"מחאת הסרדינים" לא שוככת, ובפתח-תקווה, הבוקר, יום רביעי, הלימודים בבתי-הספר היסודיים בפתח תקווה נפתחו רק בשעה עשר, כצעד מחאה של ועדי ההורים. ביום ראשון בשבוע הבא צפויה השבתה כוללת בכל הארץ.

כידוע, המחאה האמורה באה לקדם מצב בו בכיתה לימוד יישבו 32 תלמידים, לכל היותר, ולא עד 40 תלמידים, במצב הנוכחי. דרישת ההורים היא כי כך יופעל, החל משנת הלימודים הקרובה, בכל כיתות א', וכך מידי שנה יהיה שנתון נוסף עם מספר תלמידים 'נורמלי' בכיתה.

אז, מה המצב בפתח-תקווה? כמה הילדים שלנו יושבים כסרדינים בכיתות?



מסתבר, שב-126 כיתות לימוד בבתי הספר היסודיים בפתח תקווה יש 33-40 (!!!) תלמידים בכיתה. המצב העגום הזה בולט בעיקר בשכונות החדשות – אם המושבות ונווה-גן, בבתי הספר: אהוד מנור, נתן יונתן, בר לב ונעמי שמר. עוד בולט, כי הבעיה נמצאת בעיקר בחינוך הממלכתי, בעוד בחינוך הממלכתי-דתי המצב טוב בהרבה, בגלל הפרדת המינים הנהוגה שם. אלא, שלא למהר לשמוח. בממ"ד, הגם שיש מיעוט כיתות צפופות, יש לא מעט כיתות תת-תקניות,  למשל ב'מורשה', מה שאומר שלא תמיד יש תקן (= מימון של משרד החינוך) למחנכת, סל השעות מצומצם יותר מזה של כיתות תקניות (אלא אם כן מעובה מכספי הרשות המקומית ו/או ההורים), וכדומה. יודגש, כי משרד החינוך מממן את הפרדת המינים רק באופן חלקי (ראו בהמשך).

נחזור לצפיפות הנוראה בכיתות הלימוד בבתי הספר בפתח תקווה. לנתונים עצמם (שנחשפים כאן ב'פיתה' לראשונה, לאחר שהעירייה סרבה למסור את הנתונים במשך כמה שבועות):



בבית ספר 'אהוד מנור':
בשכבת כיתה א': שתי כיתות עם 37 תלמידים ו-2 עם 38 תלמידים.
בשכבת כיתה ב': כיתה אחת עם 34 תלמידים ו-3 כיתות עם 37 תלמידים.
בשכבת כיתה ג': כיתה אחת עם 35 תלמידים, אחת עם 36, אחת עם 37 ושתי כיתות עם 38 תלמידים בכ"א.
בשכבת כיתה ד': שתי כיתות עם 37 תלמידים בכ"א, אחת עם 38 ואחת עם 39 תלמידים.
בשכבת כיתה ה': שתי כיתות עם 36 תלמידים כ"א, אחת עם 37, אחת עם 38 ואחת עם 39 תלמידים.
 
בבית הספר 'נתן יהונתן':
בשכבת כיתה א': 4 כיתות עם 38 תלמידים בכ"א.
בשכבת כיתה ב': אחת עם 34, שתיים עם 36 ואחת עם 37 תלמידים.
בשכבת כיתה ג': אחת עם 34, שלוש עם 36 ואחת עם 37 תלמידים.
בשכבת כיתה ד': שלוש כיתות עם 36 תלמידים כ"א, אחת עם 37 תלמידים.
בשכבת כיתה ה': שלוש כיתות עם 38 תלמידים כ"א ואחת עם 39 תלמידים.
 
בבית הספר 'בר לב':
בשכבת כיתה א': שתי כיתות עם 32, אחת עם 33 ואחת עם 34 תלמידים.
בשכבת כיתה ב': אחת עם 38 ושתי כיתות עם 39 תלמידים כ"א.
בשכבת כיתה ג': אחת עם 32, שתיים עם 33.
בשכבת כיתה ד': אחת עם 36, אחת עם 37 ואחת עם 38 תלמידים.
בשכבת כיתה ה': שתי כיתות עם 38, אחת עם 39 ואחת עם 40 תלמידים.
 
