עם אף סתום 
אני מכיר לא מעט ישראלים שביום שני הבא ילכו להצביע אבל ממש ממש ללא חשק. חלקם התבטאו בפניי כי יסתמו את האף, ויצביעו. עד כדי כך פוליטיקאינו הוציאו את החשק להשתתף בהליך החשוב, שאמור היה להיות חגיגה לדמוקרטיה. בתמונה- עובדי משרד החוץ בהונג קונג בעת הצבעתם, בשבוע שעבר, לכנסת ה-23. המסכות שם הן בגלל הקורונה, ביום שני הבא, אם תראו מסכות על הפנים של מצביעים בקלפי, הסיבה אחרת... אגב, מדוברות משרד החוץ נמסר כי תהליך הבחירה בנציגויות בחו"ל החל בשבוע שעבר. ‏על פי רשימות הבוחרים, בסין ישנם כ-160 ישראלים בעלי זכות בחירה, אבל רק כ-20 מהם נמצאים במדינה. מדובר בשליחי משרד החוץ שעובדים ב-5 הנציגויות הישראליות שפועלות במדינה, למרות התפשטות נגיף הקורונה. שיהיו כולם בריאים.
 
 
מה אורי היה אומר 
חמש שנים לפטירתו של אורי אורבך ז"ל. אורי (בסיוע בן עירו במודיעין פרופ' אשר כהן) היה השושבין להבאתם של בנט ושקד למפד"ל של אז ולקיום הפריימריז ההם, שהקפיצו את מספר המנדטים ל-12. אני זוכר שיחה שקיימנו בביתי באותם ימים על האם נכון לו לקטוע קריירה עיתונאית מפוארת (בדגש על – לא מגזרית) עם רמה גבוהה של חשיפה וכנראה גם חדירה ללבבות לטובת העשייה הפוליטית, האם באופיו הייחודי, במידת הענווה בה התברך בטונות, הוא יצליח לשרוד בשדות המוקשים הפוליטיים, וכן, האם נכון שהוא, שנהנה מהערכה ופופולריות עצומה בציבור הדתי והכללי שנחשף למאמריו, לתוכניותיו ברדיו ולספריו, יעמיד עצמו לבחירה לראשות הרשימה או שיתמוך באיש ההיי-טק, יוצא הסיירת, בנט. וכל השאר היסטוריה. אני בטוח, יותר מבטוח, כי אם פתיל חייו של אורי לא היה נגדע לפני חמש שנים, כשהוא כל כך צעיר, באמצע העשייה הציבורית שלו, גם פניה של מפלגת 'הבית היהודי', לגלגוליה, היו נראים היום אחרת, ואורי היה תופס בה מקום של כבוד. וחשוב יותר, גם רבים שמרגישים היום רחוקים מהמפלגה הזו בעיקר בגלל המובילים אותה וכל מה שקרה בדרך, היו גאים להיות חלק ממנה. איך אומרים? הקב"ה לוקח אליו קרוב את הטובים ביותר. ואנו, אנה אנו באים?
דף חדש
יום שני הקרוב, 22.00 בלילה. כללי המשחק משתנים. (כמעט) כל מה שאמרו פוליטיקאינו עד סגירת הקלפיות, לא ב-100% מחייב אותם. ההסבר- פשוט. 'הבוחר אמר את דברו', 'העם החליט', 'המדינה לא יכולה לעמוד בבחירות פעם רביעית בשנה אחת' וכדומה. לא, לא כתבתי הסברים אלה בציניות. בעיניים שלי- הם אמת, אמת מחייבת. ולטעמי היא נשארת אותה אמת גם אם גוש אחד יקבל 61 לעומת 59 הגוש השני. מספרית, יש הבדל. במהות- חצי העם ככה, חצי אחר אחרת. אז יאללה, תתבגרו. אחדות. ובחזרה לפוליטיקאינו. כל ההכרזות שלהם בעניינים הפרסונליים בחודשים האחרונים כוונו למטרה אחת- לשכנע כמה שיותר מאתנו להצביע עבורם. משהסתיימה ההצבעה, המטרה אחרת- להרכיב ממשלה, סוף סוף. וזו סיבה מספיק טובה בשביל שהציבור יכעס על פוליטיקאים שלא יעמדו במשפטים שלהם כמו: 'לא נשב עם ביבי', 'לא נשב עם הסמורטיצ'ים', 'לא נשב עם גנץ', 'לא נשב עם החרדים'. שוב-תשבו עם כל מי שיביא לכם את האצבעות להרכיב ממשלה, רחבה כמה שאפשר, חזקה כמה שאפשר, יציבה כמה שאפשר. לטעמי, כל אופציה אחרת היא בדרך לקטסטרופה.
