מפחיד
גל האלימות השוטף את הארץ, מפחיד. לא, זה לא רק הנגב. זה בכל מקום, גם ה'צפונבוני' ביותר. לא צריף להיות מומחה גדול כדי להבין שתוספת משמעותית של שוטרים וניידות בכבישים זה האלף-בית של ההתמודדות עם הגל הנורא הזה. אבל עד שזה יקרה (עניין של חודשים לכל הפחות), יש לענ"ד להעלות את העניין הזה למודעות, כל יום, כל היום. איך? את מערכת החינוך לפתוח ב'שעת מחנך' שתעסוק בעניין כולל הנחיות איך לא להיכנס לעימותים כשאתה לא יודע עם מי יש לך 'עסק', כך גם פעולות הסברה נרחבות במחנות צה"ל, להקיש דרשות רבנים ומחנכים לנושא, לפתוח את מהדורות החדשות בנושא, להעלות (הממשלה) ליוטיוב חומרים המדברים אל הצעירים, להעלות שלטי חוצות שלא ניתן יהיה להתעלם מהם, להמציא את הגלגל. העיקר- לדבר, להתריע, להזהיר, לחנך. ואח"כ יבואו השוטרים החדשים. כן, והשופטים. לו אני נשיאת בית משפט העליון, הייתי קוראת למנהלי בתי המשפט די בכל אתר ואתר ומנחה אותם, נוכח מגיפת האלימות הפושה כאן, להורות לכל השופטים העוסקים בתחום, להחמיר בענישה על עבירות אלימות. הכלל הוא- לפסוק את העונש החמור ביותר המותר בחוק, וכדאי שיהיו כמה שפחות יוצאים מהכלל, ורק בנסיבות מיוחדות. ולו כהוראת שעה, עד שהארץ תירגע.
 
שאלת תם
מי יעצור את מגיפת ריבוי המשרדים הממשלתיים שעומדת בפתחנו? במגיפה הזו נגועים כולם. (ממשלות) ימין ו(ממשלות) שמאל. כולם, אבל כולם, מבינים שהמדינה יכולה להסתדר (אולי טוב יותר, בטח יעיל יותר) עם הרבה פחות משרדי ממשלה מכפי שיוקמו בימים הבעל"ט (עובדה, שמדינות גדולות בהרבה מאתנו מצליחות, ועוד איך), אבל איך אומרים החבר'ה: "זה מה יש". חייבים לספק את הדרישות הקואליציוניות של כולם. אני עוד זוכר איך יאיר לפיד התחייב בזמנו, לפני "ממשלת ברית האחים" עם בנט, שבממשלה יהיו 18 שרים, לא יותר. ומה היה בפועל? זוכרים? ברוב ימי כהונתה היו 28 שרים ושישה סגני שר. (תכפילו בלשכות, עוזרים, נהגים, פקידים, מה לא). ומה הפעם? הצפי הוא לכ-30 שרים כי"ר (כן ירבו – או – כן ימעטו...). לא שיש המון מפלגות שיצטרפו לקואליציה, אלא שאלה שיש, באות רעבות עם רשימת מכולת מכאן ועד הונולולו. וכשמול נציגיו של נתניהו למו"מ באים חבר'ה צעירים, אידיאליסטים, כמו סמוטריץ' ובן גביר, שעוד מאמינים שאת הבטחותיהם לבוחרים יש (וניתן) לקיים (אשרי המאמין), אי אפשר לפטור אותם ב"אין לי" (משרדים פנויים). אז מה עושים? ממציאים שמות למשרדים חדשים, מוצאים כמה מאות מיליוני שקלים, והוקוס פוקוס יש לך משרד. אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. ואם כבר דאגנו למפלגות ה'סרוגות', למה ייגרע חלקן של החרדיות? ממש אין סיבה. ואז, מה עם הליכודניקים נאמני נתניהו הרואים כי העוגה מצטמקת, נותנים לזה, גם לזה ורק לנו לא יישאר? ב"ה לא אלמן ישראל. קואליציה של 64, מפתח של שר לשניים, 32 שרים (פחות או יותר), ומה שנשאר זה לברך בכוונה שלמה "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה". אבל כאזרח תמים, משלם מסים, אני רק שואל: מה לדעתכם היה קורה לו ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, בנאום הניצחון שלו היה אומר: חברים יקרים. מאת ה' היתה זאת. נבחרנו כדי לשנות. כדי לתקן. כדי להבריא. כדי להזניק את הכלכלה. יהיו לנו ח"י שרים, שיחולקו בין המפלגות שווה בשווה עפ"י הצלחתן בבחירות. זה מה יש, ועם זה נסתדר בעז"ה. אם חושבים, שמי מראשי המפלגות, לו השתכנע שאכן החלוקה הוגנת, היה עושה שרירים ובעיות? אני רוצה לתת להם קרדיט שלו היו משוכנעים שהכל נעשה בהגינות, הם היו בולעים את הצפרדע הזו ולא מסכנים את הסיכוי שלהם להיות שרים ולהיות שותפים בניווט הספינה הזו, מדינת ישראל.
