הרב רפי פרץ ורבנים בפוליטיקה
"יש רגעים בחייו של אדם שעליו להכריע כנגד כל הסיכויים. בלב כבד קיבלתי את אחת ההחלטות הקשות בחיי (לבגוד בבן גביר. מ.ז) מטעם אחד ויחיד- הציונות הדתית, הזהות היהודית וארץ ישראל היו היחידים שעמדו לנגד עיניי. החלטתי לרוץ ברשימה אחת משותפת שתציל את מדינת ישראל כולה ממשלת שמאל שתחריב כל סממן זהות יהודית של עם ישראל (אתה באמת מאמין בזה? חברך גנץ, יעשה זאת יותר ממה שעשה נתניהו? ראה התחבורה הציבורית בשבת שנפרצה, ראה כ"כ הרבה שווקים פתוחים בשבתות, ראה העלאת מאות אלפים שאינם יהודים ואח"כ הצבת מחסומים בפניי גיורם וכו'  מ.ז.), ושתנהל מו"מ עם תומכי טרור" (נתניהו לא "ניהל", לא החזיר את חברון, ועוד? מ.ז), כתב הרב פרץ, והמשיך: "נכון, אנחנו נמצאים במגרש הפוליטי אך עליי להיות קודם כל נאמן לעצמי ולכן אבקש את סליחתו של ידידי עו"ד איתמר בן גביר על שנאלצתי לבטל בכאב את ההסכם איתו". ובן גביר, כידוע, לא סולח. בריאיון לקלמן ליבסקינד-ליברמן ב'כאן' 11 אמר הרב איתן איזמן, כי הרב פרץ הזמין אותו לשיחה ההיא עם ראש הממשלה ולאחריה ביקש ממנו ומהרב דרוקמן שיגידו לו מה עמדתם בסוגיית ההסכם עם בן גביר. בעברית: הרבנים קבעו לרב פרץ מה לעשות. זה מחזיר אותנו לסוגיה החדשה-ישנה מה לרבנים ולפוליטיקה. טוב ליהודים? רע לרבנים? אתלה באילן גבוה, הרב יואל בן-נון, ואביא מקצת דבריו בעניין בגליון 'מקור ראשון' מהשבת שעברה. הרב בן נון סקר את אי הצלחתם של הראי"ה קוק, הרב יהודה לייב מימון, הרב משה צבי נריה כולם זצוק"ל, ויבדלאו"ט הרב חיים דרוקמן במגרש הפוליטי, הזכיר את כישלון המפד"ל ושרידיה שלא נלחמו למען רבנות ציונית ממלכתית ("אם נציגינו הפוליטיים אינם מסוגלים להיאבק פוליטית כדי לכונן רבנות ראשית שתהיה נאמנה לציבור היהודי-ישראלי שכפוף לה, אין צורך בהם כלל", כתב הרב בן נון), הוסיף, ובבקשה, קראו לאט ובתשומת לב: "ראש הממשלה מפעיל שוב ושוב את הרב דרוקמן כדי שיעמיד את נציגי הציבור הציוני-דתי יחד למפקד התנועה, במשמעת המתבקשת מבוגרי בני עקיבא. זה מה שגרם לפרישתם של נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי בשנה שעברה, כאשר נוכחו לדעת שכל החלטה שלהם טעונה אישור רבני, בעיקר מהרב דרוקמן שפועל מאחור, כמו האדמו"ר מגור מאחורי נציגו בכנסת ובממשלה. המעורבות הרבנית בניסיונות השליטה בפוליטיקה הישראלית היא כישלון מתמשך ועצוב (גם אצל החרדים), ואיננה תורמת דבר לקידוש שם שמים ולבניין התורה והאמונה בציבור הישראלי. קרן התורה בישראל עולה למרות המעורבות ההיא, לא בזכותה. ...הגיע הזמן לתת לציבור לבחור את נציגיו, בלי מכתבי תמיכה של רבנים, ובלי מפלגה שכל קיומה תלוי בהשפעה של רבנים. ההצבעה בבחירות היא מצווה חשובה מאוד של שותפות בקהל ישראל שבארץ ישראל". ולאחר הדברים הנוקבים האלה, אחזור לרב רפי פרץ. בעיניים שלי: למרות שהרב פרץ מספר 2 ב'ימינה' ייכנס לכנסת, ומי יודע, אולי גם לממשלה, בין השועלים הממולחים ב'ימינה' הוא יהיה 'אוויר', בלתי נחשב, (מה גם שכיום כבר אין מאחוריו מפלגה), ולמען בריאותו הנפשית, הוא יחפש את הדרך להימלט משדה המוקשים הזה ולחזור לתלמידיו. במקומו, שיעור ראשון להם הייתי מעביר בסוגיה- מתי לא חייבים לכבד התחייבות שנתתי.
