תרבות ניהול

בראשית הקיץ האחרון כאשר פורסם דבר מינויו של איל ברקוביץ למנג'ר המקצועי של מועדון הכדורגל הפועל ת"א היו שסברו שהמינוי לא יוכל להחזיק מעמד עד לתום העונה ולו בשל המטען הגדול שמביא אתו ברקוביץ לתפקיד המסתמך על שנותיו הרבות כשחקן באי הבריטי (אנגליה וסקוטלנד) ואשר אינו עולה בקנה אחד עם שיטות הניהול המוכרות בכדורגל הישראלי. נכון הדבר שמעבר לכביש במועדון הצהוב מצליח המנג'ר המקצועי ג'ורדי קרויף בתפקיד, אך דומה שבהיות הבעלות על הפועל ת"א מפוזרת בין בעלים רבים, מתקשה המועדון לסגל לעצמו שיטת ניהול ראויה לאורך זמן.



העונה דווקא החלה באופן סביר ולמרות הקיצוץ הנרחב שהנהיג ברקוביץ בתקציב, הצליח המנג'ר להעמיד לטובת הקבוצה סגל שחקנים סביר שיכול בהחלט להתמודד בחלקה העליון של הטבלה. יודגש כי אין מחלוקת לגבי סמכותו ואחריותו של המנג'ר המקצועי בכל מועדון על מלאכת קביעת סגל הקבוצה. המאמן מעלה אל מול הנהלת המועדון את הצרכים והדרישות השונות עבור שחקנים שיתאימו לפילוסופיית המשחק שלו ולהשגת היעדים והמטרות שהוצבו בפניו טרם פתיחת העונה, והמנג'ר המקצועי אמור לתרגם את הדרישות למדיניות רכש באמצעות התקציב העומד לרשותו ולהיצע השחקנים המקומיים בארץ ושחקני החיזוק מחו"ל תוך שמירה על רוח ומדיניות המועדון בכל מה שקשור לקידום שחקנים צעירים בכלל ושחקנים שגדלו כל השנים במחלקות הנוער של המועדון.

כאשר בעלים של מועדון (בין אם הוא יחיד ובין אם מדובר בשותפים רבים) מחליטים למנות למועדון מנג'ר מקצועי הרי שיש כאן אמירה: כל ההחלטות המקצועיות במועדון הן בסמכותו ובאחריותו של המנג'ר  - לטוב ולרע. כאשר מי מהבעלים מחליט "להצניח" שחקן חיזוק לקבוצה (גם מתוך אכפתיות ורצון עז לסייע) וזאת ללא תיאום מלא ומוחלט עם המנג'ר המקצועי, אזי חילופי הדברים הקשים וההאשמות האישיות הן רק עניין של זמן ואינם מפתיעים איש. מיניתם מנג'ר מקצועי – תנו לו לעבוד. אתם רוצים לנהל לבד? אל תמנו מנג'ר מקצועי. זה פשוט לא הולך יחד.

תרבות שחקנים

כ"כ הרבה רגשות מציפים את כל הנוטלים חלק במשחקים, הן את השחקנים עצמם והן את האוהדים ביציעים. תחושות קהל האוהדים בעתות משבר בהן קבוצתם האהובה אינה מצליחה, מתורגמות במקרים רבים לשריקות בוז, קללות וניבולי פה המתייחסים לקבוצה כולה ולעתים גם מופנים ישירות לשחקנים ספציפיים באופן אישי. עם שריקת סיומו של משחק נמצאים השחקנים היורדים לחדרי ההלבשה במצב פיזיולוגי של דופק גבוה ונדרשת מהם לא פעם רמה גבוהה מאד של איפוק על מנת שלא להשיב או להתייחס לתגובות המגיעות מהיציעים. הדברים נכונים לגבי כלל השחקנים ומקבלים משנה תוקף במיוחד כשמדובר בשחקנים מובילים בקבוצותיהם, "קפטנים" וכוכבים מובילים בעלי שכר גבוה במועדון. חובה על הנהלת המועדון להעמיד לדין כל שחקן המגיב בקללות, תנועות מגונות ובוודאי באלימות ולהשית עליו קנס כספי גבוה והרחקה ממשחקי הקבוצה גם במחיר של פגיעה בהישג המקצועי של הקבוצה לטווח קצר.

שחקנים אלה מהווים מודל להערצה לבני נוער רבים והינם בעלי השפעה רבה על ציבור האוהדים הנוהים אחריהם לכל משחק. נכון שהרבה יותר כואב מבחינתו של השחקן לספוג את ההקנטות, הגידופים והשריקות מקהל הקבוצה שלו מאשר מאוהדי הקבוצה היריבה אך כבר אמרו חז"ל: "נאה דורש – נאה מקיים" . לתשומת לבכם: החברים יוסי בניון ודונטה סמית !

תרבות הערכה

תרבות ספורט מושתתת לא רק על ערכים של התנהגות על המגרש ומחוצה לו אלא גם על יכולת של חברה ומדינה להעריך ולהוקיר ספורטאי עבר (מאמנים, שחקנים ומנהלים). בשבוע החולף התקיים טקס הענקת פרסי המצוינות בספורט ע"ש שוער העבר יעקב חודורוב ז"ל, לשנת 2014 המוענקים ע"י משרד התרבות והספורט והמועצה להסדר הימורים בספורט בשיתוף עם ידיעות אחרונות ועיריית ר"ג.  השנה החליט המשרד להעניק עיטור על מפעל חיים למאמן הכדורגל דרור קשטן המאמן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. קשטן ניהל קריירת אימון מפוארת במהלכה הוא זכה בתארי אליפות, גביע המדינה וגביע הטוטו עם בית"ר ירושלים, מכבי ת"א, הפועל ת"א, הפועל כפ"ס והפועל לוד.  בשנות האימון שלו במועדון הכדורגל של הפועל ת"א הגיע קשטן עם קבוצתו לשלב רבע גמר גביע אופ"א ובין השנים 2010 – 2006 כיהן כמאמן הלאומי של נבחרת ישראל. במשך שנות פעילותו של קשטן תרם המאמן לגידולם וחינוכם של דורות רבים של שחקנים והשיג הישגים רבים ומגוונים בשדה הכדורגל הישראלי הראויים להערכה וטוב שיש מי שיודע להעריך. שאפו !      

ותזכרו: ספורט זה תרבות. או שיש לך את זה או שאין לך את זה.