עם מי בדיוק לדבר?
כשבתקשורת שומעים קולות הקוראים ל'הידברות', מתכוונים מן הסתם למו"מ בין הפוליטיקאים מהקואליציה עם אלה מהאופוזיציה, להגיע להסכמות שיאפשרו להמשיך למשוך יחד את העגלה, את מדינת ישראל, בלי שהקרע החברתי יאיים על קיומנו כאן. ומה בהידברות? משהו כמו שכל צד ייצא ומקצת תאוותו בידו. בעיניים שלי: ברור שהפתרון לא יהיה חצי-חצי. הרוב הקואליציוני חייב להתבטא גם בסיכום שיושג. לכשיושג, אם יושג. אבל בעיניים שלי, חשובה לא פחות מההידברות בין המנהיגים, ההידברות בתוכנו. בציבור הרחב. (שלא לדבר על המגזר הדתי-לאומי שמהווה, למרבה צער, מודל שלילי של 'אחים אנחנו'). בין דתיים לשאינם דתיים, וכמובן בין אלה ואלה לחרדים. (ואת ערביי ישראל נשים כרגע בצד לעניין זה). להערכתי, גם לאחר שתושג הסכמה למעלה, בין הפוליטיקאים, (ואוי ואבוי לכולנו אם לא תושג), הגחלים בשטח ימשיכו לרחוש. לא רק בעידוד קומץ פעילים קיצוניים שמה שבאמת מוביל אותם זה להבעיר את השטח עד הפלת ממשלת הימין, כמובן, (ולהערכתי הם באמת מיעוט שבמיעוט), אלא גם מפני שהנושאים המהותיים שבמחלוקת, (ולטעמי, גם ובעיקר צורת ההתבטאות הבוטה של חלק מהבכירים), גרמו למספר עצום של אזרחים טובים ופשוטים, לקום מהכורסה, להיות מעורבים אקטיבית, אכפתניקים, לצאת להפגין לראשונה בחייהם, ולא כל כך מהר הם יחזרו לרבוץ על הכורסה כשהמדינה בוערת.
אין ספק, שהנושאים הקשורים בחרדים- שאלת הגיוס בראש ובראשונה, ואחריה לימודי הליבה (ולו כדי שהצעירים דהיום יעבדו בהמשך חייהם, יתרמו לתל"ג ולא יהיו הם והמשפחות שיקימו, נטל על האחרים), צפה בשבועות האחרונים, ועם חוק גיוס ובלי חוק גיוס, עם חוק ההתגברות עליו הצביעה הכנסת השבוע ובלעדיו, הם ימשיכו ללוות אותנו. זה שנים רבות שבג"צ בכוונת מכוון לא נותן פסק דין חלוט בסוגיית הגיוס. הוא יותר ממאותת (ולא כל כך חשוב הרכב השופטים בעניין זה) שעל הכנסת, חברי הכנסת, לחוקק חוק גיוס שוויוני, פחות או יותר (בעיניים שלי- יותר פחות, אבל משהו), ונותן ארכה ועוד ארכה ועוד אחת. ההערכה היא, שבג"צ יעמוד על רגליו האחוריות בעניין זה גם אם יעבור חוק ההתגברות. נו, ומה אז? לטעמי, רק הידברות. כן, עם ציבור חרדי. אבל האמת, גם פה אני קרוב להרים ידיים. סקר של "קול חי" שפורסם שם השבוע ב"מהדורת הבוקר" עם בצלאל קאהן: 90% מהציבור החרדי תומך ברפורמה המשפטית (מותר להם), 86% נגד הידברות עם השמאל, והשאר כבר לא כל כך חשוב מבחינתי. 86% נגד הידברות עם השמאל. אז עם מי בדיוק השמאל החילוני או מייצגיו – ידברו בעניין גיוס חרדים? אין על מי לדבר, יש המון על מה לדבר. נכון, בקואליציה הנוכחית, בעניין זה גם אין על מה לדבר. לא רק החרדים, גם מפלגתו של סמוטריץ' זורמת אתם בכיף בעניין ההשתמטות משירות בצה"ל. והליכודניקים? רבים, מן הסתם, סותמים את האף, מי ילך על ראשו של נתניהו? כך או כך, עם כל התסכול, אסיים קטע זה במעט אופטימיות. חצי הכוס המלאה- ייתכן, הלוואי, והכאוס אליו נקלעה המדינה, יביא את קברניטיה, ולא רק אותם, להידרש לסוגיות הליבה החשובות של מדינת ישראל בת ה-75, בהן סוגיות שעד כה חששו לגעת בהן. כן, בעיניים שלי זה כולל רפורמה נחוצה במערכת המשפט, שעד כה חשש לגעת ב'פרה הקדושה' הזו (לטעמי הסובייקטיבית רפורמה כן, אך לא דורסנית כמו זו של לוין את רוטמן), רפורמה במשטרה, במשרד החינוך, ולא תאמינו- גם בממסד הרבני. הגיע זמן תיקון, ומי יודע אם לעת כזו בא הכאוס. וכששנתי נדדה בלילה מהעניין, נזכרתי במה שכתוב במסכת סוטה כמה רע יהיה רגע לפני שהמשיח יגיע. "בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא (לפני ימות המשיח, החוצפה תגדל)... וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת, ... אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, ... ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים" (פרק ט', משנה ט"ו). יש לי הרגשה שאנחנו כבר ממש קרובים.