 
החמ"ד
 אך טבעי הוא שהתקשורת המלווה את המגעים להרכבת הממשלה, מתמקדת בדרישות לחלוקת התיקים ולעלויות הכלכליות, ופחות בעניינים של 'רוח'. הנה לפניכם סוגיה שהיא גם וגם, אבל היא פחות 'סקסית' ולכן ממעטים לעסוק בה. החמ"ד. בהנחה שמשרד החינוך יישאר בליכוד, העלתה מפלגתו של סמוטריץ' דרישה שהאחריות על החמ"ד – החינוך הממלכתי דתי- יועבר לאחריותה. יען, ייצא מאחריות משרד החינוך ויופקד בידיים 'סרוגות'. אני לא מעלה על דעתי שבימים עברו, כשנציגי המגזר בממשלה היו מהמותג ההוא של המפד"ל, מישהו היה מעלה הצעה שכזו, גם בימים ששר 'חילוני' היה מופקד על המשרד. (בהערת אגב, אחד הבכירים בחמ"ד, לשעבר, אמר לי בזמנו כי דווקא בתקופה שיוסי שריד היה שר החינוך, החמ"ד רק הרוויח). לא זו אף זו, דרישה נוספת היא להשוות את תקצוב המדינה למוסדות המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי, רוב המוסדות החרדליים והחרדיים הם כאלה) לזה שמקבלים המוסדות הממלכתיים והממלכתיים דתיים. הראשונים, שמלמדים רק חלק מלימודי הליבה, מקבלים מהמדינה 75% ממה שמקבלים הממלכתיים פר תלמיד. על ראשון ראשון. גורמים בחמ"ד נכנסו לכוננות ספיגה נוכח האפשרות שנתניהו ייעתר לדרישה להוציא את החמ"ד ממשרד החינוך, שם הוא פועל מאז הוקם. החשש הוא גם פרסונלי אך בעיקר ענייני-מהותי. אין זה סוד שרבנים וגורמים חרד"ליים בחשו בקדרה היטב היטב בקדנציה הקודמת, ובין השאר הם שגרמו לאי הארכת כהונתו של יו"ר החמ"ד הקודם הרב ד"ר אברהם ליפשיץ, למרות ההערכה הרבה לה זכה בתוך החמ"ד. גם אין זה סוד שרבנים וגורמים חרד"ליים עשו כל שלאל ידם כדי למנוע את בחירתה של מועצת חמ"ד חדשה ובראשה הרב פרופ' יהודה ברנדס, איש חינוך ואישיות איכותית, שמה לעשות, לא התחנך בבית המדרש של החרד"לים. היו מהם בכירים שאף 'איימו' כי לא ישתפו פעולה עם מועצת חמ"ד זו. כעת, כשנציגיהם נבחרו לכנסת ובקרוב לממשלה, הם בהחלט צפויים 'לבוא חשבון'. הדרישה לקבל לידיהם את השליטה על החמ"ד היא לא פחות ממאמץ להשתלט עליו ולנסות להטמיע בחמ"ד את האג'נדה החרד"לית. לטובת מדינת ישראל היהודית, כמובן (בעיניים שלהם). אישית, אני מקווה שנתניהו יידע לעמוד בפרץ. רוצים לטפל בחמ"ד? קחו לידיכם את משרד החינוך. ולסוגיית התקצוב. לא סתם נקבע בזמנו שסיוע המדינה למוכש"ר יהיה רק 75% מהסיוע למוסדות הממלכתיים. ההיגיון- אם למדינה יש מה להגיד בסיוע, אמור להיות לה סיי גם בחלק מהתכנים, בדברים המהותיים לטעמה. אבל, 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר', ואם המדינה- מהימים הקרובים סמוטריץ' את גפני- יחליטו, יקבלו את תמיכת הקואליציה, והאחרים ייאלצו לבלוע את הרוק, להרכין את הראש, ולהשלים עם המציאות. איך הבטיחו? "תקבלו מה שתבחרו", נכון לכלל, מה שבחר העם.
