"נבלה נעשתה בישראל! כל הגולה כמדורת אש! בעקבות חוצפתם ועזותם הנוראית של שלטונות הצבא להמשיך ולעכב את בן העלייה (כינוי לבן תורה) גיבור החייל מאחורי סורג ובריח, וכהוראתו הברורה והנחרצת של רבנו הגדול מרן ראש הישיבה שליט"א (הרב אויערבך), נצא כולנו להגן בגופנו כדי שלא תאבד שארית יעקב", נאמר בקלטת שהופצה בריכוזים החרדיים של הרב אויערבך, בעקבותיה יצאו כמה מאות לחסום כבישים ברחבי המדינה. האמת, זה מרגיז שהם גורמים לך להתעכב חצי שעה בשובך מהעבודה גווע מרעב, 'מת' לראות את הילדים, והאשה (לפי הסדר הזה), אבל ככה זה בדמוקרטיה. פעם מחאת הקוטג', פעם מחאת החברים בשחור. למחות, זה בסדר, ואם ההפגנה היא בניגוד לרישיון שנתנה המשטרה, שהיא תטפל בהם. אבל בסיפור שלנו, נושא המחאה מעצבן הרבה יותר מאשר אקט המחאה. על מה מפגינה ומטרידה החבורה הזו? על חובת הגיוס לצה"ל? ממש לא, הרי כל צעיר חרדי שרשום בישיבה ורוצה להשתחרר/להשתמט משירות בצה"ל, מקבל פטור. אלא, שעליו ללכת – פעם אחת ויחידה בחייו – ללשכת גיוס. ואפילו את המינימום הזה אוסר על החבורה הזו מנהיגם הרוחני הרב אויערבך. וזה כל הסיפור. לא גיוס כפוי, בטח לא שמד. סיפור של 'אני אראה לממלכה', ותו לא. אז אם על זה הם עולים על הבריקדות, אז מגיע להם טיפול לא דווקא בכפפות של משי. קיראו 'פסק הלכה' של רבני הפלג הירושלמי בהנהגת הרב אויערבך, כפי שהופיע בעיתון 'הפלס' שלהם, ומתייחס לפעילים מהמגזר החרדי הפועלים לגיוס לצה"ל של בחורים ממשפחות חרדיות שמזמן כבר שכחו מהו לימוד גמרא בבית המדרש. "כל העוסקים ללכוד נפשות בכל אופן שהוא הוציאו עצמם במעשיהם מכלל החרדים לדבר השם, ויש להזהיר מפניהם ולמחות נגדם בכל כוח ולגלות קלונם ברבים, לבל יקבלו דריסת רגל במקומותינו, פן ידיחו נפש צאצאינו כדרכי המיסיונרים, שכל תשוקתם לצוד נפשות ולהעבירם על דתם ודעתם". סוף ציטוט. אז עם אלה (המדיחים נגד הפעילים) אני בעד שהממלכה (היא, ולא התקועים בפקק) תגיב ב'עין תחת עין'. כלומר, יד קשה. שר הביטחון ליברמן הינחה לבדוק אפשרות להסיר את ההכרה בשתי ישיבות של הפלג הירושלמי ככאלה שאישוריהם מקנים פטור משירות וכן ביקש לבדוק אפשרות עם משרדי ממשלה אחרים לחדול לסייע להן כספית. אני מסופק אם מעבר להכרזה הזו ייצא משהו מעשי, ובטוח שאם לא, זה אך יחליש את מעמד הממלכה בעיני החבורה הזו. עוד מבחן לליברמן. הגיע הזמן שליברמן יהיה ליברמן, לא?
בימים אלה התברר, כי ההפגנות הן לא על מעצרו של איזה בחור שהשתמט משירות בצה"ל. זו רק ההסוואה. באחת ההפגנות זיהתה המשטרה חשוד כמי שלפני כחודש תקף את סגן שר החינוך הרב פרוש ובנו המכהן כראש העיר אלעד. בחיפוש בביתו של החשוד נמצאו חבילות של שטרות, כשעל כל אחת מהן שם ופרטים של צעיר חרדי, וכך, עפ"י החשד, נחשפה רשת של מאכרים שבקומבינות מסדרת אישורים מפסיכיאטרים (חלקם כבר נחקרו) ומכאן הדרך לפטור גורף מצה"ל- קצרה. זהו הסיפור האמתי. על חשיפת השיטה – מפגינים.