 
נפתלי בנט- צוחק מי שצוחק אחרון
אין ספק שנפתלי בנט הוא המנצח הגדול של כל הכאוס שהתחולל כאן בשבועות האחרונים. ב'שורה התחתונה'- בזמנו ערק עם שקד מ'הבית היהודי' כי נמאס לו מתכתיביי הרבנים למיניהם וחברי המרכז לגחמותיהם. הוא רצה לנהל את העניינים, כפי שהיה רגיל, בלי שכל מיני כאלה שהוא לא סופר ממטר יכתיבו לו. ב'שורה התחתונה' היום הוא עומד בראש רשימה, שלכאורה מייצגת את כל הגוונים של הציונות הדתית, מלייטים ומיינסטרים ועד חרד"ליים (סמוטריץ' והרב פרץ), כשגם אלה שעד הגשת החתימות ניסו לעקוף אותו, ירדו עליו, עלבו בו, נמצאים אתו באותה רשימה, והעיקר, אחריו. והוא, שר הביטחון, לא שכחנו. בנט גם 'שיחק אותה' בהרכב הרשימה- 5 מאנשיו בעשירייה הראשונה. וגם, וגם זה חשוב למי שאמינות לא נחשבה כתכונה החזקה אצלו, הפעם בנט הראה לכולם, כולל לראש הממשלה הלחיץ, כי אצלו- אצל בנט – מילה זו מילה, עיקרון זה עיקרון, והוא עם ממשיכי דרכו של כהנא – זה לא הולך ביחד. לא, ובכל מחיר. תבקשו הסבר, איך זה שבספטמבר שעבר הוא כמעט והלך עם בן גביר באותה רשימה וחתם על ההסכם שהציע להציב את בן גביר במקום השמיני? מה שהיה היה, ממשיכים קדימה. ככה זה שלפעמים יש התגלות מאוחרת. בעיניים שלי, בעמדת הכוח הנוכחית של בנט, ובטח אחרי שנתניהו זועם עליו שוב (בפעם המי סופר כמה, הפעם על שבהתנגדותו לצירוף בן גביר הימין עומד לאבד כמה עשרות אלפי קולות), אני לא מוכן להתחייב (ומעריך שגם בנט לא), שאחרי הבחירות, באם ייווצר מצב שגנץ יהיה מועמד להרכיב ממשלה, בנט ושקד לא יהיו בין הראשונים להתקשר אליו. מה יעשה סמוטריץ', או מה יעשה גנץ עם סמוטריץ' אותו הוא ממש לא מחבב? דיה לסוגיה בזמנה. נכון להיום, בנט הכריז כי האיחוד של כל מרכיבי 'ימינה' החדשה הוא איחוד ממש, לא 'סתם' בלוק טכני כפי שהיה בעבר, שדקה אחרי הבחירות, 'ימינה' התנתקה מהבית היהודי ומהאיחוד הלאומי ויצאה לחיים עצמאיים (קצרים) משלה. ו'ימינה' גם הכריזה כי תמליץ על נתניהו. ולא התחייבה לא ללכת עם גנץ. ראו קטע נפרד).
