"אוויר צלול"
 
'קבלת הפנים' לבנט בישיבת הכנסת, שעות ספורות לפני שנשבע אמונים כראש הממשלה, יכולה הייתה לפרנס את כל העמודים הבאים בגיליון זה. ביקורת על ההוא ועל ההיא, משפטים על אי כיבוד הדמוקרטיה, אי כיבוד המעמד וכל מה שתרצו. אבל כיוון שיש סיכוי שהמדינה הזו נכנסת לאיזה מסלול נורמלי, אסכם את התייחסותי לביזיון שהיה שם, בציטוט פוסט של אלונה אייזנברג (גילוי נאות: אחת מכלותיי), שדומני מבטא מה שחשים רבים. וכה כתבה, בין השאר: "אני מניחה שהממשלה החדשה תתקשה להחזיק מעמד לאורך זמן. רבים ומנוסים מידי בביצה הפוליטית רוצים להפיל אותה עוד לפני שקמה, אבל אני מקווה שהאוויר החדש והצלול שנספיק להכניס לריאות יזכיר לנו שאפשר אחרת. השבוע נוכחנו לשמוע דור חדש של מנהיגים שמדבר אחרת, שלא בונה את עצמו על שיסוי והסתה. ממשלה שנותנת מקום לראוי לנשים, שמייצגת בתוכה מגוון רחב מאוד הקיים בחברה הישראלית. מקווה שהחבורה הזו תצליח להתעלות מעל חילוקי הדעות המוכרים לנו לעייפה ותצעיד את המדינה שלנו למקום טוב יותר". מצטרף לתקווה.
ואתם יודעים מה? נראה לי שיש סיכוי. בעוד תהליך ההשבעה מתנהל בכנסת, ישבנו רעייתי ואני בחתונה, כשבסמוך אליי בשולחן חבר ותיק, ימין שבימין, ואני, כבר תפסתם, לא בדיוק שם. לא אחת, בשנים האחרונות, מפגשים חברתיים שלנו הסתיימו תוך דקות, עם לחץ דם בשמיים. כשראיתי ששובצנו באותו שולחן, הלך לי התיאבון. עד, שבהחלטה של שנייה, בטרם הספקנו לחמם את הכסא, הצעתי לשותפיי לשולחן להרים לחיים (על חשבון בעלי השמחה...), לחיי הממשלה החדשה. ראיתי שחברי המלומד מתחיל להאדים ונכנס למגננה עוד לפני שקרב את הכוס לאפו. ואז באה לי מה שהתברר כהברקה. הצעתי לו שהוא יברך שממשלת בנט-לפיד תשרוד 4 ימים, ואני אברך שזו תשרוד 4 שנים. ברכנו, כל אחד וברכתו, והחזקנו מעמד יפה עד שהתפזרנו. גם זה מראה שאפשר.
 
כן, לא, שחור, לבן
 
יותר מארבעה עשורים אני בתחום התקשורת, חלק גדול מהם עם נגיעות יומיומיות/שעתיות בחדשות. לאורך התקופה מצאתי עצמי מתאפק מלצאת מהחדר אם זמן המבזקים הגיע, שמא אפסיד משהו, קורא עיתונים יומיים כאילו היו מותחן מרתק, לא מפספס שיחה עם חברים בענייני דיומא, בקיצור: מכור. בשבועות האחרונים אני מוצא עצמי פחות ופחות מכור לדברים האלה. פחות שומע חדשות, פחות פותח את הטלוויזיה, לא מריח את ריח דפוס העיתון כשאני עובר ליד דוכן עיתונים, מרגיש שנגמלתי. ותודה לפוליטיקאים שהביאוני עד הלום. נמאס מהצעקות שלהם, נמאס משפת הביבים (של חלקם, כמובן), נמאס מהשטיקים. מודה לכם שבזכותכם נגמלתי. אני שומע מסביבי תגובות דומות. וזה מזכיר לי את המשחק: כן, לא, שחור, לבן שהיינו משחקים סביב שולחן השבת או תוך כדי נסיעה ברכב. לאמר, בתשובות לשאלות שנישאל, אסור לנו להזכיר את המלים: כן, לא, שחור, לבן. אז בהשאלה, כדי שתהליך הגמילה יהיה מיטבי, אני מציע לעצמי ולמי שרוצה, לשחק את המשחק הזה בשבועיים הקרובים, אך במקום המלים: כן, לא, שחור, לבן, ייאסר עליכם לומר את המלים:
ביבי
נתניהו
בנט
לפיד
ליברמן
ליצמן
קואליציה/אופוזיציה
בחירות
בג"צ
וכיוצא באלו. תשאלו, אז על מה נדבר? הנה כמה הצעות: על הילדים והנכדים, על העבודה, על עצמינו, על הרגשות שלנו, על זכרונות נעימים, על חלומות ותקוות, על החברים, נתעניין- אולי יש מישהו שישמח להסתייע בנו, היכן נוכל קצת להתנדב בשביל הנשמה, מה עושה לנו טוב בחיים, ועוד כהנה וכהנה. גם ספר טוב או עיון מעמיק יותר בפרשני פרשות השבוע יכול ללכת טוב, בקיצור, כל מה שלא בנ"ל. נראה לי שאם נחזיק מעמד שבועיים באתגר הזה, זה יעשה לכולנו רק טוב. בהצלחה.
