**
 
העתירה לבג"ץ בעניין מינויו של הרב קרים לרב הצבאי הראשי, כמו גם סופו של הסיפור הזה (העותרים משכו עתירותיהם לאחר שהרב הגיש הסברו לבג"ץ), היו צפויים. בעידן שהתקשורת והרשתות החברתיות הן שקובעות את סדר היום של החברה הישראלית, לא רציני היה לחשוב שהתבטאויות כאלה מפי הרב קרים יעברו ללא תגובה 'הולמת' של התקשורת. כך גם לא סביר היה שחה"כ גלאון תחמיץ ההזדמנות לכותרות בעניין, וכך גם היה צפוי שהסבריו של הרב קרים יאפשרו לבג"ץ ל'אשר' את המינוי, למרות שבעקבות משיכת העתירות כבר לא היה צורך ב'הכשר' זה. מודה, התקשיתי להבין את ה'עליהום' על בג"ץ בעניין זה (בטח ובטח את הלשון המאוד לא מכובדת מצד כמה מנבחרינו ורבנינו). "בג"ץ לא ממנה רבנים", אמר ח"כ מלומד (באמת). אתה צודק. אבל בג"ץ גם אינו ממנה ראש ממשלה או שרים, גם לא מפלגות, אבל בידו לקבוע כי הם אינם רשאים להיבחר או להיות מועמדים לבחירה. למה בעניין זה מה שנכון לגבי ראש ממשלה אינו נכון לגבי רב בשירות הציבורי? נכון, בג"ץ אינו רשאי ואין לו סמכות להיכנס לענייני הלכה. אבל מה לעשות ומינוי רב צבאי הוא לא עניין הלכתי, אלא עניין  מנהליככל מינוי אחר ולכן  המינוי אמור, לענ"ד, להיבחן על פי אמות מידה של המשפט המנהלי. נכון, לא נעים, נכון, לא ברור למה בג"ץ חיכה כל כך הרבה זמן מיום הגשת העתירה נגד המינוי עד יומיים לפני טקס החילופין, נכון, שאלתו של השופט ג'וברין היכן כתוב בתורה בעניין מעמדה של שבויה במלחמה מעידה שעדיף היה לו לא אותו היו משבצים לשבת בתיק זה, ובכל זאת, איך אמר מנחם בגין ז"ל? "יש שופטים בירושלים". ב'שורה התחתונה', הרב קרים יהיה הרב הצבאי הראשי של כ-ו-ל-ם בצה"ל ויעשה יופי של עבודה, כפי שעשה בכל דבר שנגע בו עד היום. וכל העניין הזה של בג"ץ, הסערה והמינוי יהיו כדאיים אם בעקבותיו כל מיני פוליטיקאים, רבנים ושאר משרתי ציבור, יחשבו פעמיים איך לומר את מה שהם חושבים ומאמינים, אבל במחשבה מראש גם כיצד יקלטו את הדברים גם כאלה שמחפשים לדוג פרובוקציות. הגיע הזמן להפנים, שגם דברים הנאמרים בבית המדרש, לא נעצרים שם. לא, אין מה להתבייש ש'יפוצו מעיינותיך', רק נכון להקדיש עוד קצת מחשבה איך לאמר את הדברים בידיעה שגם מי שאינם חובשי בית המדרש ואינם בקיאים בהלכה ובמסורה ייחשפו לדברים. נכון, לרשתות החברתיות יהיה אז יותר משעמם, אבל האוויר יהיה פחות מזוהם. ומוטב כך.
ועוד משהו, ואולי חשוב יותר. הסיפור הזה הוא עוד אחד מרצף עניינים חברתיים/חוקיים/ דתיים המציפים אחת לכמה ימים את שאלת יחסי דת-מדינה ברזולוציות שונות. נושאים חשובים וטעונים, שתמיד מרגיזים צד זה או אחר, מביאים להתלהטות היצרים, לקטרוגים ולהרבה שנאת חינם, לפעמים עד כדי ייאוש. אבל חברים, קחו אוויר. אנחנו (המדינה) רק בני 68. דרושה סבלנות וסובלנות. נדבך ועוד נדבך. תרגיעו.
8888
הנה דוגמא, ודווקא מפי הרב יגאל לוינשטיין, מהישיבה בעלי, (אותו הרב יגאל מההתבטאויות על ההומאים) על גיוס בנות לצה"ל. על האפשרות שנשים ישתלבו במערך הלוחם של הצבא אמר הרב לוינשטיין: "לנשים יש בשורה גדולה לעולם. לגברים יש בשורה גדולה לעולם וכל אחד צריך להביא את הבשורה שהשם מצפה ממנו. בשורת נשים היא בשורת השלום, לא המלחמה, לכן מלחמה ונשים זה תרתי דסתרי. עם ישראל יכול להסתדר בלי הנשים (כלוחמות) נהדר. הגברים נלחמים כדי שאת הבשורה הנשית יהיה אפשר לבשר, אבל בעולם המודרני הפכו את הנשים לגברים וערכן נמדד רק בקריטריונים של גברים". אפשר להסכים עם דבריו או שלא להסכים, אבל הדרך בה ביטא עמדתו – מכובדת ומכבדת את אומרה. (וגם על זה היו מי שתקפו אותו...אני בחרתי דווקא לפרגן. על הדרך).

(הדברים כתובים בעלון 'שבתון' שבת זו)