בתולדות האומה הישראלית ניצבנו לא אחת במצבים בהם נאלצנו להכריע בין הגשמת חלקיות החזון לבין דחיית אפשרות זאת כדי שלא לפגוע בחזון המלא.
יהושע מול כלב; חזקיהו מול ישעיהו מחד גיסא ולהבדיל שבנא מאידך גיסא; החשמונאים; רבן יוחנן בן זכאי; תוכנית החלוקה, ועוד ועוד.
ואכן, לאורך הדורות ועד היום, כל אחד יכול לבחור את האירוע המוכיח את שיטתו, והן את השיפוט ההיסטורי של ההכרעה בצמתים אלה, ולהוכיח ממנה את עמדתו. 
זו השאלה הרוחנית העיקרית הניצבת כיום מול כולנו, לאחר שנסיים לדון במשמעויות המעשיות שלה, ואולי אף להיאבק על פרט זה או אחר – 
'תוכנית המאה' מחייבת למעשה להטמיע את העובדה שהחזון המלא לא מתממש עתה, ולשאול האם לקבל חלקים טובים שבה במחיר החלקים הפחות מתאימים. זו שאלה שניצבת גם בפני מי שמכונה ׳ימין׳ ומי שמכונה ׳שמאל׳, אם כי כמובן בצורות שונות. 
ולהכריע – האם בשל העובדה שיש בה כשלים חמורים, ומבט עתידי בעייתי - לדחות אותה, או להתחבר אל הדברים המצוינים שבה, ולקבל את המציאות החלקית בהשלמה, או בתקווה שפעם זה ישתנה.
כאמור, לאורך הדורות זו הייתה מחלוקת מהותית שהתפרצה בצמתים רבים. 
מטבעי ומהדרך בה אני קורא את ההיסטוריה, ואת הכרעות חכמי ישראל בצמתים הרבים האלה, אני נוטה לעמדה שטוענת שהמבקש את ״הכל או לא כלום״, יקבל בדרך כלל את ה״לא כלום״.
ומעבר לאופק – ההבנה כי אם אכן הדיון בין ׳ימין׳ ו׳שמאל׳ יהפוך ללא רלוונטי, נשתחרר לדון בשאלות הזהות המהותיות, בדרך לכונן חברה צדקה ומשפט מכוונת יותר, ובאפשרויות לקשור מחדש את חלקי האומה הישראלית תחת השסע שמלווה אותנו עשרות שנים בתחום זה. 
ואז יבוא שסע אחר... ונתמודד עימו.
(מתוך 'זיקים')