 
  
אין אדם נתפס בשעת צערו
"אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו" (בבא בתרא, טז, ב). ראשי המפלגות החרדיות כאילו התחרו ביניהם מי 'נכנס' בבנט חזק יותר, תוך שקראו לו להוריד את הכיפה ושאר ירקות. אין אדם נתפס בשעת צערו, אמרנו. אז נבליג. הפעם. בהערכה שלנו, הרחוב החרדי הרבה פחות מבוהל ממנהיגיו הפוליטיים. אלה, שבהליכתם העיוורת אחרי נתניהו, גם כשברור היה כי אין על מי לסמוך, הביאו את עצמם לאן שהגיעו. למדבר האופוזיציוני. וממש ממש לא כל הרחוב שלהם, איתם. מול מתקפת החברים האלה מיהדות התורה ומאגודת ישראל, כאילו היהדות הולכת לשמד, ראשי ש"ס, עם כל הביקורת שיש להם, נשמעים ענייניים ולא תוקפים מתחת לחגורה. יש לי הרגשה שבנט את לפיד יעשו מאמץ להוכיח לרחוב החרדי כי הם באים בטוב. כי הם ידאגו גם להם. ואולי זה מה שמדאיג את ליצמן את גפני, יותר. שתיחלש תלות הציבור החרדי בנבחריו הפוליטיים. בדיוק כמו שקרה בציבור הדתי לאומי. פעם המפד"ל היתה הבית של כמעט כולם. כיום? אין בית, ואם מישהו חושב שהוא הבית, הקירות שלו פרוצים, והמגזר נמצא בכל המפלגות. רעיון שיותר ויותר חרדים מאמצים.
שני חברים יצאו לדרך
נפתלי בנט ותא"ל עופר וינטר הם חברים קרובים כבר עשרות שנים. זה החל כקצינים צעירים שהקימו את יחידת 'מגלן'. מאז הם בקשר הדוק. קשר, שלא פעם הרגיז את מפקדיו של וינטר, קצין מוערך. כך, במהלך מבצע 'צוק איתן' שוחח וינטר עם בנט, אז שר בקבינט, וזה הקפיץ את הפיוזים לראש הממשלה ולקצינים בכירים עוד יותר מוינטר בצבא, שהעריכו כי הדליף לבנט דברים, בעקבותיהם יצא אז בנט עם קמפיין המנהרות שלו. באחרונה שוב נפגשו וינטר ובנט, בתקופה כשזה האחרון בשלב תפירת החליפה לכהונת ראש הממשלה. וינטר, גם הפעם, לא דיווח לממונים עליו על הפגישה, כמתחייב, כי פגישת קצין בכיר עם פוליטיקאי, מחייבת אישור מראש ולפחות עידכון. כדרכן של פגישות, גם זו הגיעה לידיעת 'ישראל היום', ומאז פורסמה הידיעה, שוב רעשה המדיה. אלוף פיקוד המרכז, תמיר ידעי, ערך תחקיר על השיחה והציג את ממצאיו לרמטכ"ל כוכבי. הרמטכ"ל אביב כוכבי, זימן את וינטר לשיחת הבהרה בסיומה נזף בו על פגישתו עם בנט ללא אישור מוקדם. ושאף אחד לא ייחס לכוכבי 'אנטי כיפה סרוגה'. בניגוד לקודמו איזנקוט, שפעמיים עיכב את קידומו של וינטר, הרמטכ"ל הנוכחי הוא זה שקידמו לפקד על אוגדה. ועוד על איזו אוגדה. המוצנחת המובחרת 98. אני בטוח שוינטר ידע שמפגש בין קצין בכיר לפוליטיקאי בכיר מחייב אישור מוקדם. ומה, אם