות של רז הרשקו במשקל הפתוח של מעל  78 קילו במהלכן עמדה על הפודיום בכל כך הרבה תחרויות ובחודש שעבר עשתה היסטוריה כאשר איגוד הג'ודו העולמי פרסם את הדירוג של כל הספורטאים והספורטאיות בענף, ללא הבדלי משקל, ומבין הנשים דורגה הרשקו במקום הראשון והפכה בכך לישראלית הראשונה שעושה זאת, הצטרפה אליה בשנה האחרונה אלופת העולם הנוכחית במשקל של עד 78 קילו, ענבר לניר שזכתה בראשית השבוע גם במדליית הזהב במשקל זה בטורניר המאסטרס שהתקיים בבודפשט בהונגריה. סך זמן כל הקרבות של לניר בטורניר זה, הסתכם בכ – 4 דקות(זמן תקני של קרב בודד) כאשר לניר הכניעה את כל יריבותיה באיפונים וריתוקים תוך שניות בודדות וממשיכה לבסס את מעמדה בפסגת המשקל בג'ודו העולמי כשהיא מדורגת נכון להיום במקום הראשון בדירוג. מבט על טבלת ההישגים של לניר בשלושת השנים האחרונות בסבב העולמי מגלה את העלייה הקבועה והשיפור המתמיד ביכולת ובהתאם גם בתארים, כאשר בשנת 2021 זכתה 4 פעמים במדליית ארד ופעם במדליית כסף, בשנת 2022 זכתה פעם אחת בארד ושלוש בכסף ובשנה הנוכחית זכתה פעם אחת בארד ופעמיים בזהב, ולכך יש לצרף כמובן את הזכייה המדהימה באליפות העולם שהביאה אתה גם את תג אלופת העולם עם הרקע האדום המתנוסס על גב חליפת הג'ודו של לניר. עכשיו נותר לקוות שלניר תשמור על עצמה מפציעות ותסיים את השנה האולימפית בראש הדירוג העולמי לקראת האתגר האולימפי הגדול הממתין לה בדיוק בעוד שנה. יש תקווה ל "התקווה".