לא גמור עד שלא גמור
גם בהנחה שלפיד יודיע לנשיא 'הצלחתי להרכיב ממשלה', מומלץ למשפחת בנט שעוד לא להזמין את המובילים לקו רעננה-בלפור. מרגע ההודעה לנשיא אמור יו"ר הכנסת להודיע על כינוס המליאה בתוך שבוע. בשבוע זה, עד שהממשלה מקבלת את אימון הכנסת, הכל יכול להתהפך. למשל, שנתניהו יתפקח, יפנה מקומו לאחד מבכירי הליכוד, ואו אז כל הסיפור יכול להתחיל מחדש. 'ימינה', 'תקווה חדשה', ויש לך ממשלת 'ימין מלא', רק בלי ביבי. עניין של מה חשוב יותר.
 
נתן לזה, נתן לזה, ולמי לא נתן?
נתניהו. צילום שרון רביבו
בין אם תושבע ממשלת המרכז-שינוי בראשות בנט ונתניהו יכהן כיו"ר האופוזיציה, ובין אם הולכים לבחירות חדשות, בשיחות סגורות בליכוד יש כבר יותר המעזים להרהר בקול, עדיין בחדרים סגורים, מה יש לנתניהו נגדם. יען, הוא מוכן לתת ליריבו הפוליטי ושנוא משפחתו נפתלי בנט לכהן כראש ממשלה ברוטציה, הוא מוכן לתת אפילו לגדעון סער, שהתמודד מולו ויצא נגדו בכל הכוח, לכהן כראש ממשלה ברוטציה, ולמי לא נתן? למי הוא לא מוכן לתת את השרביט? לאף אחד מבכירי הליכוד האחרים. לא לישראל כ"ץ מקורבו, לא ליולי אדלשטיין, לא ליריב לוין, אף אחד מהסביבה הקרובה. ובידוע, לו נתן למי מהם לכהן כראש ממשלה, ולו לתקופה של שנה-שנתיים, ניתן היה ברבע שעה להקים ממשלת 'ימין מלא', כולל 'ימינה' ו'תקווה חדשה'. אז ביום שאחרי, צפו ל'יציאה מהארון' של כמה דמויות מפתח בליכוד, שיפסיקו ללכת אחרי נתניהו בעיניים עצומות. מבחינתם, זה יהיה קצת מאוחר. את המחיר הכבד הם ישלמו עם צאתם לאופוזיציה. אח"כ יבואו חשבון עם הגורם לכך.
 
מי דיבר אמת?
הרבה תוקפים את נפתלי בנט ומפלגתו 'ימינה' – ובצדק- על חוסר אמינות. הבטחת, ואף חתמת, שלא תמליך את לפיד כראש ממשלה גם לא ברוטציה, הבטחת לא להיות שותף בממשלה הנתמכת ולו בהימנעות רע"מ, ועוד ועוד. הבטחת- וקיימת בדיוק ההיפך. טענות צודקות. אבל כאשר מי שמעלה אותן הוא בנימין נתניהו, זה מעורר גיחוך, בלשון המעטה. הרי אותו נתניהו עצמו התחייב לא לעשות רוטציה, והציע רוטציה. לא לאחד. לשניים. אותו נתניהו הכריז כי לא יסתמך על רע"מ גם לא בהימנעות. אבל אותו נתניהו הוא שחיזר אחרי מנסור עבאס ולמעשה הוא ש'הכשיר' אותו. אז איך למדנו? הפוליטיקה היא עלמא דשיקרא. עולם השקר. אל תחפשו יותר מדי צדיקים דוברי אמת שם. ראיתי באחד הפוסטים (של אפי שרון) שבבחירות הבאות כ"א ישאל עצמו מי מבין הפוליטיקאים שיקר הכי פחות לאורך השנים, ולו ייתן את קולו.
החרדיות- לאן?
ממשלה, כל ממשלה, בטח של 61 בלבד, היא לא בדיוק עוגן של יציבות. בטח ובטח לא ממשלה המורכבת ממפלגות כה שונות אחת מהשנייה, כפי שבממשלת בנט-לפיד. בנט, מצידו, דרש במו"מ שיתאפשר לו לצרף לממשלה, בכל שלב, מפלגות נוספות. הכוונה לחרדיות, כמובן. אתגר מעניין, אך לא נראה שהוא ישים כלל בהתחשב בעובדה שאביגדור ליברמן יהיה גם שר האוצר וגם איש שלו יהיה יו"ר ועדת הכספים של הכנסת. מבחינתו של ליברמן נתניהו מזה והחרדים מזה הם קו אדום. עד כדי כך השנאה עזה. קשה להאמין שבנט יוכל להזיז אותו במילימטר. יהיו לו מספיק אתגרים אחרים לשמר את הקיים השביר והפריך. במקרה הטוב, כפי שהבטיח לפיד, החרדים יקבלו את המגיע להם בדין, ורק שלא יפריעו.
 