הם חברים, אסור להם להיפגש? נראה לי, שלו היה וינטר בא למסיבת יום הולדת של בנט, אף אחד לא היה מתרגש. כאן מדובר בשיחה, אמנם בין חברים, אבל שיחה עניינית על ענייני דיומא. אכן היה מתבקש אישור, ואם השניים סמכו על כך שהדבר לא ידלוף, שוב טעו. (מתקשה להאשים אותם בנאיביות...). כך או כך, נזיפה יש, השאלה מה הלאה. לא אתפלא אם לאחר שבנט יתיישב על כסא ראש הממשלה, נשמע שעופר וינטר נתבקש על ידו לכהן בתפקיד בכיר מאוד כלשהו בלשכת ראש הממשלה, במל"ל או משהו. איני מכיר את וינטר אישית, אבל מתרשם כי הוא אחד האנשים המוכשרים והערכיים שיש. בנט חייב כמה כאלה לידו.
 
מה הציע בנט לדרעי?
קיבלנו את נפתלי בנט כראש הממשלה, גם אם לא כולנו מתנו על האופציה הזו. אבל קיראו מה חשב בנט, מי המועמד הכי מתאים, אפילו ממנו. "בנט אמר לי במהלך המשא ומתן 'אתה הכי מתאים לתפקיד ראש הממשלה. הכי מנוסה, למה שלא תיקח את זה?'. כך מספר השר אריה דרעי, בריאיון בגל"צ. אתם יודעים מה? לסיפור הזה אני מאמין. ומה ענה דרעי? למה לא הרים את הכפפה? "אין לי את הסגולות של לעשות הכל כדי לשבת על הכיסא הזה", הסביר. מי אמר שהוא לא חכם? אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה זובור הוא היה עובר בתשקורת לו היה הולך על מהלך כזה? ה' ירחם. אגב, באותו ריאיון דרעי הבהיר כי בניגוד למה שחשב קודם, הוא לא יפרוש מהכנסת, אלא יתפקד באופוזיציה. הוא סבור כי ימי הממשלה החדשה לא תשרוד לאורך ימים ושנים. עוד אמר דרעי, כי הוא כועס על ביבי ועל עצמו. "זו הייתה טעות גדולה שלו - ושלי שלא נלחמתי איתו - לפרק את ממשלת האחדות הנוכחית, שהייתה ממשלה נהדרת". הנחתום מעיד על עיסתו. ובכל זאת נקודה חיובית על דרעי. עם כל הביקורת שיש לו על ממשלת השינוי המתרקמת, בסולם 1 עד 10, הוא לכל היותר 2 ברמת חריפותה. הבחור התעדן. כזכור, במסיבת העיתונאים שערכו המפלגות החרדיות בשבוע שעבר אמר שר הבינוי יעקב ליצמן, בין השאר: "אני כאן אומר לנפתלי בנט: אתה לא צריך להסתיר את הכיפה, אתה יכול להסיר אותה, כמו שותפך וידידך יאיר לפיד". דבר המבקר, דרעי: "כולנו יהודים, לא משנה איזה סוג של כיפה, ואין לאף אחד זכות להגיד מי לא. זה לא הסגנון שלי. הדברים של ליצמן נובעים מכאב נוראי, אל תשפטו אותו על המילה הזו." אהבתי.
איך בוחרים רב לתפקיד בכיר?
הצצה קטנה לקריטריונים לבחירת רב, ועוד רב צבאי ראשי, קיבלנו משיעור שהעביר הרב שלמה עמאר, רבה הראשי של ירושלים, ולשעבר הרב הראשי לישראל, בסוף שבוע שעבר.