בבית הספר 'נעמי שמר':
בשכבת כיתה א': 29, 30, 33 ו-34 תלמידים בכיתה.
בשכבת כיתה ב': שתי כיתות עם 35, אחת עם 36 ואחת עם 37 תלמידים בכיתה.
בשכבת כיתה ג': שתיים עם 31, אחת עם 34 ואחת עם 35.
בשכבת כיתה ד': 36, 37 ושתי כיתות עם 39 תלמידים בכיתה.
בשכבת כיתה ה': 38, 37 ושתי כיתות עם 39 תלמידים בכיתה.
 
ובאזורים אחרים בעיר:

בבית הספר שיפר:
שכבת כיתה א': כיתה עם 37 ושתי כיתות עם 38 תלמידים בכ"א.
שכבת כיתה ב': אחת עם 36 ושתי כיתות עם 37 בכ"א.
 
בבית הספר 'הס':
שכבת כיתה א': שתי כיתות של 36 ואחת עם 37 תלמידים בכיתה.
שכבת כיתה ב': אחת עם 35 ושתיים עם 36 בכיתה.
שכבת כיתה ה': 35, 37 ו-38 תלמידים בכיתה.
שכבת כיתה ו': 35, 37 ו-38 תלמידים בכיתה.
 
בבית הספר 'אלימלך כנר': 6 כיתות עם 34-38 תלמידים בכיתה.
בבית הספר קרול: שתי כיתות כאלה.
בבי"ס נוה עוז: 4 כיתות עם 35-37 תלמידים בכיתה.
 בבי"ס קרול: שתי כיתות.
בבי"ס שיפר: 6 כיתות עם 36-38 תלמידים בכיתה.
בבי"ס אורנים – כיתה אחת עם 36.
בבי"ס ביאליק: שתי כיתות.
 בבי"ס הדר: שתי כיתות עם 38 כ"א , אחת עם 39 ואחת עם 40 תלמידים בכיתה.
וב-בי"ס הוברמן: 5 כיתות עם 35-37 תלמידים בכיתה.
 
ומה קורה בממ"ד?
בהיבט הצפיפות – המצב הרבה הרבה יותר טוב מאשר בבתי הספר הממלכתיים, זאת כאמור בגלל הפרדת המינים. כיתות צפופות יש רק ב:

ממ"ד כפר גנים: בשכבה א' יש כיתה אחת עם 35 תלמידים ובשכבה ה' כיתה אחת עם 36 תלמידים ובבי"ס 'נווה אברהם' שבנווה-גן רק בכיתה אחת בשכבה ב' יש 37 תלמידים.

בהקשר להפרדת המינים בממלכתי-דתי, כאמור, כתב 'פיתה – עושים כבוד לכיפה' מציין כי תנועת "ישראל חופשית" עתרה לבג"ץ נגד מדיניות משרד החינוך המתירה ומתקצבת (חלקית) את ההפרדה בין המינים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים, ובית משפט העליון, קבע בשבוע שעבר, שעל המדינה להסביר, בתוך חודשיים, כיצד ניתן לצמצם את הפערים שבין מספר התלמידים בכיתות בחינוך הממלכתי-דתי לבין זה שבחינוך הממלכתי החילוני. נציגת המדינה הסבירה בבית משפט העליון כי ההפרדה בין המינים בחינוך הדתי נובעת בגלל אורח החיים והייחודיות של החיים של המשפחות הדתיות.


הפגנה בפתח תקווה (צילום ארכיון)

כמו כן מתבשלות להן בכנסת שתי הצעות-חוק בנושא. האחת של דב חנין, יואב בן צור, יוסי יונה, מיכל בירן, מנואל טרכנטברג והרב מוזס, במסגרת תיקון לחוק חופש המידע, בדבר חובת פרסום הקצאת משאבי חינוך לאוכלוסיות השונות (בעקבות הטענות כי הממ,ד מקבל הרבה יותר כסף (יחסית) מהחינוך הממלכתי), וכן הצעת חוק של מירב מיכאלי, תיקון לחוק חינוך ממלכתי, בדבר ביטול השתתפות הרשויות המקומיות בתקציב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים. נכון שסיכוייהן של הצעות חוק אלה להתגבש לכדי חקיקה ולצלוח את שלוש הקריאות מתקרבות לאפס, במבנה הקואליציוני הקיים, ובכל זאת, הן צפויות להביא להעלאת הנושא ליותר מודעות ציבורית, רעש תקשורתי ולא מן הנמנע כי גם בג"צ יתבקש להתערב.