יכולים לסמן וי
גם אם נפתלי בנט יעמוד בראש הממשלה הבאה, בחלקה הראשון, אין ספק שהוא יצא מכל הפליק פלאק שלו בשבועות האחרונים, מרוט נוצות וחבול. תדמיתית. אין ספק כי איבד המון מהבייס שלו. הבטיח ימין-ימין, ונתן איזו מוטציה, בעיניים שלהם, מסוכנת לכל מה שהם מאמינים בו ומה שהוא ייצג עד לאחרונה. בנט הבין כי לו יתקיימו עתה בחירות חמישיות, הוא הולך להימחק, אבל ממש. (והזכרון הזה עוד צרוב אצלו). ממשלה שהוא עומד בראשה זה עבורו קרש הצלה, אפילו אם פוטנציאל. אם הממשלה תשרוד ובעיקר תתפקד טוב, הוא עשוי להחזיר לעצמו חלק ממה שאיבד בשבועות האחרונים.
לעומתו, ישנם שלושה אישים פוליטיים, שיכולים לסמן לעצמם וי אחד גדול בכך שמשפחת נתניהו תיאלץ להחזיר את המפתחות של הבית בבלפור. הראשון, אביגדור ליברמן, שבנובמבר 2018 התפטר מתפקיד שר הביטחון בממשלה של נתניהו ומאז נתן גט כריתות ואף אזר מלחמה באיש תחתיו שרת משך שנים עוד בלשכת ראש הממשלה. השני- יאיר לפיד שעוד מימי כחול-לבן המשותפים קרא: רק לא נתניהו ואף לא הצטרף לממשלה עימו, בניגוד לגנץ וחבריו שעשו כן ורק אח"כ הבינו שטעו. לפיד לכל אורך התקופה לא עשה טעויות פוליטיות. שתק, לא תקף, ויתר על הקדימות בראשות הממשלה לטובת שותפיו למרות שלמפלגתו כפול מנדטים מאשר להם. השלישי- גדעון סער, שרק אחרי זובור שעשה לו נתניהו, חרף מקום מכובד לו זכה בפריימריס בליכוד, המשיך לכהן תחתיו, לא יצא נגדו, עד שחש כי הגיעו מים עד נפש, והקים את 'תקווה חדשה' עם מסר: להחליף את נתניהו. סער דחה הצעות מרחיקות לכת ששלח לו נתניהו. הדם כל כך קר ביניהם.
 
רק לנתניהו מותר
עם כל הכבוד והאהבה לחברים בימין, יש מהם שהולכים לטעמי כמה צעדים יותר מדי קדימה בהתבטאויותיהם כלפי ה'שמאלנים'. אפשר לחלוק, אפשר לא להסכים, אבל לכנות את כל השמאלנים בוגדים? לאחל להם שיתפגרו, שייכנס בהם הדיבוק, שיחלו בסרטן, לבקש מהם שיירדו מהארץ? מה, השתגעתם? (ומי שלא מבין על מה אני מדבר, שייכנס לרשתות החברתיות). ואחרי זה תדברו על 'אהבת ישראל', על 'אח שלי'. מגעיל, דוחה, מרחיק, מביש. והכי כואב, לא ראיתי רבנים ומחנכים חשובים שמנסים לעמוד בפרץ, לעצור את ההתדרדרות ולהטיף לכך שאת הויכוח צריך לנהל בדרכים נורמליות ולא בליבוי שנאת החינם. לכל הרוחות, יש פה עדיין מדינה, חברה, צבא. משותפים. ומכיוון שאחד מראשי המסיתים נגד השמאל הוא ראש ממשלתנו (עדיין), בנימין נתניהו, רק נניח פה. מה המשותף לאהוד ברק, ציפי ליבני, יאיר לפיד, עמיר פרץ ואבי ניסנקורן? כולם היו בממשלה בראשות בנימין נתניהו. מה שכשר לו, בעיניים שלו, טרף עם אחרים. הזוי.
 