הרב עמאר הקדיש כמה דקות משיעורו לסוגיית הלהט"בים, "ירד" עליהם ובדגש על המצעד שערכו בבירה, וסיפר, וזו הפואנטה מבחינתי, שמינויו של רב ספציפי לתפקיד הרב הראשי לצה"ל סוכל בגלל שהתבטאויותיו של אותו רב כלפי הלהט"בים לא היו תקיפים מספיק. "הוא אמר דברים עדינים ולפי התורה היה צריך להגיד דברים אחרים", סיפר הרב עמאר. כלומר, אותו מועמד היה להיות הכי טוב מכל הבחינות, ידע הלכתי, אישיות, כושר מנהיגות, מה שתרצו, אבל כל זה לא שווה בעיני 'כבודו' עמאר, אם יש באותו רב מועמד איזו יכולת הכלה, גם אם לא הסכמה ואישור, ללהט"בים. ד' ירחם. תבחרו אתם- על מי.
נאלץ להסכים
על מעט מאוד דברים אני מוצא את עצמי מסכים עם ח"כ איתמר בן גביר, וטוב לי עם זה. לצערי, אני נאלץ להסכים עם תגובתו להחלטת בג"צ מיום חמישי, שאסרה עליו להגיע לשער שכם. השופטים נימקו את זה שלא יקיימו דיון בכך שאין להם מספיק זמן לקיים דיון בנושא. העתירה הוגשה בחמישי בבוקר לנושא שאמור היה להתקיים באותו יום אחה"צ. וכה הגיב ח"כ בן גביר: "אם היה מדובר בעתירה של עופר כסיף או מפגיני בלפור, כבוד השופטים מינץ, עמית וקרא היו מקיימים דיון גם באמצע הלילה עם פיג'מות. אבל מה, פתאום אין להם זמן לקיים דיון... דין אחד לחברי כנסת מהימין, דין אחד לחברי כנסת מהשמאל". וגם אני, כמי שכיבוד בית משפט העליון הוא אחד מהערכים עליהם גדלתי ונשארתי דבק בהם, נאלץ להסכים עם בן גביר. עד לאן אתדרדר?
 
 
איך שגלגל מסתובב
ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד), ומהשבוע שר המודיעין, הוא דמות סגנונית משהו. בדיבורו, בלבושו, דוגרי, בפנים. אל הכנסת הגיע לאחר שרות ארוך בצה"ל, בשיאו בתפקיד ראש אכ"א. בין דברים טובים שעשה שם, היה גם צירוף שרשרת החיול של צה"ל למאגר בנק מח העצם שהקימה בזמנו ד"ר ברכה זיסר. כלומר, בפני כל מתגייס יש אפשרות לתרום בו במקום דגימת דם, שלאחר בדיקה ייתכן והחייל יימצא מתאים לתרומת מח עצם. 15 שנה חלפו מאז נעתר לפנייתה של ברכה זיסר, מאז ניצלו בזכות זה חייהם של 2,625 אנשים. לאחרונה קיבל ח"כ שטרן טלפון, בעת שהיה בכנסת, בו התקשרו מ'עזר מציון' ושאלוהו הכין בנו עמיחי. בבלגיה, השיב. בתכל'ס, היום, 15 שנה לאחר שהתגייס ונתן דגימה מדמו ל'עזר מציון', נמצא עמיחי מתאים לתרום מח עצם למישהו שחייו תלויים בזה. "התקשרתי לבני וכולם בלשכה שמעו את צעקת 'וואו' שלו. הוא כל כך התרגש וגם אני כמובן. זאת זכות גדולה, זה חלום להימצא מתאים. אושר גדול", סיפר אלעזר שטרן. עמיחי או טו טו יגיע למתן התרומה.
