ברגל שמאל
אם אוסף השרות והשרים בממשלה ההטרוגנית הזו מעוניינים באמת להחזיק את החבל לאורך ימים ושנים יחד, הם חייבים, כל אחד לחוד וכולם יחד, להפעיל את השכל לפני שהם מפעילים את הרגש. כפרט וככלל. האג'נדות חשובות, אבל החיים יחד חשובים לא פחות. יש קווים אדומים, אבל יש גם גוונים של כתום, ורוד ואחרים. ולענייננו. ברשות הטבע והגנים מנסים זה תקופה לא קצרה לקדם יוזמה שתאפשר רחצה נפרדת במעיינות ובנחלים שונים, דרישה שעלתה מהשטח, וברשות דווקא נשמעה הגיונית. נכון, כל מיני משפטנים ניסו לשים רגל בשם 'חופש החירות' ושאר קלישאות (בלי לזלזל בהן), אבל נראה היה כי הניסיון (פיילוט, בלשון המקצוענים) ייצא אל הפועל. ינסו, יראו ויחליטו. הכל הפיך. עד, עד שבאה השרה החדשה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, האחראית בין השאר על רשות הטבע והגנים, והצהירה בריאיון ל-ynet כי תתנגד לחקיקה שהרשות מנסה לקדם כדי לאפשר רחצה בהפרדה מגדרית במעיינות ונחלים בשמורות טבע. "אין מקום להרחיב עוד את ההפרדה במרחב הציבורי", אמרה. השרה הוסיפה כי "הפרדה מגדרית היא סוג של הדרה ומהווה פגיעה מהותית בשוויון... על רקע מציאות של הפרדה הולכת וגוברת בישראל בשנים האחרונות בתחבורה הציבורית, בהשכלה הגבוהה ובאירועים, אין מקום להרחיב עוד את ההפרדה במרחב הציבורי. לאחר קביעת היועמ״ש שאין סמכות להפרדה, אתנגד לכל חקיקה בנושא ולהלבנת ההפרדה במרחב הציבורי". אז ככה. דיון בנושא כבר התקיים בנובמבר האחרון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת (מזה שזה נדון בוועדה זו ולא בוועדה להגנת הסביבה, למשל, אתם מבינים מה העניין כאן). מנכ"ל רשות הטבע והגנים, שאול גולדשטיין הסביר אז כי פיילוט אחד נעשה במעיין אחד והכוונה היתה להרחיבו למקומות נוספים. למה? "הציבור הרחב נהנה מתי שהוא רוצה, בעיקר בסופי שבוע, והציבור הדתי לא יכול ליהנות כמעט בסופי שבוע, ולכן חשבנו שזה פיילוט מידתי ואנחנו חושבים שצריך לחזור אליו", הסביר והוסיף: "הפיילוט נוצר בעקבות בקשות של יהודים דתיים. אחרי עשרות שנים של קיפוח והדרה אותם ציבורים התייאשו", אמר גולדשטיין. מהרשות הסבירו כי הפיילוט היה מאוד מידתי, עם מיזעור הפגיעה ברחצה מעורבת, כך שלא היווה אפלייה או הדרה. כצפוי, דינה זילבר, מי שהיתה אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אמרה בוועדה כי "על פי חוק, לרשות הטבע והגנים אין סמכות מפורשת לביצוע הפרדה. לא ברור מה היקף הפניות שהגיעו בנושא והאם יש איזו מצוקה אמיתית". וכעת, כאמור, באה השרה זנדברג, ובאחת מההצהרות הראשונות שלה כשרה קבעה: לא יהיה. ואנחנו נשאל- למה? קודם כל, לא רוצה חקיקה? בסדר. נסדיר הסדרים זמניים. בתכלס', את השרה לאיכות הסביבה. טפלי בעניינים האלה של הסביבה, קודם. האג'נדה ביחסי דת-מדינה, אחר כך. אם תחפשי את שביל הזהב, בטוח שתמצאי אותו. למשל- שבתות-כולה שלכם. מעורב. שישי- בבוקר קצת יותר לנפרד, מהצהריים- שלכם. (הדוסים אמורים לחזור הביתה לפני כניסת השבת). במקומות שיש שני מעיינות ויותר, שחררו קצת יותר באחד מהם. במקומות של מעיין אחד- תתקמצנו על חשבוננו. ובכלל, ברשות שמורות הטבע יידעו לאפיין לאלו מקומות מגיעים כמעט רק חרדים ובאלו ממש לא. עם רצון טוב אפשר להסתדר. צריך רק לרצות. ואת יודעת מה? היתלי באילן(ה) גבוה(ה), עמיתתך שרת התחבורה החדשה מירב מיכאלי. גם כן לא בדיוק בוגרת בני עקיבא או עזרא. מיכאלי, בכובעה החדש כשרת התחבורה, אמרה בישיבת סיעת העבודה השבוע 'נעשה ככל האפשר כדי לקדם תחבורה ציבורית בשבת, נעשה את המקסימום לפי הערכים שלנו, אבל גם נפעל מתוך רצון לשיתוף פעולה עם שאר סיעות הקואליציה. יהיה ניתן להתגמש בכך" (הדגשה שלנו), אמרה. התגמשות, שיתוף פעולה. זה המפתח אל האושר. ואם תלכו עמנו הדוסים/חרדים בקרי, כשנחזור לשלטון (סמוטריץ', ליצמן וחבורתם), נחזיר לכם כגמולכם ה(לא) טוב. לא חבל?
 