ממשלת החלומות?
תגיד, שאל אותי חבר, אתה באמת חושב שממשלת בנט-לפיד תתפקד כמו שצריך? שהיא תחזיק מעמד? כמובן, לא יודע. אבל לקוות, אפשר. קודם כל, שהיא תתחיל להניע את הגלגלים. תקציב מדינה, למשל. כבר שלוש שנים שאנחנו לא יודעים מה זה. יש המון בעלי עסקים וחברות ועמותות ובתי חולים ומה שאתם רוצים, שסובלים מכך יום יום. כן, ויש את מערכת הבריאות שזקוקה לחמצן דחוף, ויש את הפקקים המעצבנים האלה בכל רחוב בכל יישוב כמעט, ויש את מערכת החינוך הזקוקה לטלטול, ויש את מערכת הביטחון שאמנם תפקדה, אבל רבים סבורים שיש למקצע דברים לא מעטים שם, ויש ויש ויש. העיסוק האובססיבי בכאוס הפוליטי בשנתיים וחצי האחרונות לא אפשר, ממש פשוט, לא אפשר להתעסק במהות. האם ממשלה כה מורכבת עם קצוות תוכל לתפקד? האם יעמדו בהבטחה שלא להציף נושאים השנויים במחלוקת חריפה? לא בטוח. לא בטוח שזה בכלל ניתן. האופוזיציה ובג"צ יאתגרו, מן הסתם כבר על ההתחלה. אבל לנסות, חובה. בחירות חמישיות, ושישיות וכן הלאה הן מתכון לחורבן הבית. יש מספיק דברים לטפל בהם גם בלי הנושאים הנפיצים, שלא יקרה כלום אם חלקם יחכו קצת. שירווח. ורק שבג"צ לא יתערב שוב ילהיט כאן ניצוצות. תנו שנה-שנתיים של שפיות. כולנו זקוקים לזה.
 
פרס על כישלון
האבסורדים במדינתנו רודפים אחד אחר השני. הטרוף התורן: סגן מפכ"ל המשטרה, דוד ביתן, הכריז על תחנת משטרת לוד כתחנה מצטיינת. חבל שלא שאלו את התושבים היהודיים, שבמהלך פרעות תשפ"א התקשרו, והתקשרו, והתקשרו (למשטרה), וגם כשנענו, המשטרה לא באה לשטח. אם לזה קוראים הצטיינות, כישלון- מהו?
 
בין חופש הביטוי(?) לחופש השיסוי
"אמן" ו-"בבקשה אלוהים", כתבה אריג' חטיב, מתרגלת בביה"ס למדעי הרפואה באוניברסיטה העברית, בתגובה לפוסט בו נכתב: "אלוהים תעניש את המדכאים... תיקח אותם", בהתייחס למדינת ישראל וצבאה. חברי תא "אם תרצו" באוניברסיטה שעלו על זה, עדכנו את שר החינוך ויו"ר מל"ג יואב גלנט, וקראו שהאוניברסיטה תזמנה לשימוע לפני פיטורין. גלנט העביר את הטיפול לאוניברסיטה וזו מסרה בתגובה: "האוניברסיטה העברית פועלת להבטיח כיבוד הדדי וסובלנות, ומתייחסת בחומרה להתבטאויות פוגעניות שנעשות במסגרת הפעילות האקדמית של סטודנטים או חברי סגל. ההתבטאות המיוחסת לסטודנטית שעניינה מוזכר בפנייה, נעשתה מחוץ למסגרת האוניברסיטה ואינה קשורה למעמדה כסטודנטית או כעוזרת הוראה. במצב זה, ככל שיש בהתבטאות זו עבירה  על חוקי המדינה, אין הדבר נמצא בסמכות האוניברסיטה, אלא בידי רשויות אכיפת החוק." 'אם תרצו' הגישו תלונה במשטרה על הסתה לגזענות, אלימות וטרור. נותר רק לקוות שהמשטרה, בטח בימים מורכבים אלה של הסתה כלפיי יהודים, תטפל בתלונה ברצינות הראויה. כן, ניתן גם לצפות מסטודנטים של אותה מתרגלת, לדרוש להחליפה, ולאלתר.
 