 
 
מבקש את החיים עצמם
אם זו לא הפעם הראשונה שכבודו נפל על המדור הזה, הוא בטח מכיר את זה שיש לי לא מעט 'יציאות' על מעורבות רבנים בפוליטיקה. בטח כשהם מתערבים בסוגיות שנויות במחלוקת. בטח ובטח כשלהבנתי התערבותם רק מוסיפה אש למדורה. מדורת המחלוקת. אני יכול גם לכבד את אלה הסבורים כי מתפקידם של רבנים להתערב ולהורות דרך גם בפוליטיקה (לטעמי, בטח לא רבנים הנושאים במשרה ציבורית), אבל לא חייב להסכים. כך או כך, הרב יובל שרלו, שהיתה לי הזכות לשמוע תורה מפיו שנים רבות בקהילה, נשאל באחרונה משהו כמו איך זה הוא יכול להרשות לעצמו שלא להתערב בפוליטיקה, ולהיות רק מעין 'שחקן חוץ' המעיר ומאיר. הנה תשובת הרב שרלו בפוסט שהעלה:
"מבקש לשתף בקטע ממכתב, המאפיין את מה שאני עונה לרבים המטיחים טיעונים בדבר אי-הלגיטימציה שלא להתערב במערכת המפלגתית הקורעת את המדינה ואת הציונות הדתית. הנושא הוא לא אני, אלא ערעור על סדר העדיפויות של העיסוקים:
אני מסכים מאוד שישנה חשיבות גדולה מאוד לפוליטיקה המפלגתית. היא עוסקת בהנהגת המדינה !
אני חולק על הבלעדיות שלה, ועל משקל ההשפעה של המחלוקות הלוהטות.
הרבה מאוד דברים מצוינים נעשים גם בצל פוליטיקה בעייתית מאוד, והרחק ממנה.
זו לא רק כטענה עובדתית' אלא גם כקריאה פנימית לעצמי, ומתוך כך לרבים אחרים:
אם רק תיקחו עשירית מהאנרגיות המופנות לוויכוחים הפוליטיים ולטיעונים הנאמרים לכאן ולכאן, ותשקיעו אותם לא בדיבורים אלא בעשייה לא דרך הפוליטיקה – נהיה במקום טוב בהרבה;
אם רק תיקחו עשירית מהביקורת על אי-עמידה בהתחייבויות ותיקחו אותם לחיים שלנו עצמנו – שיהא הן שלנו צדק ולאוו שלנו צדק, ושאנחנו נהיה נאמנים בדיבורנו - לא ייגרע דבר מהעמדה הפוליטית שלכם ובד בבד נהיה בעולם מתוקן הרבה יותר, שבה מילה היא מילה והתחייבות היא התחייבות;
אם רק תיקחו עשירית מהטיעונים נגד או בעד הממשלה הנוכחית, ותפנו כל טיעון שלכם לתרגום מעשי לפעולות, כגון טיעונים בעד 'אחדות' לאיחוד גם עם מי שאתם רחוקים ממנו, טיעונים בעד זהות יהודית גדולה יותר של המדינה לאיהוב שם שמיים על הבריות, טיעונים בעד חוק גיור או נגד חוק גיור להתמודדות עם סוגיית הישראלים שהם חלק אינטגראלי מהחברה הישראלית אך אינם יהודים על פי ההלכה לפתיחת בתיכם והקהילות שלכם למתגיירים בהארת פנים וכדו' – לא ייגרע דבר מהלהט הפולמוסי ובד בבד ייעשה הרבה יותר להתמודדות עם סוגיות אלה.
העיסוק המפלגתי מהווה גם מפלט הדומה לאוהדים של קבוצות ספורט – אלה בעד ואלה נגד, אלה טוענים לגול לא חוקי ואלה טוענים ל'לא יודעים להפסיד' – כאשר כל זה נעשה מהספה בסלון או מהיציע במגרש. לא בחיים עצמם.
ואני מבקש את החיים עצמם.
ולכן מדיר את רגליי מהמפלגתיות.
ועוסק בפועל בסוגיות רבות אחרות שמנסות להיטיב בעולם – למן תלמוד תורה ועד האתיקה, ולמן תשובות לפונים אלי ועד העשייה המרובה בצהר ובפורומים אחרים.
מה אפוא אתה מציע שאשנה" ?
 
 (הטור מופיע בעלון 'שבתון' שבת זו פרשת חקת)
צילום השער: ראש הממשלה נפתלי בנט בשיחתו עם ביידן. צילום אריאל זנדברג