יש מתנדב/ת בקהל?
 
כורסת עור צבי אחת פנויה עדיין סביב שולחן הממשלה. זו המיועדת לשר/ת ההתיישבות, תיק שנמסר, במסגרת ההסכם בין המפלגות, לסיעת 'ימינה'. בנט, כזכור, הבטיח לחגית משה מ'הבית היהודי' שתקבל תפקיד שרה בממשלה, היא או מישהו מטעמה, בתמורה לזה שערב הבחירות הצטרפה אליו ואף העניקה לסיעתו לצורך הבחירות לכנסת את האות המיתולוגית ב'. הבחירות עברו, ממשלת בנט-לפיד קמה, והמשרד, התיק והכורסא רק מחכים לחגית משה. אבל חגית משה, לא עונה. לא שתפקיד שרה לא בא לה בטוב, אפילו שזה 'רק' תיק ההתיישבות. אלא, שחגית משה, סגנית ראש העיר ירושלים, ומהפעילות הבולטות היחידות שנשארו עדיין ממה שנשאר ל'הבית היהודי', יודעת חשבון. היא יודעת, שכדי להתמנות לשרה בממשלה היא צריכה להתפטר מתפקידה בעיריית ירושלים. והדרך היא חד צדדית. יען, אין דרך חזרה אלא בבחירות הבאות לעירייה. ומה, אם ממשלת בנט-לפיד לא תחזיק מעמד יותר מכמה שבועות או חודשים? לאן תחזור? היא בוודאי נזכרה בהיגד 'טוב בננה אחת במקרר משתי בננות על העץ (גבוה גבוה)", ומה שבטוח בטוח. היא נשארת בעיריית ירושלים (כך לפחות נכון ליום ג'). וב'ימינה' לוחצים. רוצים כבר לאייש את הגו'ב. זה שר/ה, מנכ"ל, לשכה, יועצים, מה לא. השטח לוחץ. ויש להם שם עוד 'איום' עליה. אם לא את, נעביר את התפקיד לניר אורבך. מה שנקרא, לסובב את הסכין.
 
 
מתכוון לנצח
 
אף שאני רחוק מלהיות חסיד של בנימין נתניהו (לצד הערכה רבה על המון דברים טובים ורבים שעשה למען המדינה), ובבטני המצטמקת לא מעט עליו, בחרתי שלא להצטרף לחבריי בברנז'ה שלעגו, תקפו ובעיקר ספרו את השניות עד להגעת המשאית לבלפור. בהרגשתי, מהרגע שנתניהו כבר לא (ראש ממשלה), הצד הביקורתי עליו מוריד הילוך, ואני נותן מקום אפילו לקצת אמפטיה. גם אם הגיע הזמן שיירד מהמלוכה, ולטעמי מזמן הגיע, בכל זאת, לא נעים. אבל לסובב את הסכין, סתם מיותר. לטעמי. אבל מול ה'שקט התעשייתי' הזה ממני, לנתניהו צפויים חיים לא קלים בסביבתו הפוליטית הקרובה. עפ"י דיווח בחדשות 'כאן 11', שר הבריאות לשעבר, חבר הכנסת יולי אדלשטיין,  תקף בחריפות את ראש הממשלה לשעבר ויו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, ואמר כי הוא מתכוון להחליף אותו. על פי הדיווח הזה, בשיחה עם תומכיו אמר אדלשטיין: "הפרסום על כוונתי להתמודד עשה רק טוב. הייתי בטוח שאותקף אבל הופתעתי לגלות שאיפה שאני לא הולך, אומרים שהגיע הזמן להחליף את נתניהו...אני לא רוצה למרוח את זה הרבה, אני לא מתכוון להיות שני ברשימה, אני מתכוון לנצח. יתכן שהממשלה הזאת לא תחזיק הרבה זמן מעמד, אם היא תתחיל לקרטע יהיה קשה להתמודד מולו". וכצפוי, אדלשטיין גם שאל את שאלת מיליון הדולר שכל ליכודניק מצוי שאל את עצמו בחודשים האחרונים: "למה הוא (נתניהו) עשה את כל הטעויות האפשריות. למה הוא הסכים לתת לגדעון, לבנט, לגנץ ולכולם את ראשות הממשלה ורק לא לתת לאף אחד מהליכוד? למה הליכוד צריך להפסיד שלטון?". אז מה יהיה? עפ"י הדיווח הזה, ההערכה של אדלשטיין היא: "עוד שבוע שבועיים אנשים ידליקו טלוויזיה וישימו לב שהוא לא ראש ממשלה, אז האסימון יתחיל ליפול ואז יגידו לו את האמת בפנים". שבוע כבר עבר. ספרנו. בטח גם ניר ברקת וישראל כ"ץ בעניין הספירה. וההתמודדות גם.
 