לא לפחד כלל
רבים טוענים כי הליכתם של בנט ושקד לממשלת השינוי הוא מעשה לא מוסרי, כיוון שהם נבחרו על הטיקט של מפלגת ימין. ימין שבימין. לא סתם קוראים לה 'ימינה'. גם ההצהרות וההתחייבויות זכורות. מן הצד השני, גם התירוצים/הסברים מוכרים. נתניהו לא סיפק את ה-61, זו לא ממש ממשלת שמאל שכן רוב השותפים בה הם מרכז וימין (ימינה, תקווה חדשה, כחול לבן), ובעיקר- עדיף על בחירות חמישיות שיעצימו את הכאוס במדינה. לא נכנס לזה. לפחות באותה מידה של עצימות שאני בוחל מאי קיום הבטחות/הצהרות/התחייבויות, אני בוחל ונרתע מהדמוניזציה שלא מעט מהמגזר עושה (ראו רשתות חברתיות) לשמאל שבישראל, כאילו כל הרוע שבעולם בא ממנו, כאילו כל השמאל בוגד במדינה, בציונות, ביהדות, בכל מה שקרוב לליבנו. כאילו בבקעת הירדן, ברמת הגולן ובחבלי ארץ אחרים אין המון יישובים שהם לא בדיוק בעלי השקפת עולם ימנית. כאילו אבותיהם לא היו אלה שבנו את המדינה. כאילו הם, ילדיהם ונכדיהם לא שרתו ומשרתים ביחידות הכי קרביות בצה"ל, ועוד כהנה. מותר לחלוק, מותר להתווכח, אבל לשנוא? להשניא? לפחוד? להפחיד? זה לא שווה את כל העניין. ואתם יודעים מה? אני לא ממש בטוח שנציג או נציגת השמאל, לו ימונה לשר הבריאות, למשל, יעשה את העבודה טוב פחות מנציג ימני שבימין. וכך גם במשרדים אחרים. נכון, יש משרדים רגישים יותר לאג'נדה המגזרית, אבל אלף- אנחנו לא יחידים כאן במדינה. לא הכל מגיע לנו. ובית- יש מי שידאג שלא יעברו קווים אדומים. החלק הימני שבממשלה, אם תוקם. ולהזכיר, עד כה, 'רק הימין יכול'. להחזיר שטחים, למשל. אז ממה מפחדים? ובענייני דת-מדינה? הסיכום הוא שהדברים יתנהלו ברוח רבני צהר. מה טוב מזה? הגיע הזמן, הלוואי.
 
יש להן מה להסתיר?
 
האמת? כבר מזמן אני חלק מרבים רבים שאינם סומכים על פוליטיקאים, אינם מאמינים לאף מילה שלהם, לא מצפים מהם לגדולות, וכמו שכל אמא יהודייה ממוצעת בעבר התפללה שבנה יהיה רופא, תלמיד חכם דגול או עורך-דין, בי נשבעתי שאנסה להפעיל כל כוח שבידי שילדיי ונכדיי יברחו ולא יתקרבו אל המגרש הפוליטי. ומי שחי פה בשנים האחרונות, מבין למה. ובחזרה לכלל חברי הכנסת. זוכרים שבשנת 2020 היו בחירות לכנסת? כן, לפני שנה ושלושה חודשים. ברגיל, המפלגות, עפ"י חוק, צריכות להעביר למבקר המדינה את הדוחות הכספיים שלהן על הבחירות. הדוחות האלה אמורים להיות מוגשים 16 יום ממועד פרסום התוצאות. בישיבת ועדת הכספים בשבוע שעבר נתבקשו חברי הוועדה, בפעם הרביעית במספר, להגיש את הדוחות. יוק. נציגי 11 מפלגות שוב דחו את מועד ההגשה. כידוע, המפלגות מקבלות לצורך הבחירות מאות מיליוני שקלים. בעבר, נמצאו המון חריגות ואי עמידה בנהלים, והמבקר קנס חלק מהסיעות. נראה שזו הסיבה שהמפלגות מעכבות את הגשת הדוחות. תתפלאו, דווקא 'ישראל ביתנו' של ליברמן הגישה את הדוחות. עולם הפוך, אמרנו?
 
