לפני מספר שבועות ניסו אלמונים לשרוף את ארון הקודש שבבית כנסת הגדול בפ"ת. למרבה המזל, הדבר לא עלה בידים. לא הייתה זאת הפעם הראשונה. לפני כשלוש שנים נכנסה חבורה של ניאו נאצים לבית הכנסת, חיללה כל דבר שהיה שם, טינפה את הקירות, חיללה ספרי קודש – עשתה מאמצים זהים בדיוק למה שעוללו הנאצים ימ"ש בבתי כנסת באירופה. לאחר חקירה מאומצת נתפסה חבורת החוליגנים ונשלחה לכמה שנות מאסר. גם בלא ההתנכלויות החוזרות ונשנות האלה, מצבו הפיסי של בית הכנסת הגדול בפ"ת, אינו מכובד, בלשון המעטה. (סוגיית הניהול בידי עמותה פרטית לכאורה בעוד מדובר במבנה עירוני לכאורה הנהנה מתקצוב עירוני זו סוגיה מכובדת ורגישה בפני עצמה).

קצת היסטוריה. עם היווסדה של פ"ת החלו המתיישבים לאסוף תרומות מהארץ ומחוצה לה להקמת בית כנסת מרכזי בפ"ת, וכפי שצריך – על ראש גבעה. ועד חברת התמיכה מאודסה בשיתוף יורשי עזבונו של הנדיב טוקאץ' תרמו יחד 8600 פראנק, מה שאישר את הקמת המסד של בית הכנסת. תושבי המשובה של אז הרימו אף הם את תרומתם, אבנים הובאו מהכפר השכן איבן-בוריק (הלא היא בני ברק של ימינו), ובחורף תרנ"ז (1987) התקיים טקס הנחת אבן-הפינה לבית הכנסת הגדול בפ"ת ומיד החלה בנייתו. הנדיב הברון דה רוטשילד תרם 20 אלף פראנק להשלמת הבנייה, ובניסן תרנ"ח נחנך בית הכנסת שנקרא 'בית יעקב' על שמו של ג'יימס (יעקב) מאיר דה רוטשילד, אביו של הברון. מאז ועד היום כל יום נערכות בו תפילות בעשרות מנינים וכן מגוון שיעורי תורה.

דא עקא, שבמרוצת 117 שנות קיומו של בית הכנסת, הלך מצבו הפיסי והורע. יסודותיו התערערו ממש, הצבע שעל הקירות התקלף וכך דהו גם ציורי הקיר המדהימים ששורטטו בו בעבר, לא מכובד. ויש אומרים אף מסוכן.

העירייה, בקדנציה הקודמת בתקופת ראש העיר דאז איציק אוחיון, החליטה להחזיר עטרה ליושנה ולהכין תוכנית מקיפה לשיפוץ בית הכנסת ושימורו, תוך כדי הקפדה לדרישות הנגישות והבטיחות הנדרשות ממבנה ציבורי. אדריכל שימור הכין תוכנית מפורטת והעריך את אומדן העבודות ב-15 מיליון שקל (!). מדובר על שיפוץ כלל המתחם, הן קומת הקרקע (אולם התפילה המרכזי) והן הקומה השנייה (עזרת הנשים) והחצר החיצונה בה מתוכנן גן שבעת המינים.

אלא שמצוקת תקציב העירייה מול העלות הגבוהה לא אפשרה הסתערות על העבודה. אשתקד הושקע כמיליון שקל בענייני בטיחות הכרחיים ומעט צבע בסביבת ארון הקודש. שאר העבודות מחכות. למה בדיוק? אותה מועצת עיר החליטה על הקמת ועדה שתפעל לגיוס כספים מהארץ ומהעולם. חשבו אפילו לפנות לשימור האתרים של האו"ם. מה קורה עם זה בפועל? האם כמו שקורה עם החלטות רבות נוספות של מועצת העיר (ככה זה גם בממשלה), שהחלטות לחוד ומעשים לחוד?
 