ונקודה חשובה. רואים מאות לבושי שחור המפגינים במרכז הכביש, ואנו (ובוודאי התקשורת) נוטים לאמר: החרדים (המעצבנים/ הפרזיטים...) האלה. הרשו לי לסנגר. במקרה הזה לא מדובר ב"חרדים". הרוב המוחלט של החרדים לא רק שאינו מזדהה איתם, אלא אף בוחל ממעשיהם וכועס עליהם לא פחות מאתנו ה'סרוגים'. הפלג הזה מייצג לכל היותר 2% מהחרדים במדינה, ומוציא דיבתם החרדים כולם לרעה. לפחות אנחנו בל נחטא בכך. באתר 'בחדרי חרדים' הגדירו את המפגינים האלה : "הסיקריקים'. תזכורת לשם תואר המפוקפק הזה. סיקריקים – חברים בכת של קנאים קיצוניים בסוף ימי הבית השני, שהיו רוצחים את מתנגדיהם. כיום – כינוי לשודד/ חמסן/ בריון/ גזלן (מתוך מילון ספיר).
***
 
כבר לא קונים את זה
"כיצד להתייחס לגדולי ישראל שמתבטאים בצורה לא מוסרית כלפי גדולים אחרים", שאל מאן דהוא בשו"ת סלולרי שבעלון שבת האיכותי 'עולם קטן'. והנה התשובה המובאת מפי הרב אבינר: " לא להכניס ראשנו בין הרים גדולים". כלומר, ה'גדול' נשאר 'גדול' גם אם הוא מתבטא לא מוסרית כלפי 'גדול' אחר. פעם 'גדול', לעולם 'גדול'. מישהו באמת חושב שתשובה כזו משכנעת מישהו? "לא להכניס ראשנו בין הרים גדולים".  לא משכנע, לא מספק, ואם זו התשובה היחידה שיש לשאלה המכובדת הזו – אנחנו (או הרבנים הגדולים) בבעיה.
באותו גיליון עסק המדור גם בגירוש המשפחות מעמונה. "כיצד זה מסתדר עם הבטחת ה' "ולא יינטשו עוד מעל אדמתם", נשאל, והתשובה: "חז"ל אמרו: גואל נגלה ונכסה ונגלה" (מובא ברמב"ן סוף שמות) – תנודות קטנות במהלך הגדול של הגאולה. כתמים קטנים על השמש. ולשאלה 'היכן ה' בסיפור של עמונה' ניתנה התשובה: " ה' לא חתם לנו על שום חוזה ביחס לעמונה. ועיין רש"י שמות ו ט על אמונת אברהם יצחק ויעקב ביחס לא"י. חומר למחשבה לקראת הרס תשעת הבתים, למרבה הצער, בעופרה, בעוד כחודש.
**
פרק נוסף בסאגת הכשרות
התאחדות המלונות, תנועת נאמני תורה ועבודה ואיגוד המסעדות מבקשות להיות ידידות בית המשפט בדיון בבג"ץ כנגד הרבנות הראשית לישראל, המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית ירושלים.
למלונאים ולמסעדנים נמאס להשלים עם מונופול הכשרות, שלטענתם מערים  קשיים, כשלים וחוסר יעילות, וגורם לייקור המחירים לאורחים וללקוחות. בפנייה לבית המשפט נאמר כי היא מוגשת על רקע מהפך בעמדת היועץ המשפטי הנוכחי לממשלה (ובניגוד לעמדת פרקליט המדינה), ואימוץ עמדת הרבנות הראשית, לפיה: בית אוכל אינו רשאי להציג בכתב מצג כשרותי כלשהו, זולת אם יש ברשותו תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית.