 
 
צילום שווה אלף מלים 
יו"ר האופוזיציה ורה"מ לשעבר, בנימין נתניהו, בישיבה שקיים ביום שני עם ראשי סיעות האופוזיציה: ליצמן וגפני, דרעי וסמוטריץ', וגם יריב לוין בא. כבר לא אותה לשכה, כבר לא אותו כיבוד, כבר לא אותה זחיחות. לא היינו בפגישה, אבל סביר שגם אם לא עסקו שם ב'חשבונות פנימיים' ובהתבטאויות של חלק מהמשתתפים על טעות שעשו כשנתנו לנתניהו להוביל (את כולם) לאן שהוביל, ההתחשבנויות האלה היו ברקע.
 
 
בשביל מה לסקר?
בשוליי אותו כנס "אחרי 54 שנים: בין כיבוש לאפרטהייד", שנערך בכנסת ביום שלישי, חרף התנגדות רבים מאוד מחבריי הכנסת הן  מהקואליציה והן מהאופוזיציה, אני רק תוהה, אלמלא הכיסוי התקשורתי הרב של הכנס, בעיקר בגלל הצעקות, הקללות, הנאצות והבלגן שם, מי בכלל היה שם לב אליו? אז אולי פשוט ונכון יותר לא לתת לו כיסוי תקשורתי, ושההם ידברו אל עצמם? כמובן, בעיניים שלי, עם כל הכבוד לחופש הדיבור ושאר חרויות עולם, נכון יותר היה שלא לתת לחבורה הזו להתכנס בבית המחוקקים הישראלי תחת נושא שכזה. סתימת פיות? לכו להייד-פארק. ובתוך כך, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ונשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ד"ר דורי גולד, תקף את הכנס המשווה בין ישראל לבין מדיניות אפרטהייד. את הדברים אמר בכאן ב'.
ד"ר גולד ציין, כי מומחים משפט בינלאומי, מן הנחשבים ביותר בעולם פוסלים מכל וכל את הטענה נגד ישראל. בין השאר הזכיר את מאמרו (2011) של השופט גולדסטון, שעמד בראש צוות הבדיקה של המערכה בעזה בשנת 2008-2009, וכיהן בדרום אפריקה כשופט ובעל תארי משפט ממוסדות מכובדים בעולם, שכתב בניו יורק טיימס כי זו "הכפשה כלפי ישראל". "הוא לא קיבל את האמירה הזו. למה כל מיני פוליטיקאים קטנים בישראל, מסתובבים עם האשמה הזו?", תהה ד"ר גולד. "מישהו היה צריך לחשוב פעמיים אם הוא מאפשר דיון כזה בכנסת ישראל", אמר. לחשוב פעמיים, אצלנו? הגזמת.
 
 
חצי גמר
אני לא מכיר הרבה ערים בהן לא הונצח שמו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל (גם) על רחוב. התפלאתי לקרוא כי בבני ברק טרם עשו זאת, ולא במקרה. לא הרב עובדיה יוסף ולא הרבי מלובביץ', שניהם לא הונצחו שם ברחובות. ואם תסתובבו בעיר הקודש בני ברק, ותביטו בשמות הרחובות, תמצאו מאות שמות של רבנים, שחותמם על היהדות היה נמוך לאין ערוך מזה של שני הרבנים שהזכרנו. נכון, שמם הונצח בבתי כנסת וכדומה, אך זה עניין פרטי קהילתי, בעוד קביעת שם רחוב הוא עניין ציבורי. ובבני ברק המורכבת נמנעה העירייה עד כה לעשות כן ואף דחתה כל ניסיון ויוזמה בעניין. אלא, שבאופוזיציה שם מכהן אדם עקשן, יעקב וידר שמו, יו"ר סיעת הליכוד וחבר המועצה בעיר, והוא בחר 'להתקיל' את ועדת השמות עם בקשה להנציח את השניים. כמה וכמה פעמים הוא העלה זאת על שולחן מועצת העיר והבקשה הוסרה בבושת פנים. וידר נאבק על זכותו להיבחר לוועדת השמות העירונית, בית משפט סייע לו בעניין בשנה שעברה, והנה עתה הצליח להעביר בוועדה את הצעתו. מה שנקרא, עלה לחצי הגמר. בקרוב אמור העניין להיות מובא לדיון במועצת העיר, שם צפוי להיות דיון מתוח וקולני בעניין. לא בטוח שהוא יצליח, אבל לך תדע. מישהו היה מאמין שבנט יהיה ראש ממשלה?

(הטור מפורסם בעלון 'שבתון' שבת זו פרשת בלק)