  
מדברים
מתחת לרדאר, יש גם דיבורים. לא רק בין פוליטיקאים ומושכים בחוטים, אלא גם בין 'סתם' יהודים מודאגים. לטעמי, ה'סתמים' האלה חשובים, לעניין 'אחים אנחנו' מהפוליטיקאים מחרחרי הריב והמדון. הישועה תצמח מלמטה. מפגש חשוב אחד כזה היה השבוע בלשכתו של הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, איש ימין-ימין ועוד עשר פעמים ימין, ורבנים נוספים (בהמשך), עם כמה מהקודקודים של מתנגדי הרפורמה. את המפגש החשוב הזה יזמו הרבנים שמואל אליהו, הרב דוד פנדל ראש ישיבת ההסדר בנתיבות (מקורב מאוד לסמוטריץ'), וח"כ מתן כהנא ממפלגת 'המחנה המרכזי' בראשות גנץ. במשתתפים (ובעיניים שלי זה חשוב):  הרב יהושע שפירא, הרב אליקים לבנון, הרב חננאל אתרוג והרב דודי דודקביץ-  אף אחד מהם אינו חשוד במרכז או בשמאלניות רחמנא לצלן. גם הרמטכ"ל לשעבר ח"כ גדי איזנקוט היה, וכמוהו, מצד מתנגדיי הרפורמה, וגם זה סופר חשוב - תא''ל במיל' רליק שפיר - טייס קרב ויו"ר פורום לוחמי צוות אוויר במילואים בדימוס, יואב כהן - טייס קרב, ד"ר לפיזיקה, מייסד טאוור סמי קונדקטורס, עומר דנק - נווט קרב, חוקר אסטרטגי בתחום צבא ומדינאות, האלוף במיל' גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון וראש המל"ל לשעבר, רחל עזריה - מנכ"לית תנועת דרכנו, פרופ' דוד הראל - חתן פרס ישראל ואיש מכון ויצמן, גיא פורן - טייס מסוקים, יזם הייטק, מקים קבוצת לוחמי צוות אוויר 555. תודו, משני הצדדים- אנשים רציניים, ערכיים, אוהבי ארץ ישראל ועם ישראל אחד אחד. (לא נזהם כאן את הדף בהתחשבנות עם אלה שהטיחו בהם או בשכמותם:  'אנרכיסטים'). ובכן, מה היה שם? כל אחד מהדוברים הביע חששו מהפירוד בעם נוכח הרפורמה המשפטית המתגבשת, רבים שם נדהמו לשמוע מכלי ראשון עד כמה 'הצד השני' באמת באמת חושש מהם ולא מאמין לכוונותיו הטובות לכאורה, והכי חשוב- כולם שם הסכימו כי חרף חילוקי דעות, שכנראה קטנים בהרבה מכפי שמובאים בתקשורת, נדרשת הידברות לסילוק החשדנות ולהגברת האימון בין הצדדים. ולכן, סוכם להמשיך להיפגש, להרחיב את השיח, להעמיק את ההיכרות ובעיקר לפעול לצמצם את המחלוקות.

סיכם את המפגש הרב שמואל אליהו: "כשהתחלנו את המפגש היה נראה שתהום פעורה בינינו. מה שהם חשבו עלינו ומה שאנחנו חשבנו עליהם לא היה קשור כלל למציאות. אחרי שיחה שבה הקשבנו אחד לשני הסתבר שאנחנו שותפים לאותם ערכי יסוד. מסתבר שאנחנו יכולים להסכים במרבית הדברים. המחלוקות יושבות על המון דמיונות. המדינה יקרה לנו ואנחנו חייבים לדבר מתוך כבוד אחד עם השני. להגיע להסכמות במה שאפשר, ואולי נצליח להפוך את המשבר להזדמנות לתיקון יחסי אמון ועבודה משותפת יעילה". רליק שפיר, תא"ל במיל' וממובילי המחאה, אמר כי "הפרדת הרשויות היא חיונית, אך יש לאמץ את 'השיטה היהודית' - תרבות של מחלוקת על פי בית הילל ולא בית שמאי". ח"כ מתן כהנא, מיוזמי המפגש סיכם: "אנחנו כולנו מדברים בעברית אבל בשפות שונות לחלוטין. כאחד שמכיר היטב את שתי השפות, לפעמים בערו לי האוזניים מחוסר ההבנה בין הצדדים. זו הזדמנות לשמוע אחד את השני. אני אומר לנו, אנשי הכיפות הסרוגות- האירוע הנוכחי גדול מהמשבר המשפטי. אנחנו משוכנעים שאנחנו המקף המחבר והגשר בין הציבורים, כשלפתע מסתבר שאנחנו אלה שהכי מפחידים את הציבור החילוני ליברלי".