הפנייה לבית המשפט מציגה דוגמאות שונות מהשטח. כך למשל, קלחי תירס טריים, תאנים, דבלים, פטריות, תותים, ביצים קלופות (שעבר עליהן לילה במקרר) - הם דברי מאכל כשרים, המצויים בבתים שומרי כשרות, אלא שהרבנות הראשית אוסרת קטגורית על הגשתם בבתי המלון. היא מתירה להגיש פטריות רק מתוצרת מסוימת, ולהגיש פול -אך ורק כשהוא חצוי ולבן. כמו כן, דורשת הרבנות הראשית כי עלי המאכל שמוגשים בבתי המלון (חסה, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה ויתר עשבי התיבול), יהיו מתוצרת מבוקרת, דוגמת: "גוש קטיף", כלומר: גידולים במנותק מהקרקע, ותוך שימוש בחומרי הדברה רבים. כך יוצא שבתי המלון אינם רשאים לרכוש ולהגיש לאורחיהם עלי מאכל מתוצרת חקלאית כשרה רגילה, למרות שזו נמכרת בחנויות וברשתות תחת השגחה.
טענה אחרת שמוזכרת בפנייה היא: האיסור על בתי מלון מסוימים לעשות שימוש בביצים, וחיובם לרכוש נוזל חלבונים! במקום להשתמש בביצים רגילות.
הבעיה מחריפה כאשר בתי מלון נדרשים לרכוש תוצרת מיצרנים מסוימים  בלבד, ללא סיבה הלכתית הנראית לעין, תוך שהמשגיחים, או הרבנות  המקומית, משתלטים על התפריטים ומכתיבים למלונאים מה להגיש, ומה לא להגיש.        
עוד מתייחסת הפנייה לבית המשפט למבנה המבוזר של הרבנות והמועצות הדתיות, שכתוצאה ממנו תעודות הכשרות המוענקות בארץ אינן בעלת סטנדרט אחיד ואין לכשרות כללים אחידים מחייבים. התוצאה היא: שבנוסף על הוראות הנוהל שמפרסמת הרבנות הראשית, כפוף כל אחד מבתי המלון והמסעדות להוראות של המשגיח המקומי, על פי שיקול דעתו, או על פי שיקול דעת המועצה הדתית המקומית. 
כך יוצא שכל רב במועצה דתית מקומית, עשוי ליטול לעצמו חירות לפסוק, להחמיר ולהוסיף תנאים על התנאים המפורטים בנוהל של הרבנות הארצית, וזאת כראות עיניו. התוצאה היא שנוהל הכשרות של הרבנות מהווה פעמים רבות רף תחתון, מחמיר אף הוא, כאשר המלונות מוצאים עצמם אל מול פרשנות של הרב המקומי, עד מצבים מגוחכים שבהם בתי מלון מאותה רשת מלונות מתמודדים עם הוראות הלכתיות שונות, לעיתים אף סותרות.
עקרון אחר, שמוזכר בפנייה לבית המשפט, הוא ערבוב דרישות "אווירה" שאינן קשורות לדיני כשרות, שבהן נאלצים בתי המלון לעמוד כדי לשמור על תעודות הכשרות. בין הדוגמאות המוזכרות: איסור הגשת אוכל חלבי בחדרי האוכל, או בשטחים ציבוריים,  אלא אם כן חלפו משעת סיום הארוחה הבשרית 6 שעות; חיוב סגירת חדרי כביסה וגיהוץ יהיו סגורים בשבתות וחגי ישראל, או  איסור הצבת עצי אשוח בלובי מלונות במהלך חג המולד, אף כשמדובר בבתי מלון המארחים אורחים נוצרים.
קושי אחר המוזכר בפנייה הוא: עניין אי הסדרים והשחיתות בו לוקה מונופול הרבנות, בין אם מדובר בדרישות להעסקת משגיחים מסוימים, בקשיים בסיום העסקת משגיחים שאינם מתאימים לתפקידם; בחיוב מלונות לעבוד עם משגיחים המקורבים לממונים במועצה הדתית, בדרישה להקצות חדרי אירוח בפנסיון מלא למשגיחים ולבני משפחותיהם בסופי שבוע ובחגים וכיו"ב.
בר ניר, יו"ר התאחדות המלונות, מזכיר את אומדני התאחדות המלונות, לפיהן עלויות הכשרות עומדות על כ- 366 מיליוני ₪ לשנה.

(המאמר הופיע בעלון 'שבתון' פרשת יתרו)