מי שממש חרדים מהאפשרות הזו הם תנועת נאמני תורה ועבודה, ששלחו מכתב בעניין לבנימין נתניהו בו כתבו, בין השאר, שמהלך שכזה יביא להקמתם של מאות מוסדות חדשים. הורים בעלי ממון יעבירו את ילדיהם למוסדות הנחשבים פרטיים, וילדים ממשפחות חלשות, בעלי צרכים וכל מי שיסונן מהחינוך המוכש"ר, הם בלבד אלו שיישארו בחינוך הציבורי. אם טיעון זה לא ישכנע את נתניהו, הם הוסיפו שהגדלת תקצוב המוכש"ר תגדיל גם את תקציבם של מאות מוסדות ערביים שאינם מכירים כלל במדינת ישראל, מוסדות התנועה האסלאמית הצפונית ומוסדות במזרח ירושלים שבחלקם התקיימה בעבר הסתה ממשית לאלימות ואף הועסקו שם מורים שעסקו בכך בפועל. עד כאן נאמני תורה ועבודה.
ומכאן ל'שורה התחתונה' בעניין, כפי שהטיבה לתאר (לטעמי) מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר (שמן הסתם השר/ה החדש/ה 'ישחרר' אותה למרות היותה מקצוענית מהשורה הראשונה) בריאיון לישי שנרב בוועידת החינוך הלאומית של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומקור ראשון השבוע, ביחס לאפשרות של הוצאת החמ"ד ממשרד החינוך: "ניתוק אגפים מהמשרד הוא סכנה מאוד גדולה. בטווח המיידי אולי רואים מזה רווח, אבל בטוח הרחוק זה יוביל לדברים הרי אסון, כולל זה שאוכלוסיות אמוניות אחרות יבקשו את העצמאות שלהן. איך נייצר חברה בישראל? איך נייצר מדינה אחת עם עמוד שדרה וזהות ישראלית חזקה? זה פירוקה של החברה בישראל".
תחושה שלי - הדרישה דלעיל של מפלגת סמוטריץ' והחרדים תיבלם רק אם מי שנתניהו ייעד למשרד החינוך, וברור שזה יהיה מהליכוד, יעמוד/תעמוד על זה.

אין מה לדאוג?
ח"כ אבי מעוז (מפלגת נעם), סיעה של ח"כ אחד, יכול לצחוק כל הדרך אל המשרד. בתום פגישת עבודה עם נתניהו יצא מעוז עם צ'ק נדיב בחתימת רה"מ המיועד; סגן שר ויו"ר רשות חדשה לזהות לאומית-יהודית שתוקם במשרד ראש הממשלה. (נקווה שנשארו חדרים פנויים). נשמע טוב ונחוץ, בטח נוכח מה שנראה במדינה, בעיקר בקרב צעירים, כהתעלמות, אם לא ניכור, מכל מה שמריח יהדות (אולי יצליח במקום שמשרד החינוך, הצבא, תנועות הנוער, ואנו כהורים נכשלנו?). אלא, שיש אבל, ולא קטן. אבי מעוז (כבן אדם שמעתי עליו דברים טובים) בא עם אג'נדה של קבוצה דיי קטנה (אבל דעתנית ודוגמטית) בחברה, קטנה אבל קיצונית בהשקפותיה, הוא מהמקורבים ביותר לרבו הרב צבי טאו נשיא מוסדות הר המור ומנסה לקדם את השקפותיו (הדוגמא המובהקת- התנגדות, שלא לומר סלידה מהלהט"בים), רחוק מאוד מהמיינסטרים הדתי כאן, רחוק אפילו מהחרד"לי המצוי. (לשואלים, כן, שרת בצה"ל, קרבי). בהתבטאויות רבות שלו ערב הבחירות, בעניינים של דת-מדינה, הוא סיפק לא מעט סיבות לישראלי ה'ממוצע', להיות מודאג אם יופקדו בידיו סמכויות של ממש. והנה זה קורה, לפחות בתחום הזהות היהודית. ולא רק זה. מעוז יהיה אחראי גם על 'נתיב', הגוף שבודק את בקשות העלייה מחבר העמים וקובע לכל בקשה אם היא עומדת במבחן 'הסבא היהודי', מה שמקנה (עדיין) את הזכות לעלות (כולל לנכדים וכד') ארצה וליהנות מיידית באזרחות ישראלית על כל המשתמע מכך. מעוז ער לחששות, וניסה להרגיע. בישיבת סיעת נעם, אמר היו"ר, אבי מעוז, בין השאר: "אני מודע לכל קולות הנהי והדאגה, לשיימינג ולהכפשות שמופנים כלפיי, לצד הרבה מאוד קולות של אהדה ושל תמיכה שאני מקבל. קיבלתי הבוקר הודעה מהמ"פ שלי לשעבר ששירתי לצידו כ-30 שנה בסדיר ובמילואים. הוא כתב לי: 'ברכותיי על הצטרפותך לממשלה. אצלי אתה עומד על הנגמ"ש בלבנון, פוקח עין ומתפלל עת הסתערנו על אויבינו. איש עשייה לאומית ציונית'. אני פונה מכאן לכל עם ישראל: אל תתבלבלו, אין מה לדאוג. אחיכם ובשרכם אנוכי. באתי לשרת את מדינת ישראל ואת כל תושביה על פי אמונתי ודעותיי. אמשיך בכך בנחישות, ברגישות לכל אדם ובאהבה למדינת ישראל ולכל אחד ואחד מתושביה. אני אוהב כל אחד ואחד מישראל וגם לא מישראל, כל אדם שנברא בצלם אוהב אותו. את ביטול מצעדי הגאווה לא דרשתי בהסכמים הקואליציוניים. זה לא עלה במשא ומתן עם הליכוד". אתם נרגעתם?
