כ"ד ניסן ה'תשפ"ה 22/04/2025′וואלה′: הצוללן שהותקף אמש על ידי כריש הוא בן 40 מפתח תקווה. בני משפחתו מספרים שהוא "חובב כרישים"

איתי אלתרמן

>צוק איתן, גרסת VIP

> איתי אלתרמן

> דעות

דף הבית

צוק איתן, גרסת VIP

ז' אלול ה'תשע"ד 02/09/2014

איתי אלתרמן

"צוק איתן" יזכיר לחלקנו הגדול את הלחימה העזה בעזה

את הנופלים שחרפו נפשם ואת הצופרים הרועמים בדרום הארץ ואף במרכזה. ההירתמות של כלל האוכלוסייה, הדאגה של הנשים בבית אשר בעליהן נקראו למילואים וההורים אשר תולים תקווה בשובו של בנם הלוחם הביתה.

הלחימה העיקשת של גולני והקרב במנהרות האימה. בתי החולים שמלאים בפצועים עד אפס מקום והפייסבוק שגועש בעקבות ג′ובניקים שרוצים לתפוס את קו החזית בלחימה. הלווית החייל הכי לא ′בודד′ במדינה, וערמות הממתקים שהוגשו כעזרה ראשונה לכל לוחם המבקש ממתקו לדעת. כל אלו יהפכו לזכרון בלתי נשכח מקיץ אלפיים וארבע עשרה.

הזיכרונות שייכים לעבר והכאב נשאר לעתיד ויש מי שיכאב גם בהווה. יכאב את הפציעה. הפציעה שתוליך אותו מרגע שיתעורר כל בוקר עד שינוח חזרה במיטתו. הפציעה שבמקום לראות בשתי עיניו, יראה את העולם דרך עין אחת בלבד, אם בכלל. במקום להרים את ילדו בזרועותיו הבוטחות, ירים אותו ברגליו המפושקות.

בשביל האמיצים האלו הוקמו מועדונים בשם "בית הלוחם" המפוזרים בערים הגדולות ברחבי הארץ. הארגון תומך בכל נכי צה"ל לדורותיהם ומפנק אותם בכל אמצעי שיכול הוא לו. בית הלוחם, דומה הוא לקאנטרי קלאב- מועדון, מגרשי ספורט, בריכת שחיה, חדר כושר ופעילויות. הארגון מקיים תחרויות ספורט, מופעים, פעילויות חברתיות וכל מה שעוזר כדי לשמור על מצב רוחם של הגיבורים האלה.

כמו בכל חברה מתוקנת, או יותר רלוונטי להגיד- מועדון מתוקן, יש את הקבוצה האקסקלוסיבית, ה- VIP של המועדון, הדובדבן שבקצפת.
נכון מאוד, לא היה לכם קשה לנחש שמדובר בקבוצה שלא מזמן הצטרפה למועדון. קבוצת "צוק- איתן", ′חוגגת′ זה עתה שבוע להקמתה באירוע מיוחד שבו יחולקו עוד אייפדים מבית אפל לאוסף.

"האייפד הראשון שקיבלתי בבית החולים הוא אייפד איר החדש, לאחר מכן קיבלתי עוד שלושה טאבלטים ועכשיו שוב אייפד איר, מה אני אעשה עם שניים!?", אומר לי בחור שנראה בריא לחלוטין, "בכמה אפשר למכור אותו?". ומיד בחור אחר על קביים העונה לשם אבישי מתלוצץ שזה האייפד השלישי שלו והטאבלט השביעי במספר.

אז אמנם היו שם מספר לוחמים בודדים שנפצעו רציני מאוד, חלקם עם כוויות בדרגות גבוהות וחלקם לא יזוזו מהכיסא גלגלים בזמן הקרוב, אם בכלל. אבל שאר הלוחמים נראו די בריאים למדי. ואני די התבאסתי שלא הביאו אוטו חדש לחבר′ה שפצועים רציני. אחרי הכל, מגיע להם.

