רבות הפעמים בהם בני הנוער סופגים מהמבוגרים אמירות שליליות ומחלישות אשר טוענות כי "הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם" במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב טוענים כי זה "נוער מפונק ואגואיסט".

אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות לאותם מבוגרים אשר מתגאים ומתרפקים על העבר בטענה ש"היה פה שמח לפני שנולדתי" ולהגיד כי עובדה זו אינה מחזקת את עמדתכם כלל, ההפך הוא הנכון. העובדה כי היה פה טוב שגדלתם כאן היא אינה בזכותכם אלא בזכות דורות לפניכם, אך אם כעת (לדעתכם) רע פה, זה בהחלט באשמתכם. השאלות שצריכות להישאל מופנות אליכם-המבוגרים. במה אתם קידמתם את המדינה? כיצד אתם פעלתם כדי שיהיה פה טוב יותר או לפחות כמו שהיה בדורכם?!
ואתם נוער יקר, אני רוצה לחזק את ידכם ולהגיד תודה על עשייה מבורכת, על שעות רבות של התנדבויות בארגונים ועמותות שונות, על עשיה מבורכת בתחום הפוליטי, על הפגנות ומחאות משמעותיות, על תרומתכם הרבה לעמ"י, על כך שהיום ניתן לראות אתכם בכל זירה שהיא בתחום הציבורי.

גילכם לא סתם נקרא "גיל הנעורים", נוער, מהשורש לנער. יש לכם פה תפקיד עצום, לנער, לנער אותנו המבוגרים שכבר התקבעו בדעותיהם, להזכיר לנו שמרד נעורים יכול להיות מרד חיובי וחיוני. בפרשת "ויגש" , ספר בראשית, אנו נפגשים עם אמירתו של יהודה ליוסף: "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". שאלה זו צריכים כל נער ונערה בישראל לשאול את עצמם. איך אחרי מאה ועשרים שלי אעלה אל אבי שבשמיים וימי הנעורים אינם איתי? עלינו להשגיח היטב על ימי הנעורים לבל יבלו בהבלים ובבטלה. להוסיף להם תוכן וערך, דבר זה נכון לכל גיל, אך בהחלט לבני הנוער יש כוח ייחודי ביותר.

ואנו המבוגרים צריכים לזכור שהנוער של היום זה המחנכים, המנהיגים, הרופאים, החכי"ם וראשי הממשלה הבאים-"המחנך נפשות דואג לדורות". כל אחד מהמבוגרים הוא מחנך בין אם יירצה בכך ובין אם לא. אם כך בואו נתחיל בללמד אותם שיעור בסיסי וחשוב כ"כ. בואו נלמד אותם מהי ראיית הטוב, עין טובה, אמונה באדם, בואו נבחר לראות בהם את הטוב ולא יאוחר היום בו ניווכח לראות את השפעת האמונה בהם על חיינו וחיי ילדינו. כמאמר שאול טשרניחובסקי: "שחקי על החלומות....כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".