וברשותכם, בעיניים שלי, לפחות ביחס לסעיף הנכד האמור. בהיבט ההלכתי, אין ספק שנכדים של סבא יהודי (כשהסבתא והאם אינה יהודיה, כמובן), אינו יהודי. נקודה. לפני שנים החליטה הכנסת, מסיבותיה היא, לאמץ גם 'ייחוס' כזה, לאפשר לו לעלות, להעניק לו אזרחות ישראלית, גם כשברור כי יהודי הוא לא וגם לא יהיה אלא אם יעבור גיור. למה החליטו כך? כנראה היו אז שיקולים לאומיים והומניטריים חשובים. כעת פאוזה. הפסקה. כיום בישראל כחצי מיליון ישראלים טובים, אבל אינם יהודיים עפ"י ההלכה. לטעמי, 'פצצת זמן" הגורמת לריבוי נישואים של ישראלים/ות יהודים/ות עם ישראלים/ות שאינם יהודים. נישואי תערובת, אם תרצו. התבוללות, גם אם לא תאהבו. בעיניים שלי, ראוי ונכון לשאול, אם בנקודת זמן כזו, נכון להביא ארצה עוד רבבות ואולי יותר כאלה שהסבא שלהם היה יהודי. לא פשוט, לטעמי מחייב מחשבה עמוקה של הגורמים הרלוונטיים. בטח לא למסקנת 'שלוף' לטור זה. מה שאני כן בטוח בו הוא שחייבים, אבל חייבים, למצוא פתרון גיור הלכתי אבל מקרב למאות אלפי הישראלים שאינם יהודים עפ"י ההלכה. שיטת הרב עוזיאל, הרב דרוקמן, מה שתרצו. גיור עפ"י ההלכה, בלי להקשות יותר מדי על החיים. לטעמי, הדיון המתבקש על 'סעיף הנכד' צריך להתקיים רק לאחר הצעד האמור. לא בטוח שסגן השר אבי מעוז ימתין עם סגירת הברז למשפחות 'סעיף הנכד' עד שישתנה משהו בנושא הגיור האמור.
 
יוטה כבר כאן
היינו כל כך עסוקים עם המאמצים להרכבת הקואליציה מזה ובצפייה במשחקי המונדיאל מזה, שלא נתנו את תשומת הלב הראויה להחלטת בית המשפט העליון בשבוע שעבר, שדחה את בקשת פרקליטות המדינה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן בנושא "נישואי יוטה". משמעות ההחלטה היא שרשות האוכלוסין מחויבת לפעול מיידית על פי פסק הדין שניתן לפני כחודש בבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה שהגישה עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון יחד עם מספר זוגות שנישאו באמצעות "זום" מול עורכי נישואין ביוטה. כזכור, בפסק הדין קבע בית המשפט המנהלי בירושלים כי על רשות האוכלוסין ומשרד הפנים לרשום כנשואים כל זוג אשר נישא במסגרת "נישואי יוטה". פסק הדין שניתן לא יושם עד כה, בשל החלטות זמניות לעיכוב ביצוע שניתנו, אולם כעת ביטל בית המשפט העליון את העיכוב הזמני.