 
מכלל הן, לא משמע לאו 
במאמץ למקסם את פוטנציאל קולות הימין, מבטיחה לנו מפלגת 'ימינה', בציוץ שלה מתחילת השבוע, כי היא תמליץ בפני הנשיא שיטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו. פשיטא, אבל אנחנו הספקנים, בטח אחרי ששמענו כי בכירי 'ימינה' שוחחו אך לפני שבועיים-שלושה עם גנץ ואנשיו, מן הסתם לא על מזג האוויר, נשאל- ומה אם תוצאות הבחירות יביאו לכך שהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על גנץ? (וכבר היה מקרה כזה, כזכור). האם אז, בהעדר צ'אנס לנתניהו, תלך 'ימינה' עם כחול-לבן? את זה מן הסתם לא יאמרו לנו בציוצים בטוויטר, אבל הנחת העבודה שלי שכן, הם (בעיקר החלק של בנט ושקד) ילכו על זה, ועוד איך. ויש לי מראש את ההסבר (שאגב, מקובל עלי) שנקבל, משהו כמו: "בנסיבות שנוצרו, זה מה שטובת העם והמדינה דורשים", "נהיה הגורם המאזן", וכדומה. מעניין יותר יהיה לראות כיצד יגיב לכך הפלג החרד"לי של הרב רפי פרץ וסמוטריץ'. ולמי ששכח, לפחות עד עכשיו. סמוטריץ' הוא בגדר 'סדין אדום' עבור גנץ וחבורתו. האם במחיר כניסה לממשלה עם גנץ שוב נראה פילוג ברשימה הדתית? ואם ב'ימינה' עסקינן, בעיניים שלי, תמהיל של קצת מזה ('לייטים') וקצת מזה (חרד"לים), קצת גברים, קצת נשים, קצת ימנים עד הסוף, קצת ימנים של 'לא בכל מחיר', זה אחלה. מעין שיקוף של הציבור ה'סרוג'. אלא, ששאלת השאלות היא האם כל אלה יכולים לגור יחד בכפיפה אחת. ולמה אני קצת סקפטי בעניין? כי סיעה בכנסת, אם רוצים שתהיה משמעותית ואפקטיבית, חייבת להיות מלוכדת. ובעניין זה יש ב'ימינה' כמה משוכות, שיצטרכו הרבה סייעתא דשמייא כדי להתגבר עליהן.
למשל. הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. כמה דם קר עבר ביניהם מאז חתם הרב פרץ עם בן גביר מאחורי גבו של סמוטריץ'. רוצים דוגמא? באחת מישיבות הממשלה שהיו מאז, ניגש הרב פרץ לסמוטריץ' וביקש ממנו להיפגש פנים אל פנים כדי לקדם את איחוד בין 'הבית היהודי' ו'עוצמה' ל'איחוד הלאומי'. סמוטריץ' זרק "שבוע טוב" וטס מהמקום. ניסיונות להפגיש את השניים – עלו בתוהו. קטע שני-" פתאום לא מעניין את בצלאל פריימריז פתוחים, התמודדות דמוקרטית או מיזוג מפלגות, אלא רק הכסא החם בימין החדש. הבית היהודי המאוחד ימשיך קדימה ונודיע על המשך המהלכים בקרוב", כתבו אנשי הרב פרץ ובן גביר, לפני שהרב פרץ זחל פנימה תחת כנפיי בנט ושקד. להבדיל מהציוץ של הרב רפי פרץ בטוויטר 'מילה זו מילה', אותו מחק כעבור כמה דקות, את ה'מחמאות' האלה הוא כבר לא יוכל היה למחוק. ולמוסטריץ' ובנט יש זיכרון טוב וארוך. אז סחבקים, לא נראה שהם יהיו.
ועוד דוגמא. גם לא סביר שהרב פרץ יצליח כל כך מהר להסתחבק עם עידית סילמן, שמאחורי גבו (אחרי שהבינה כי העיתונאית שרה ב"ק הועדפה על פניה במיקום ברשימה) סגרה על עריקה ל'ימין החדש' בעודה מחזיקה בתואר נשיאת מרכז 'הבית היהודי'. את ההודעה על כך קיבל הרב פרץ שעה שישב אצל רה"מ, ויש אומרים כי הודעה זו הייתה 'הקש ששבר' אותו בדרכו ל'ימינה'.