בישיבת מועצת העיר האחרונה עלתה הצעה של חבר המועצה רמי גרינברג שאמרה שהמועצה תאשר תוכנית חומש לתקצוב לקידום נושא שימור האתרים בדגש על מבנים שבחזקת העירייה כדוגמת בית הכנסת הגדול. אכן ההחלטה התקבלה ולישיבת המועצה הקרובה שתתקיים ביום ראשון ה- 31/8 אמורה להיות מונחת על שולחן המועצה התוכנית הנ"ל בכדי שתצא אל הפועל. מדובר שם על תיקצוב וביצוע השימור כך שבכל שנה תיקח העירייה על עצמה לטפל בשימור של מבנה אחד לפחות, למרות הצרכים הכספיים האדירים ששואבת העיר במגוון הנושאים.

האם זה יביא לטיפול שורש בשימור בית כנסת הגדול המיוחד הזה? הרשו לכותב שורות אלו להיות מעט סקפטי. כך, לפחות, בהתבסס על העבר וכן על כך שעם מספר כה גדול של מבנים הראויים לשימור, לא נראה כי ישקיעו 15 מיליון שקל בשימור בית הכנסת הגדול, מה שיבלע סכום כזה גדול ולא יותיר למבנים האחרים, במשך שנים, סיכוי לעבור את המהלך הזה.

אלא אם. בעבר פעלה בעיר 'קרן לפיתוח פתח תקווה'. מטרתה הייתה לגייס כספים לפיתוח העיר. נכון שבעירייה לא זוקפים הצלחה מי יודע מה להיקף הכספים שגייסה (מכירים את פסלי הסוסים המוצבים בעיר? פרויקט שיזמה הקרן והכניסה כמה ג'ובות טובת לפיתוח העיר), ואין זה המקום להיכנס לסיבות. מה שברור, שערים אחרות, כתל-אביב, למשל, מגייסות עשרות מיליוני שקלים באמצעות 'הקרן לפיתוח'. בתל אביב, למשל, משרדו של מנכ"ל הקרן הוא הצמוד למשרדו של ראש העיר. מכאן אפשר ללמוד על החשיבות שבקן כזו. זה כמה שנים שהקרן לפיתוח פ"ת שבקה חיים. השלד שלה – קיים. צריך רק להפעילה, לגייס לה עובדים מקצועיים – ולצאת לדרך. ידוע, שתורמים פותחים את ארנקם לבניית בתי-כנסת די בכל אתר ואתר, בטוח שיעשו כן לגבי שימור בית כנסת כה מרכזי ומיוחד באם-המושבות. אם רק יידעו להגיע אל הנדבנים האלה ולנגוע בליבם.

בקדנציה הקודמת בעירייה נעשה ע"י כותב שורות אלה ניסיון להחיות את הקרן. אפילו הוצע משרד המתמחה בגיוס כספים ולו 'קבלות' על גיוסים משמעותיים למטרות ציבוריות. אף נעשה קשר עם עורך הדין של הקרן דאז, עברו על שמות חברי ההנהלה ודנו את מי להחליף ומי להשאיר, והנושא אף הגיע לישיבת מועצת העיר, שאף החליטה על הקמת ועדה משלה לקדם את נושא שימור בית-הכנסת. היו שם 'משחקי כבוד', וכשמחפשים כבוד – לא באמת רוצים לעבוד. ב'שורה התחתונה' – לא יצא מזה כלום. אבל לא מאוחר. אם ראש העיר ירים את הכפפה, יחדש את פעילותה של 'הקרן לפיתוח פתח-תקווה', יבחר את האנשים והמנגנון הנכונים, ויעמיד כיעד ראשון גיוס כספים לשיקום בית כנסת הגדול – אין זו, לענ"ד, משימה שאי אפשר לעמוד בה. ניתן גם ניתן. ואפילו – הגיע הזמן.