הסגנון זה האיש
 
אני נוטה להאמין שח"כ בצלאל סמוטריץ' פועל בפוליטיקה לא מתוך אינטרס אישי של ג'וב וכבוד, אלא מתוך אמונה שלמה ותמימה שבכך הוא משרת הכי טוב את ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. אבל, ולטעמי יש אבל גדול. הדרך. הסגנון. הכאסח. ההשתלחות. דוחה, זו ההגדרה העדינה ביותר שיכולתי למצוא. בכלל כלפיי אנשים, ובטח ובטח כלפיי אנ"ש, שרק אתמול היית החבר הכי טוב שלו, וסביר כי גם בעתיד הלא רחוק תשתף אתו/אתם פעולה בזירה הפוליטית. 'דברי חכמים בנחת נשמעים', אומרים אצלנו. לי אין ספק, שזה שהמדיה (שלא לדבר על הרשתות החברתיות) קופצת בשמחה על כל השתלחות חריפה, זה כשלעצמו תורם לעוצמתן ולתדירותן. שימו לב שהדמון לשעבר איתמר בן גביר הוא פרווה עד חלבי לעומת סמוטריץ', בכל הקשור לדם החם. ואולי הגיע הזמן שבן גביר ילמד את סמוטריץ' שאפשר להיות אידיאליסט ב-100 אחוז גם בלי לנצל כל במה כדי להבאיש חברים לדעה ולתנועה.
 
