מליברמן עד רגב
 
לא צריך להיות אוהד ביבי או אוהד חרדים גדול כדי להרגיש גועל נפש וסלידה מהתבטאותו של אביגדור איווט ליברמן בריאיון לאופירה וברקוביץ. למי שבמקרה פספס, כה התבטא הגאון הגדול, בתשובה לשאלה למקרה שנתניהו לא יהיה בשלטון, האם בתמורה ייאלץ (ליברמן) לשבת עם החרדים. "הייתי לוקח את החרדים עם ביבי במריצה וזורק אותם במזבלה הקרובה". והטיפוס הזה היה שר ביטחון של מדינת ישראל. והטיפוס הזה רוצה שיצביעו לו. חיים ומוות (מטאפורי, כמובן, כך נקווה) ביד הלשון. לא שמעת, יא ליברמן? ובהזדמנות שניתנה לו בריאיון בגל"צ לחזור בו מהדברים הבוטים, האיש הגס הזה לא מצא לנכון לעשות כן ועוד ניסה להצדיק את הדברים. אבל זה לא רק ליברמן. גם הצחוק המתגלגל של המנחה, ברקוביץ', לשמע הדברים, שווה טיפול. השעייה מהתוכנית לפרק זמן מסויים, לכל הפחות. אבל מכיוון שהדברים נאמרו על ביבי ועל החרדים, במקום להעניש, הוא עוד עשוי לקבל ממעסיקיו פרס. עם יד על הלב. תארו לעצמכם שאיתמר בן גביר היה משתלח כך כלפיי הערבים. ואוו, כמה היה חוטף?!! אבל ככה זה. תלוי באיזה צד אתה. למדנו פעם, שמהשפל הכי גדול, אפשר רק לטפס. בכללי, היו כמובן תגובות קשות לדבריו של ליברמן, ועם רבות מהן יכולתי להזדהות. הכי אהבתי את זו של יאיר לפיד:  "את החרדים לא צריך לזרוק למזבלה, הרפורמים לא כלבים, חיילות צה"ל אינן 'שיקבע', השמאלנים לא בוגדים, הימנים לא פשיסטים, חברות כנסת אינן פאקה פאקה שאשא שאש. אנחנו מוכרחים להתחיל לדבר אחרת, להתנהג אחרת, להתווכח אחרת". הפעם, לפיד מדבר לעניין. ואינשאללה שאלה שייבחרו לכנסת הבאה יאמצו את הדברים, למרות שיצאו מפיו של לפיד.
ובכלל, מערכת הבחירות האלה, והנגישות הרבה של הפוליטיקאים למדיה הרגילה ולרשתות, מוציאה מחלקם הרבה "הברקות" מהן ניתן ללמוד על הבן אדם. מירי רגב, למשל, השרה, שוב ב"יציאה" שרק היא ובעליי אי.קיו. של 140 ומעלה היו מצליחים להוציא אותה: "מי שלא מצביע לליכוד הוא מיזנתרופ וכפוי טובה", היגגה האיינשטנית. לטובת מי שהשכלתו ואופק ידיעותיו מצומצמות משל מירי רגב נבהיר כי 'מיזנתרופ'- משמע חוסר אמון או שנאה כלפי המין האנושי או נטייה שלא לבטוח באנשים אחרים. ובכן, נמצאו כמה שלא חששו לכתוב לרגב מה הם חושבים על הביטוי שיצא מפיה, ומתייחס בעצם לכ-70% מהמצביעים במדינה, וברוב אצילותה היא התנצלה וחזרה בה מהביטוי והסבירה שהתכוונה שמי שלא מצביע ליכוד מסרב לראות את המציאות. מודה ועוזב ירוחם? כל אחד שיבחר לעצמו. היא, את הכותרות והבאז כבר הרוויחה.
 