וזה לא רק הם. בנט, מנהיג המפלגה הזו, הוכיח כי שום דבר לא יעצור אותו בדהירתו קדימה. אין סנטימנטים, נימוסי חנה בבלי אינם מחייבים אותו, גם לא בכל ההתחייבויות לכאורה חייבים לעמוד אח"כ. החיים חזקים יותר. כעת, כשמסביבו כמה וכמה שרים וח"כים חדורי אמביציה אישית, אנשים שנקלעו לשם רק כברירת מחדל של להיות או לחדול ולא מתוך זהות אינטרסים, השידוך הזה לא הולך להיות קל. וכמעט שכחנו. קודם כל הרשימה הזו צריכה, מה זה צריכה, חייבת, את אמונם של רבים וטובים מאנ"ש, שייקחו גלולה נגד בחילה על הדרך, וישימו בקלפי את הפתק המתאים. וגם זה לא הולך להיות פשוט.
  
יוגב – לאן?
כשהבין ח"כ מוטי יוגב כי זרקו אותו אל מעבר לקווים, הוא (שוב) שחרר את לשונו החריפה (די.ניין – זוכרים?) והפעם על הרב רפי פרץ. "הערב רפי פרץ צייץ בטוויטר 'מילה זו מילה' ביחסו להסכם שלו עם בן גביר, וכמנהגו מחק את ההודעה לאחר דקות ספורות כי גם הוא יודע שמילה שלו היא לא מילה. מפלגה שראשיה אינם מתנהגים ביושרה עפ"י מידת האמת והצדק לא תהיה בה ברכה. ראש המפלגה רפי פרץ גילה, לאורך כל דרכו הפוליטית, חוסר יושרה, חוסר מנהיגות, ופעל בניגוד לרצון הציבור שבשמו נבחר, הוא לא ראוי להיות שליח ציבור....". האמת? יוגב, אל"מ במיל. בחור חיובי, אכפתניק, איש שטח, אחד עם הרבה זכויות. בפריימריז הוא אפילו זכה במקום הראשון. אבל מה לעשות, כשזה מגיע ל'ועדה מסדרת' או להחלטה פה-אחד של היו"ר, לא בהכרח סופרים את זה. יוגב לא אחת אמר לחברים שם את מה שהוא חושב בפנים, גם אוהדיו במרכז 'הבית היהודי' עשו הרבה רעש אל מול המצלמות, ועתה הוא נדרש לשלם את המחיר הפוליטי. אמנם משהוצב במקום ה-11, יוגב הודיע כי הוא לא יתמודד לכנסת, אבל לפחות נכון ליום ראשון, הוא לא מחק את שמו מהרשימה לכנסת. למקורביו אמר כי ימתין לראות אם יצליח להעביר במרכז 'הבית היהודי', אותו ינסה לכנס, כמה החלטות. כן- טוב. לא? ימחוק. אבל בין לבין פורסם ב'סרוגים' כי גם מוטי יוגב, בדיוק כמו עידית סילמן, ניהל מגעים מוקדמים עם 'ימינה' להיקלט שמה. עוד לפני שהרב פרץ חזר בו מההסכם עם בן גביר. יוגב, או שלא ידע או שעשה עצמו לא יודע, שהדבר האחרון שחסר שם לבנט זה את מוטי יוגב. וסורב, כמובן. אם אכן גם ח"כ מוטי יוגב ניסה למלט עצמו מהספינה הטובעת, הקולות שהשמיע השבוע על כוונה לשקם את ההריסות ("יחד עם חברות וחברי הבית היהודי, נשקם מחדש את המפלגה הציונית הדתית – על מנת שתחזור לייצג, ייצוג אמיתי, את הציבור הציוני-דתי, הרחב לגווניו"), נשמעים לי עם הרבה צלילים צורמים. "אני לא מתייחס לתקשורת", השיב למי ששאל בעניין. ואתם- תבינו מה שתבינו.
 (צילום: דוברות 'הבית היהודי')
(פורסם בעלון 'שבתון' שבת פרשת 'בא')