לעבוד עם איציק אוחיון
 
יש רגעים או מצבים, שהולכים אתך לאורך שנים. אחד מכונן כזה היה לי עם איציק אוחיון ז"ל, שהשבוע ליווינו אותו למנוחות. היה זה לפני 15 או 16 שנה. בן של אחד מחבריי סוחב אתו ניוון שרירים לא פשוט. מרותק לכסא גלגלים כל חייו, מתקשה לנוע ולהתנייד, אבל המוח- חבל על הזמן. הילד המקסים הזה סיים בי"ס יסודי בפ"ת, ורצה להמשיך, יחד עם חבריו לכיתה, בחט"ב קרוב לפ"ת, אך מחוץ לפ"ת. החברה' יכולים לעלות כל יום על אוטובוס או שניים, וגם בחזרה, אבל הבחור המקסים שלנו זקוק להסעה מפתח עד פתח, לו ולמלווה שלו. וזו עלות עצומה, בטח כשהיא מתלווה לעלויות אחרות בגלל המגבלה הרפואית. עיריית פ"ת השיבה בשלילה לבקשת המשפחה להסעה מדי יום בבוקר ובתום הלימודים. החבר פנה אליי. הוא שיער כעיתונאי (אז הייתי) יש לי מהלכים. זה היה במוצ"ש, כשלמחרת, יום ראשון, פתחו את שנת הלימודים. התקשרתי לראש העיר דאז, איציק אוחיון, הסברתי לו את המצב, ובלי היסוס אוחיון הורה לי להתקשר מיד לפונקציונר בכיר בעירייה, לומר לו בשמו כי ידאג ויוודא כי למחרת בשבע בבוקר תמתין הסעה מיוחדת, כפי שהילד זקוק לה, בפתח ביתו, וכך בסיום הלימודים תחזיר אותו לביתו. המימון מאין? "נבחרנו לתפקידנו כדי לעזור לאנשים כאלה. קודם כל נשרת אותם, אח"כ יגיע אי"ה המימון". ניחשתם נכון. ההסעה המתינה לבחור, ככה כמה שנים עד שסיים לימודיו שם, אח"כ התנדב, חרף מגבלותיו הפיזיות לצה"ל, למד בישיבת הסדר, התקדם בלימודים אקדמאים, הכל. בעיניים שלי- לאיציק אוחיון חלק עצום בכך.
מעט שנים לאחר מכן נבחרתי לעמוד בראשות 'הבית היהודי' פ"ת. במוצאי הבחירות קרא לי אוחיון לדירתו, להיכרות מעמיקה יותר, ושכנע אותי לקחת אחריות על תיק מינהל ההנדסה. למשורשרי המפד"ל זה היה חריג. הם הורגלו לטפל בחינוך ובתרבות היהודית. באותה שיחה הבהיר לי אוחיון כי בהנדסה אוכל לסייע לכולם. כן, גם לציבור ששלח אותי לעירייה, וגם לכל האוכלוסייה, בהיקפים ענקיים. והוסיף: חשובה לי היושרה. אני בטוח שאותך לא ניתן יהיה לשכנע דרך מעטפות. סגרנו בתקיעת כף, והרבה סרטים נגזרו, כשאת כל הקרדיט אני מייחס לאוחיון. בתי ספר חדשים, סניף בני עקיבא ועזרא, המון בתי כנסת, מה לא.
בכמעט ארבע השנים שהייתה לי הזכות לשרת כממלא מקומו של איציק אוחיון, הוא ליווה אותי כאב המלווה את בנו המתבגר. אוחיון דחף אותי ליזום פרויקטים חדשים. אני זוכר, יום אחד אמרתי לאיציק אוחיון שאני "מת" להקים מתחם בילוי לצעירים הדתיים, שיחסוך מהם את הצורך ללכת למקומות בילוי שאינם ברוח הדתיים. אוחיון ביקש לשמוע עוד קצת פרטים, ובחלוף עשר דקות נתן לי 'אור ירוק' ומה שלימים נקרא מתחם 'הגולה' קרם עור וגידים, בהשקעה של מיליוני שקלים מקופת העירייה. היום 'הגולה' פ"ת היא מגדלור לערים רבות בכל הקשור לבילוי של הציבור הדתי. לאיציק אוחיון התודה והברכה.
כך גם בענייני תרבות יהודית, בתי כנסת, בכל דבר ועניין רצה להיות מעורב.
אחד מגולות הכותרת של עבודתנו המשותפת היה עניין בחירת הרבנים הראשיים לפ"ת. כמה מעורבות גילה איציק אוחיון בעניין הזה, כמה מאמצים לפייס ולפשר בין מה שאנחנו, כנציגי ה'סרוגים' רצינו לבין מה שדרשו החרדים, והכל בנועם הליכות, וכשצריך היה גם קצת תקיפות, דאג שיהיה זה במינון הנכון.
אוהב אדם היה איציק אוחיון. היה כל כך פשוט לאהוב אותו ולעבוד אתו. כמה חבל. השתתפתי, כמובן, בלוויה שלו. היו שם כמה מאות. הגיע לו שיהיו שם אלפים רבים. בחייו הוא נגע בכל כך הרבה אנשים מהעיר הזו. עזר להם. איציק, חבר, אתה חסר.