משתה המלך
בלילה ההוא נדדה שנת המלך נתניהו. ויקם ויראה כי נפתלי בנט, לשעבר שר הביטחון ומי שמייעד עצמו להחליף את נתניהו, מחזיק מעמד טוב בסקרים, ויותר חשוב, סיכוי רב שהוא ומפלגתו 'ימינה' יהיו לשון המאזניים ובידם יהיה לקבוע אם משפחת נתניהו תמשיך לשלוט בחצר בלפור או שמא ח"ו "ויקם מלך חדש". ויקרא נתניהו לחבר יועציו, ויצאה אגרת בחותם המלך: יוצאים למשתה הקולות מבארו של בנט. והרצים יצאו דחופים לכל ערוץ, עיתון ומקומון, משננים את דף המסרים מחמ"ל בלפור, כשהיעד- להוריד את בנט ו'ימינה' עד למינימום האפשרי. שעת חשבון היא עם בנט, הגענו למאני טיים. 'לא אעשה רוטציה עם בנט' הכריז נתניהו, וגמל רעה תחת טובה לבנט, שגם אם הכריז על מועמדותו שלו, סרב במאות ראיונות להתחייב שלא יישב עם נתניהו, במידה והוא- בנט- לא יוכל להרכיב ממשלה. כיצד יפעל מסע השתייה של נתניהו והליכוד על 2-3 מנדטים פריכים של בנט, מוקדם לדעת. אבל מה שבטוח, אין גבול לדם הקר שיכול לעבור בין השניים, ובן אדם שפוי לתפוס כיצד הם חושבים בכלל לשתף פעולה בממשלה אחת לאחר הבחירות. משהו יציב, מחבר ומלכד, לא יכול לצאת מהעיסה הזו.
אגב, לעומת הניסיונות לכתוש את ימינה של בנט, בליכוד פועלים בגלוי לגבות את מפלגת 'הציונות הדתית' של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. ראש הממשלה נתניהו אמר  בוועידת עיתון "בשבע" ביום ראשון, "אגיד בוודאות. הציונות הדתית של סמוטריץ׳ בכל מקרה תלך איתנו ללא כחל ושרק. הוא (סמוטריץ') לא מגמגם, לא מצטדק, אז אני רוצה שתצביעו ליכוד, אבל אין לי בעיה אם תחליטו להצביע לציונות הדתית". ובאותו ערב, באחד הערוצים, 'הציונות הדתית' קיבלה 6 מנדטים, לראשונה. ביבי הקוסם. הרגשה שלי- אם זה יקרה, נתניהו עוד יתגעגע לעבודה עם בנט.
 
מה באמת נחוץ?
וזה באמת מביא אותי לתהות- מה באמת אנחנו צריכים כאן במדינה הזאת, כאן ועכשיו. נכון, קורונה, כלכלה, ביטחון, חינוך, הכל חשוב, הכל בסדר. אבל בעיניים שלי ההרגשה היא כי מרקם החיים פה פריך. שברירי. היחסים בין מגזר זה לאחר, בין בעלי עמדות כאלו לאחרים. גם חרש לא יכל לא לשמוע את ההכפשות ההדדיות של פוליטיקאים מכל המחנות, והדבר מחלחל אל השטח. אז בואו נדמיין עצמנו רגע כאילו הסתיימו הבחירות, ובאמצעות קומבינות אלו ואחרות, הצליחו בסייעתא דשמייא להרכיב כאן איזו ממשלה של 61. נו, ואז? א. כבר הוכחנו שברוב מצומק כזה אי אפשר לנהל מדינה. ובית- אז תהיה ממשלה היושבת על בסיסו של קול אחד. ולעניין זה אין רבותא אם זו תהיה ממשלת ימין או ממשלת מרכז-שמאל. נו, ואז ניתן יהיה לאחות את היחסים בעם? להחזיר את האימון של העם האחד בשני וכולם במוסדות השלטון? נאדא. אין סיכוי, והמצב רק יתדרדר ח"ו. בעיניים שלי, רק איזשהו שילוב של ממשלה שיהיה בה קצת מזה וקצת מזה, הרבה ימין וקצת שמאל (לימין רוב גדול בכנסת, ובעם. זו עובדה והיא חייבת לבוא ביטוי), קצת חרדים (למשל, רק אחת משתי המפלגות החרדיות, כדי שלא הן ינהלו את המדינה מכוח האצבעות שלהם בכנסת ויסתפקו להיות שותפים מכובדים), וכמובן 'סרוגים' בהתאם לכוחם היחסי,  רק מרקם כזה, על כל הבעייתיות שלו, יוכל לתת איזשהו צ'אנס לייצב את המערכת. אחרת? בחירות חמישיות, אחריהן שישיות וכדומה, עד שהאזרחים כאן יתעשתו ויחייבו את המנהיגים לאמץ שיטת בחירות אחרת. את זו הקיימת לא קיבלנו ממשה בסיני, אולי השיטה עבדה כמה עשרות שנים, אבל אי אפשר להתכחש לכך שכאן ועכשיו היא כבר לא עובדת.
 