השבוע גם נערך מפגש בין רבנים מהזרם המרכזי לבין יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד וחברים בסיעתו. גם טוב, אבל לא מתקרב בחשיבות המפגש במשרדו של הרב שמואל אליהו. עוד מפגשים, עוד פורומים, כשהקריאה ל'שלום בית' תהפוך לזעקה סוחפת מהשטח, אפילו הפוליטיקאים שמרוויחים מהכאוס ייאלצו להתיישר. במהרה בימינו, אמן.
 
 
 
מה באמת חשוב לבן גביר?
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. כוונותיו (בעיניו) טובות (ועל חלקן אני חלוק מאוד), אבל מעשיו (חלקם), ד' ירחם. מקרב הסמכויות שבינו לבין מפכ"ל המשטרה, אף אחד לא ייצא מנצח. גם אם יתקבל רושם שכן. ממערכת יחסים כזו שבין שר למפכ"ל יש ויהיו רק מפסידים. המשטרה, האזרחים, אנחנו. למשטרה, כארגון כה חיוני לביטחון אזרחי המדינה, ייקח זמן רב עד שתשתקם מהכרסום שמתחולל בארגון פנימה וממנו ביחס הציבור למשטרה, נוכח ההתנהגות של השר למפכ"ל. והשיא (לבנתיים) – שהשר (או לשכתו) המשיך להתקשר לניצבים במשטרה, (לאחר שחלקם התלוננו על לחץ מצידו ושהדבר מפריע להם לתפקד כהבנתם), חרף הנחייה מפורשת שנתן להם המפכ"ל שלא לדבר עם לשכת השר, אלא דרך המפכ"ל. בעיניים שלי, גם אם מבחינה חוקית השר צודק ומותר לו (ולא בדקתי) לעשות כן, אם טובת הארגון, המשטרה לנגד עיני השר, הוא לא יכול לבזות ככה את המפכ"ל (כל עוד הוא מכהן), וגם לא יכול להעמיד את הניצבים במבחן נאמנות כלפי מפקדם הבכיר. בעיניי הוא יכול היה לצאת מכובד יותר לו היה מצייץ: 'יש לי הרבה ביקורת על המפכ"ל ועל ניצבים שונים, אבל מכיוון שהמשטרה חשובה לי יותר מהכבוד האישי שלי, אטפל בכך בחדרים סגורים ובפורומים המתאימים'.
התחייבתם? קיימו
אין הרבה אנשים שאני מרגיש רחוק מהם אידיאולוגית כמו ח"כ אבי מעוז יו"ר מפלגת נעם. ובכל זאת, הפעם אני מוצא עצמי מסכים איתו. רה"מ נתניהו הבטיח למעוז מכאן ועד הונולולו, תמורת תמיכתו בממשלתו, ואיתו, משום מה, (אולי בגלל שהוא ח"כ בודד בסיעה ואפשר להסתדר בלעדיו?) חזר נתניהו לנוהל הרגיל שלו: "התחייבתי, אבל לא התחייבתי לקיים". מינה אותו לסגן שר במשרד החינוך, אבל עם כלום חוץ מהטייטל. מעוז על זה כבר ויתר וחזר לכנסת נטו. המתין לקיום הבטחות אחרות. קידום האג'נדה שלו בנושא להט"בים, רחבת הכותל, למשל. חיכה חיכה, אבל שום ת'כלס לא יצאה. אז השבוע הודיע מעוז כי אם בקשותיו לא ייענו הוא לא יתמוך בתקציב המדינה ויפרוש מהקואליציה. אני מפרש את דבריו כקריאה לנתניהו: "תחזיק אותי". שניהם יודעים כי גם עם 63 חברי כנסת הקואליציה יכולה (עדיין) לשרוד. אבל בעניין זה נתניהו לא ייקח סיכונים מיותרים. הוא יודע טוב מאתנו שיש לו גם אופוזיציה מבית, לא רק בליכוד (אמסלם, אמרנו? אדלשטיין, זכרנו?). ביהדות התורה מעמידים אותו במבחן הנאמנות סביב חוק ההתגברות בדרך להנצחת אי גיוס חרדים. סמוטריץ' ובן גביר לא בדיוק רווים נחת מההקפאה החוזרת של פיתוח יישובים ביו"ש, מאי הכשרתו של מאחז אביתר כאן ועכשיו, מהדחייה הנוספת בפינוי חאן