מגיע להם להיות בקבוצה האקסקלוסיבית, מגיע להם לקבל אינספור מתנות, מגיע להם לקבל שירות הכי טוב, כמו שהם שירתו את המדינה ומגיע להם את היחס הטוב ביותר. אבל מה עם אלה שסתם נפצעו להם בשירות הצבאי? אלה שבתאונת אימונים איבדו רגל, יד או כל איבר אחר? אלה שנפצעו בהפרות סדר ביהודה ושומרון ואלה שקיבלו מכת חום באחד המסעות ואינם יכולים להיחשף בפני השמש יותר? אתם יודעים מה יהיה איתם?

כאבים, ניתוחים פיזיותרפיה, כדורים והמשך טיפולים, אבל הבאסה הרצינית זה שהם יישארו בקבוצת הפצועים ה- ′רגילים′ של צה"ל ולא יכנסו לקבוצת ה- VIP, ולמרות הכל, הם יהיו בסדר גמור ויחיו תמיד על תחושת השליחות שלשמה הם נפצעו. אמנם, הם לא יחזרו הביתה עם עשרה טאבלטים, שתי חופשות בארץ ושוברי קניה בסך אלפי שקלים, אבל הם כן יקבלו תמיכה מארגון "נכי צה"ל" ומארגונים אחרים שעומדים בגבו האיתן של צה"ל, והכי חשוב, את מלא התמיכה הנכונה, החיובית והכלכלית, מלאת החום והאהבה, הם יקבלו בבית מקרוביהם ומשפחתם.

לעומתם, יש לוחמים שיחזרו לבית החסר-כל שלהם, הוריהם כ"כ התגעגעו לראות את פניהם, אבל פני הלוחמים יפלו ויחמיצו מהר מאוד כשישמעו שבקרוב מפנים את משפחתם מהבית כי ההורים לא עומדים בתשלום החודשי. המשפחות האלה שולחות את בנם להגן על המדינה במקום לעזור בבית ולהביא כסף. עם זאת, צה"ל עוזר למשפחות הללו והמשקיות ת"ש עושות עבודה יוצאת מן הכלל.

ואיך כל זה קשור למבצע " צוק איתן", אתם שואלים את עצמכם? אלפי הורים למשפחות בדרום איבדו את עבודתם ואפילו את ביתם, המדינה תנסה לעזור, אבל בבירוקרטיה כמו בבירוקרטיה תמיד העניינים עובדים ויעבדו לאט. עוד חיילים בצה"ל יצטרכו לקבל תמיכה כלכלית, ועוד משפחות ייזרקו לרחוב או יעתיקו מושבם דרומה יותר, ולא בגלל דרישת בן גוריון לעם הציוני אשר יישב בנגב או אידיאלים כאלו ואחרים, אלא בגלל חשבון בנק במינוס עצום.

בכל התקופה של צוק איתן, לפחות במהלך החמישים הימים, ההמון ראה לנכון לבוא ולעזור. לקנות עוד ועוד מוצרי גלם, אוכל והווי. זה תרם ללא ספק. אבל החוסר פרופורציות בו נתרמו הדברים, איבד את רעיון העזרה והפך לבזבוז אחד גדול. גם אחרי המלחמה, נשארות ומצטרפות משפחות רבות לקו העוני.

אנחנו בפתיחתו של חודש אלול, פחות מחודש לראש השנה ותחילת תקופת החגים. אולם יש לאבישי, הלוחם מגולני שנפצע ברגלו, יש שק ממתקים משובח, שבעה טאבלטים, חופשה באילת בשבוע הבא ומלתחה חדשה. אבל יש כאלו שזקוקים בסך הכל לראש של דג בערב השנה החדשה.

עכשיו יש לי את התשובה ללוחם ששאל מה הוא יעשה עם שניים, נדמה לי שאייפד אחד יסדר הרבה ראשים של דג.

אז שנהיה לראש ולא לזנב.

חודש טוב ושקט.

שלכם-

איתי.

מעניין לקרוא גם ש... >>