 
אויי, השעון
לא מבין למה, אבל שעון הקיץ בישראל ייכנס לתוקף יום לפני ערב פסח. יען, אם נלך עם השעון, ליל הסדר יחל שעה מאוחרת מכפי שהיה לו נערך השבוע, מה שאומר, שהסיכוי לתפוס את הנכדים הקטנים ערים, ולו בקטע של 'מה נשתנה' שואף לאפס. אז נכון שאולי נרוויח את המתנות של ה'אפיקומן' (מה, נתקמצן על הנכדים?), אבל מה עם כל ה'והגדת'? גם ככה רמת הקשב היא לא מי יודע מה, אז שעה מאוחר מכפי שרגילים? למשרד הפנים הפתרונים. אחריי שבשנה שעברה ערכנו את הסדר לבדנו, מכוח וכורח סגר הקורונה, השתא ניאלץ לאתר פתרונות יצירתיים כדי שהפרטנרים הקטנים שלנו – הנכדים- יהיו אתנו לא רק פיזית, אלא גם עם רמת קשב סבירה. ככל שה'עזר' לא תתנגד, נתעלם מהשעון, נקדים את החלק הגסטרונומי, נספר 'על קצה המזלג', נקבל את אליהו עוד לפני שכולם נשפכים, ומי שארבע הכוסות לא יכבו אותו- יישאר איתי לקרוא את ההגדה בשלמותה. כמאמר, 'אין מוקדם ומאוחר בהגדה'. (אין ח"ו לראות בכתוב לעיל הזמנה/הצעה לאחרים גם לעשות כן. אני עושה כן על אחריותי בלבד...).
 
פייזר ונתניהו
בשביל נתניהו, מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, בא בזמן הכי טוב, כשאמר בריאיון ליונית לוי כי נתניהו התקשר אליו 30 פעמים בעניין החיסונים ובכלל זה בשעה שלוש לפנות בוקר. אמירה חזקה שבהחלט מציבה את נתניהו כמי שבקשריו האישיים הביא את כמות החיסונים העצומה הזו, יותר מכל מדינה אחרת בעולם (יחסית להיקף האוכלוסייה, כמובן). כן, הקשרים האישיים שיחקו כאן משחק, שכן פייזר לא התקשתה למכורת המוצר היייחודי שלה. להיפך, מדינות רבות רבו על המלאי הקטן שיש, וכאן נתניהו גילה חשיבה אסטרטגית מבריקה, כשהזמין מראש כמות גדולה של חיסונים, ועזוב אותך מהמחיר. החיים קודמים. אפשר לבקר את נתניהו על אלף ואחד דברים, כולל בתחום הקורונה, אבל בנושא השגת החיסונים- מגיע לו הקרדיט. ומי רוצה, שיצביע עבורו ולו בגלל זה. אבל שאלה קטנונית. אותו מנכ"ל פייזר, אלברט בורלה, בן לניצולי שואה, יקבל תואר כבוד מהטכניון: "סמל לחיותו המופלאה של העם היהודי". בורלא מגדיר עצמו כיהודי רפורמי. הנה משהו עצום, הצלת חיים של רבים מאתנו, בידי רפורמי. רק הנחנו כאן.

(הטור מופיע בעלון 'שבתון')