אל אחמר, חלק מהבייס שלהם כבר מגלה אי נחת כלפיהם. תשאלו את דניאלה וייס וחבריה. זאת ועוד. נתניהו קורא סקרים. לא סתם קורא, הוא "חי" על סקרים. כבר שנים. ובכל הסקרים, מה לעשות, הליכוד יורד, היריבים- עולים. בישיבת סיעת הליכוד ביום שני נשמעה ביקורת על כך ש'הצד השני מכתיב את סדר היום ושולט ברחובות- ואנחנו כלום' והיה אף את שר התרבות והספורט מיקי זוהר שהזהיר: "אנחנו נפסיד את ההנהגה ונחזור לכפור של האופוזיציה. שנתיים היינו שם והיה ממש קר. אנחנו צועדים לשם כי אנחנו נותנים להם לנצח, ולא עושים כלום כדי להחזיר מלחמה". או אז ניסה נתניהו להרגיע את חבריו לסיעה: אין סיכוי שהממשלה הזו תיפרם. "הקואליציה הזו היא קיר ברזל". לא בטוח שאפילו נתניהו מאמין בזה, אבל כך או כך, אני מקווה לטובת כולנו, שתפיסת המציאות הגלובלית והביטחונית שלו טובה מזו הפוליטית המקומית.
שיתעסקו בענייניהם?
זוכרים את ה'עצות' של כבוד השר שיקלי לאמריקנים, שלא יתערבו לנו כאן? עפ"י התנהלות ממשלת הימין-ימין ששיקלי חבר בה, נראה שהממשל האמריקני לא כל כך התרשם מהעצה שנתן להם. איך יודעים? הכי שקוף שיש. בשל לחץ אמריקאי, (פעם נוספת, יש לומר), הישיבה במועצת התכנון העליונה שנקבעה להמשך החודש בנושא הבנייה ביו"ש נדחתה לעוד שלושה חודשים - ל-12/6, כלומר לאחרי הרמאדן. אמורים היו לדון, בין השאר, בהכשרת המאחז אביתר (בדחיפת 'עוצמה יהודית' וסמוטריץ') , בבניה בשטחי 'סי' שאמורה לקטוע את הרצף של יישובים פלשתינים, ובפינוי חאן אל אחמר (מתוקף החלטת בג"ץ). בתנועת 'נחלה' בראשות דניאלה וייס כמובן לא אהבו את ההחלטה דלעיל. "לממשלה שנבחרה בזכות אנשי ימין שמאסו בשלטון השמאל של גנץ וחבריו, אין זכות להמשיך את אותה מדיניות של פינוי יישובים ודחיית ההסכם עם תושבי אביתר", אמרו והודיעו כי ימשיכו לפעול לאכלוס מלא של אביתר ולהקמת יישובים חדשים במרחב. בכלל זה הם מתארגנים לחגוג שם את חג הפסח הבעל"ט. משעמם- לא יהיה פה.
לשחק עם התקנות
שר הדתות, מלכיאלי, יוזם שינוי בתקנות כך שכהונתם של רבני ערים תוארך, ובתכלס', לבטל את הקצבת זמן כהונתם. המטרה: לאפשר להם לכהן בתפקידם בעת הבחירות לרבנות הראשית, (וכך לשלוט טוב יותר על הגוף הבוחר אותם) ולבלום את אחת היוזמות החשובות של קודמו - מתן כהנא. בין היתר פורסם בטיוטת התקנות: כהונת רבנים קשישים תתארך בחלק מהמקרים ביותר מ-4 שנים. כך דיווחו העיתונאים אמיר אטינגר וחנן גרינווד. ב'נאמני תורה ועבודה' הגיבו: "קציבת כהונת רבני הערים היא צעד חיוני לקירוב הרבנות לציבור ולהגברת תחושת האחריות של הרבנים לבוחריהם. הניסיון לבטל תקנה זו איננו בא להיטיב עם הציבור אלא עם רבנים מכהנים, שכמעט שאינם עומדים בפני שום ביקורת, והוא מצטייר כשימור תרבות הג'ובים שאותה צריך לסלק משירותי הדת בישראל". בעיניים שלי: אם כבר רפורמה, אז גם ברבנות הראשית לישראל. למשל, די ברב ראשי אחד למדינה, די ברב ראשי אחד לעיר.
(הדברים יפורסמו בשבת זו, פרשת ויקהל פקודי, בעלון 'שבתון')