חשיבה מחדש 
המלצות ועדת תא"ל רמי נומה על ה"טעויות" בדיווחים שמסר צה"ל בכל הקשור לגיוס חרדים לצה"ל, אמורות להוות, לענ"ד, טריגר לאלה שירכיבו את הממשלה הבאה, לקדם הבנה חוצת מגזרים בסוגייה המעיקה הזו, שגם עשרות שנים של התבוססות בבוץ שלה לא הניבה פתרון ישים, רק מריבות, והמון ישראבלופ. בעיניים שלי הגיע הזמן לחשיבה מחוץ לקופסא. מותר לומר את האמת; 'הגרעין הכבד' של החרדים לא יתגייסו, בכל מקרה. עובדה, גם מסלולי השירות הייחודיים והמעולים שנפתחו עבורם בצה"ל משכו מעט מאוד חרדים, וגם אלה לא מגרעין הקשה ואפילו הבינוני שלהם. נוסף, הצבא לא באמת רוצה את כולם וגם לא יכול להכיל אותם. אז אולי במקום להמשיך במשחק של חתול ועכבר הגיע הזמן להמציא את הגלגל, שבמרכזו הסכמה על השתלבותם בשוק העבודה, במקביל או כתחליף לשירות אזרחי ספציפי או לא יודע מה. בעיניים שלי, לא תהיה זו כניעה לחרדים, אלא קריאת המפה של החברה הישראלית בצורה ריאלית יותר. אחרי 73 שנים, הגיע הזמן. כן, זה מורכב, בעייתי, ואלה כשלעצמן סיבות בשביל להפסיק למרוח את הנושא. (ואם ישאלוני נכדיי, מה אנחנו שנתגייס, פראיירים? אשיב להם- זכות, זכות, זכות, לא פראיירים). לענ"ד, הסיכוי, ולו הקטן, ש'המצאה' זו או אחרת תהיה ישימה, הוא רק אם היא תבוא מהשטח. מגוף מצומצם, הכולל גם נציגות אותנטית של חרדים (לא פוליטיקאים) החיים בתוך קהלם, שיישבו על המדוכה ויהיו שותפים למתווה. אני יודע שכמה מחבריי יכעסו עלי, 'למה לוותר לחרדים', יתריסו. רק אשיב להם, כי כמה אפשר ללכת עם הראש בקיר. וכן אזכיר להם, שגם כשליש מהצעירים ה'כלליים', (להבדיל מה'סרוגים'), אינם מתגייסים לצה"ל, וסיבותיהם (חלקן הגדול מפוברקות) עימהם. לא מצדיק, אבל בגילנו כבר למדנו שהחיים לא שחור-לבן. אז 'בשורה התחתונה', אם באמת תיווצר סיטואציה של מגעים לממשלה רחבה, זה הזמן לתקוף את הנושא הזה מחדש, על דעת כולם וכתנאי לישיבה סביב אותו שולחן, אך גם בזווית חדשה, כאמור. עם ראש פתוח ונפש חפצה. מצד כולם.