הרב שמואל אליהו: תשכחו מאיתנו לעולם
 
הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, הוא לטעמי אחד הרבנים המוכשרים, המבטיחים והאמיצים שבנוף הרבני דהיום. אני חושב זאת וכותב כך למרות שלפחות בכל הקשור לסוגיות המדיניות בהן הרב מתבטא, עמדותיי שלי רחוקות משלו. הרב שמואל אליהו, לא חושש לקחת צד גם בדברים שאין עליהם קונצנזוס. הוא אינו חושש להתעמת מול רבנים חשובים שנחשדו במעשים חמורים, כולל כאלה שהיו מהמקורבים אליו. בידוע שהרב שמואל אליהו מפיץ תורה בדרכים הרבה, בשיעורים, דרך המדיה, בכל ערוץ, ורבים נהנים לשמוע מפיו. אבל, וכאן אני הקטן מוסיף אבל משלי. הרב שמואל אליהו מתבטא בסוגיות פוליטיות יותר מכפי שמקובל ואולי מצופה מרב עיר. תפקיד ממלכתי המקביל לשופט. לא חסרות דוגמאות. הנה פוסט שהעלה ביום ראשון, תחת הכותרת: "בנט ושקד – תשכחו מאיתנו לעולם". 
"בפעם הקודמת שבנט ושקד ניצלו את הבית היהודי ופיצלו אותו כחודש לפני הבחירות ונכשלו, סלחו להם. בשם האחדות הסכימו לחזור ולתת להם מקום להוביל את הציונות הדתית, וטעו. הפעם לא.
צריך להבהיר להם לפני שהם חותמים עם לפיד, מירב מיכאלי, מרץ ואבתיסאם מראענה שהפעם לא נשכח ולא נסלח. לא נבחר בכם בשום סיטואציה אחרי שתכשלו. לא ניתן לכם שום אפשרות להשתלב אצלנו גם במקום העשירי. אתם מאבדים היום את קהל הבית שלכם לעולם (חוץ מכמה קצוות לא רלוונטים). אנחנו נדאג לכך.
"אם תמליכו ממשלת שמאל שתסכן את היהדות ואת ההתיישבות – אנחנו מתחייבים לא לשתף אתכם פעולה בעתיד בשום אופן וצורה. לא נשתף פעולה עם אנשים שהבטיחו עשרות פעמים בצורה מפורשת לא להכתיר את השמאל, ומפרים את ההבטחות בריש גלי ומכשירים את השקר בק"ן טעמים.
"החתימה שלכם היום עם לפיד היא גם החתימה על הסוף הפוליטי שלכם. תזכרו את פרץ שגילח את השפם שלו, התחייב לפני הבחירות וחזר בו כדי לקבל משרה. הוא היה פעם מנהיג מפלגת העבודה, שר הביטחון, מועמד לראשות ממשלה והיום אף אחד לא מסתכל עליו אפילו במפלגה שלו. שם נרדף לשפלות פוליטית, לשם אתם הולכים.
"עכשיו ימחאו לכם כפים כל אלה שמשתמשים בכם. תזכרו את עשרים המנדטים בסקרים, כולם הפנו לכם עורף. תזכרו היום כי כשתיפול הממשלה הזאת, לא יהיה לכם לאן לחזור. אנחנו מתחייבים. מי שרימה אותנו ומכר אותנו - איבד לעולם את האמון שלנו ולא יכול להנהיג יותר.
שבענו מנהיגים שמפירים הבטחות ומשחקים עם הכוח שקיבלו מהציבור. כל מי שעשה את זה יצא בביזיון מהחיים הפוליטיים. תזכרו את אריק שרון שהפר הבטחות, הביא את ההתנתקות שבינתיים הביאה לנו ארבע מלחמות זוטא, מאות הרוגים, מנהרות טרור, בלוני תבערה, עשרות אלפי טילים ומה לא. שמו הוכתם לעולם. אתם הולכים באותה דרך. לפני שאתם חותמים. תזכרו .הפעם זה סופי. אין דרך חזרה. אם אתם מכתירים ממשלת שמאל, תשכחו מאיתנו". סוף ציטוט. דברים כדורבנות, שאולי אפילו מגיעים לשניים. אבל, ממי? "לא ניתן לכם שום אפשרות להשתלב אצלנו גם במקום העשירי" , "אנחנו נדאג לכך" (שתאבדו את קהל הבית שלכם לעולם). כשהדברים נאמרים מפי רב עיר, חשוב, אמיץ ומוכשר ככל שיהיה, לי זה צורם. ואתם יודעים מה? אני בטוח שאין כל קשר בין התבטאויות אלה לבין זה שבשנתיים הקרובות אמורות להתקיים בחירות לרבנות הראשית לישראל. בטוח, שלרב שמואל אליהו, לו רצה להתמודד (וממקורביו נמסר לי שאין לו כוונה כזו), זה בטח לא יעזור בקונסטלציה הפוליטית המסתמנת.
 
 
בשם אומרו
"מדינת ישראל אינה מנוהלת בנושאים הכי חיוניים לקיומנו:
סיימנו מערכה בטחונית כבדה, עם טלטלה עזה בתוך אזרחי המדינה, ועם משמעויות רחבות בתחום האויבים המקיפים אותנו;
עברנו שנת קורונה, עם משמעויות רחבות, ואין תהליך שיקום מסודר; אין תקציב למדינה, ותחומים רבים הנוגעים לחיי הגוף והנפש ממש – קורסים; עשרות תקנים של נציגי המדינה בחוץ לארץ, במערכה על מקומנו בעולם – לא מאוישים; חיי היומיום: הפקקים, השרות המשפטי, השרות הרפואי ועוד ועוד –אינם מטופלים;
"אסון נורא אירע לנו, והוא לא הפך למנוף כדי למנוע את האסון הבא;
והבושה הגדולה: את תשומת הלב העיקרית תופסות ההתקוטטויות, ובעיקר של פוליטיקאים אלו באלו ושל אנשי תקשורת אלו באלו, שהמירו את תפקידם כמדווחים ומנתחים להיותם הנושא שבו הם עוסקים.
"ככל שירבו אזרחי המדינה שיציגו בפני נציגיהם את התחייבותם לבחור בעתיד רק במי שהתמסר לטיפול במערכת הכוללת של הסוגיות – אפשר שהדברים יחלחלו; ככל שירבו אזרחי המדינה שיסרבו ליפול במלכודת משיכת תשומת הלב למקומות השוליים – אפשר שנמצא את הדרך לצאת מן המבוך הזה". הרב יובל שרלו.