אגב, צפיפות התלמידים בכיתות בסקטור הערבי היא מן המפורסמות, ולכן אין זה מפתיע לראות כי חברי הכנסת הערביים אוסאמה סעדי ואחמד טיבי הגיעו יוזמת להצעת חוק בדבר הגבלת מספר התלמידים בגן ילדים ובכיתה בבית ספר יסודי.

ובתוך כך. כתב "פיתה – עושים כבוד לכיפה" מציין כי בעיקר בשכונות חדשות המתאכלסות, קשה מאוד לרשות המקומית להיערך מבעוד מועד למספר מדויק של כיתות, שכן בדרך כלל לוקח שלוש-ארבע שנים מיום קבלת ההחלטה על בניית בית ספר עד השלמתו. הפרוגרמה לבניית בית הספר מתבססת על הערכת האגף לתכנון אסטרטגי בעירייה, שאוסף נתונים בהתבסס על מגרשים שבבנייה ולמידה מהעבר על אופי השכונה, גודל משפחה ממוצע וכדומה, אך קורה לא אחת שקצב הבנייה מואץ בבת-אחת, כך שההערכות משתנות תוך כדי בניה. זאת ועוד, משרד החינוך שותף משמעותי ביותר בפרוגרמה לבתי ספר, הוא גם זה שמממן את הבנייה ושותף מכריע לקביעת גודל בית הספר, בהתבסס על נתונים שהוא מקבל מהעירייה, אך לא אחת גם המשרד 'קצר' בכספים ומעדיף לבצע את בניית בית הספר בשלבים, (ככל שהבנייה יותר גדולה לוקח יותר זמן לבנות, מה שעלול לגרום לדחיית מסירת המבנים) מה שלפעמים מתגלה כמאוחר מדי.

בעיה נוספת, גם בפתח תקווה, היא מחסור יחסי בקרקעות 'חומות' לבניית בתי ספר על פי הפרוגרמה של משרד החינוך. המשרד קיבל בשנתיים האחרונות החלטה לעודד את הרשויות לבנות מוסדות חינוך לגובה, מבנים של ארבע וחמש קומות, כולל ניצול הגג השטוח (למגרשי ספורט, לדוגמא), כדי למקסם את ניצול הקרקע, זאת לעומת עשרות שנים בהם נבנו מוסדות החינוך לגובה של שתיים-שלוש קומות לכל היותר.

סיבה נוספת לריבוי תלמידים בכיתה היא שמשרד החינוך קבע תקן של 40 תלמידים בכיתה ועל פי זה הוא מתקצב את שכר המחנכת והמורים. ככל שיש פחות תלמידים בכיתה, ומעוניינים שלא לפגוע בהיקף השיעורים, הרשות המקומית נאלצת לממן שעות לבית הספר. יש מקומות שגם ההורים משתתפים בשכר המורים בשעות שאחרי התקניות הרגילות.

כזכור, ראש עיריית פתח תקווה, איציק ברוורמן אמר להורי התלמידים כי הוא מזדהה עם מאבקם להקטנת הצפיפות בכיתות ואף שוחח עך כך עם שר החינוך, נפתלי בנט.


שר החינוך הקודם, הרב שי פירון פרסם השבוע פוסט בפייסבוק  עם התוכנית שגיבש בזמנו לצמצום הצפיפות. במרכזה: החל משנה"ל הקרובה כיתות א' לא יעברו את 32 התלמידים בכיתה, בכיתות גבוהות יותר עם כ-40 תלמידים תוכנס מורה שנייה לכיתה, המורים יעברו השתלמויות מיוחדות ועוד. לדבריו, העלות הכוללת של התוכנית היא 140 מיליון שקל, סכום שיש בידי המשרד להוציא למטרה זו.



לאחר הסקירה על הממלכתי והממלכתי דתי, בטח תשאלו עצמכם – נו, ומה קורה בחינוך החרדי האשכנזי והחרדי הש"סי בפתח תקווה, כמו גם בחינוך המוכר שאינו רשמי  - נועם, למרחב ודעת מבינים? תתפלאו (או לא), למנהל החינוך העירוני אין את הנתונים האלה. ככה, לפחות, הם אמרו ל'פיתה'.