 
 
דברי חכמים לא בנחת נשמעים
 
זה ארבעה עשורים שאני עוסק (בין השאר) בעריכה עיתונאית. אחת הדילמות של מי שעוסק בכך היא- מה להכניס (לעיתון, לליין-אפ של תוכנית משודרת וכדומה), ומה לא. רוב רובן של הידיעות המגיעות לשולחן המערכת מוצאות עצמן בפח. איך מחליטים? אם מדובר בהתבטאות, ציטוט, ככל שמדובר באישות 'חשובה' יותר, הוא יקבל יותר ביטוי, גם אם הדברים הספציפיים שאמר הם לא מי יודע מה. (ויש כמובן שיקולים נוספים, לא כאן המקום). ולמה כל ההקדמה הזו? כדי להסביר שאת הקטע הבא ממש רציתי להשליך לפח הזבל, אבל כיוון שמי שהתבטא כפי שהתבטא הוא אישיות רבנית חשובה, זה היטה את הכף לצד הפרסום. והתייחסות לאחריה. ובכן. הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת 'כסא רחמים', ישיבה חשובה בעולם החרדי של יוצאי ארצות המזרח, מנהיגו הרוחני של השר לשעבר אלי ישי ומי שבחודשים האחרונים פוליטיקאים בכירים שיחרו לביתו וביקשו תמיכתו, אמר במוצאי שבת שעברה על השופטים, כך: "יש לנו תורה שאין כמותה בעולם. אבל יש לנו כמה בהמות שהם יושבים שם בבית המשפט הגבוה, העליון". איך הוא יודע? הנה פירושו: "מה זה בהמה? ב-ית, המ-שפט, ה-עליון. הם בהמות", אמר כבוד הרב. והמשיך:  "הם (שופטי בימ"ש העליון) לא יודעים לא תורה, לא חכמה, לא דרך ארץ, לא יחסי כבוד כלפי העם ולא יחסי כבוד כלפי מסורת שהחזיקה מעמד 4,000 שנה. הם לא יודעים כלום... אתם תלחמו בתורה? חבר יתושים, חבר כלבים, חבר בהמות, נלחמים בתורה שלהם - מי עושה כדבר הזה? אף אחד לא יעשה ככה." ולקינוח: "הגיע זמן שייקחו אותם לבית המשוגעים ויגידו להם שהמקום שלהם לא כאן, תלכו לבית המשוגעים ושם תתפלפלו... התורה שלנו תעמוד על אפכם ועל חמתכם, אחרי שתלכו לגהיני-גהינם, התורה שלנו תעמוד. בעזרת השם נראה את זה." סוף ציטוט. דרך ארץ קדמה לתורה, שכחנו? ככה? ואם הרב מאזוז מדבר ככה, מה נתפלא אם תלמידיו ומעריציו יתרגמו את דבריו למעשים אסורים כלפיי השופטים? ואיך התבטאויות שכאלה עוברות כה בשקט? מדוברות הרשות השופטת נמסר: "הרשות השופטת רואה בחומרה רבה את דברי הבלע שהשמיע הרב מאזוז נגד בית המשפט העליון של מדינת ישראל ושופטיו. דבריו הבוטים של הרב מאזוז ראויים לכל גנאי. יש להצר על כך שרב בישראל, אשר ניתן לצפות כי יעשה למען אחדות וקירוב לבבות בחברה, בוחר לנקוט בשפת ביבים ובשיח מסית ומפלג". והכי מצחיק; ב'מטה הציונות הדתית של יהדות התורה' מתפלאים על המערכת המשפטית שהגדירה את דברי הרב מאזוז כ"דברי בלע". להבנתי, "דברי בלע" זה אנדרסטייטמנט, ואמלא הם היו מביישים יותר את אומרם מאשר את אלה כלפיהם נאמרו, היה מקום יותר להתעסק בהם. ואגב, סתם מעניין לדעת האם שופט בית משפט העליון, מני מזוז, התקשר לדודו הרב מאזוז, ושאל אותו האם התבטאויותיו אלה כוונו גם אליו, בן דודו השופט מזוז.

" צילום: משרד החוץ. הצבעת עובדי המשרד בסין, השבוע)
(המאמר יופיע בעלון 'שבתון' שבת זו פרשת 'תרומה')