"נישואי יוטה", למי שלא בעניינים, הם 'נישואים' הנערכים בהיוועדות חזותית מול עורך נישואין במדינת יוטה שבארה"ב, ואפשרה כבר לאלפי בני זוג מכל העולם, ובהם גם כ-600 זוגות מישראל (מרביתם עשו כן בתקופת הקורונה שהיה סגר יציאות מהארץ), 'להינשא' ממקום מגוריהם ללא צורך להגיע פיזית ליוטה. כידוע, בישראל קיימת אפשרות להתחתן רק על פי הדין הדתי. בישראל ישנם כחצי מיליון עולים שנחשבים לחסרי דת, זוגות חד מיניים, מתגיירים רפורמים וקונסרבטיבים, וזוגות פסולי חיתון לפי ההלכה (כמו כהן וגרושה, או כהן וגיורת) שהרבנות לא תחתן אותם. ללא ספק, נושא הראוי להידון. וזה מה שיש לתנועת נאמני תורה ועבודה לומר בעניין: "פסיקת בית המשפט מוכיחה כי הגיע הזמן לחשיבה מחודשת על מנת לייצר פתרונות למנועי חיתון במדינת ישראל. דווקא המצב הקיים, שמרחיק רבים מלהינשא דרך הרבנות ומוביל רבים לקיים משק בית מבלי להינשא, הוא המסוכן ביותר ליהדות ולהמשך קיומו של העם היהודי ויש בו סכנה ממשית להגברת תופעת הממזרות. העובדה שבית המשפט התיר נישואים מקוונים בחו"ל רק מגחיכה את ההסדר הקיים. יש לפעול למצוא פתרון מיטיבי שיאפשר ליותר זוגות להירשם אזרחית דרך המדינה כבני זוג בישראל, מבלי לפגוע ביהדות". דרך אזרחית, לא הלכתית. לחשוב על זה לעומק, מותר? בעיניים שלי, עד שלא תהיה פה רבנות ראשית עם אומץ ופוליטיקאים ללא חת שמוכנים להסתכל מעבר לאופק הצר בלי לחשוש, מה שהיה הוא שיהיה. ובמקום שיש ואקום, יש מי שממציא את עצמו. 'נישואי יוטה', כמשל.
 
היכן הפרופורציות?
לוחם גבעתי שתועד מתעמת עם פעילי שמאל בחברון נשלח לעשרה ימי מאסר כיוון שקרא לעברם: "בן גביר יעשה פה סדר". עשרה ימי מחבוש. הגזמה פראית. התמיהה מתעצמת כאשר שומעים את גרסת החייל, כפי שכתב למפקדיו בבקשה להקל בעונשו: "בחמישי שעבר הייתי בתפקיד כשהגיעו מפגינים למקום והתחילו לקלל אותי ואת שאר החיילים. עשינו הכל כדי להסביר להם בצורה הכי יפה שהם צריכים לתת לנו למלא את התפקיד ולעזוב את המקום. במקום זה הם צעקו עלינו וקיללו, התקרבו אלינו ועמדו מכל הכיוונים. אחד מהם צעק עליי כל הזמן שאני ממלא את הפקודות של בן גביר ושאני חייל של בן גביר. לא רציתי להגיד שום דבר פוליטי ולא רציתי להתנהג בצורה שלא מתאימה לחייל. עניתי לו באותה שפה שהוא השתמש. הוא אמר שאני חייל של בן גביר, אז אמרתי לו שאם אני חייל שלו אז שהוא יעשה כאן סדר...", תאר החייל. החייל הביע במכתב חרטה על מעשיו וביקש להקל בעונשו: "אני אמרתי כמה מילים בלי שום כוונה לבייש את צה"ל או לעשות עבירה ואני מוצא את עצמי הולך לכלא. אני מבין שדיברתי בצורה שלא הייתי צריך לדבר, גם אם עשיתי את זה בלי כוונה. הייתי מאוד לחוץ באירוע. אני מבקש סליחה. הבנתי את הטעות שלי. לא אגיד דברים כאלה שוב בשום אופן. החלום שלי היה להיות לוחם. אני מאמין במה שאני עושה ואני רוצה להמשיך להיות לוחם. יש לי המון מוטיבציה לשרת. לכן אני פונה אליך המפקד ומבקש לזכות אותי, או לפחות להקל בעונש", כתב החייל. לו אני המפקד, הייתי מזכה אותו מהעונש, וגם מזכה אותו בחיבוק חם.
(צילום: דוברות המשטרה)
 
(מפורסם בעלון 'שבתון', שבת זו, פרשת 'ויצא')